עשייה אמי"תית

אולפנת אמי"ת גבעת שמואל

Big image
Big image

עשרת ימי התשועה מיום השואה עד יום העצמאות

אנו ניצבים על בעיצומם של ימים מלאי הוד והדר, גבורה והקרבה! הימים הם - יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. לכאורה לכל אחד מהימים המיוחדים והמשמעותיים יש מקום משלו... יש צורך להבין לעומק את משמעות השואה הנוראה שעברנו, את ה"פלנטה האחרת", כפי שהגדיר זאת קצטניק במשפט אייכמן.

את יום הזיכרון לחללי צה"ל, שנקבע בד' באייר, שבמותם ציוו לנו את החיים , יום המחייב למידה והפנמה של המחויבות של כולנו לנופלים על הגנת מדינת ישראל. לימוד דמותם ועוז רוחם של הלוחמים שחרפו נפשם על מזבח המולדת.

חותם ימים מופלאים אלה ,יום העצמאות - היום שכולו שירה והודאה לה'. "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", על הניסים ועל הנפלאות שזכינו להקמת מדינת ישראל אחרי כאלפיים שנות גלות.

אך בצד הייחודיות שבכל אחד מהימים, יש מקום לראות בעשרת ימים אלו שבין כ"ז בניסן ליום העצמאות, רצף אחד, מהלך שלם, מורכב, קשה ומרומם, הנוגע בנימי הנשמה של העם היהודי בעת החדשה . ראוי שנשים בליבנו את התובנה החשובה הטוענת , שראיית הרצף והתהליך בכללותו, ולא רק המבט הזמני הנקודתי , נותנת משמעות עמוקה לתקופה כולה, ולכל אחד מהימים הנוראים מלאי ההוד.

הרב סולוביצ'יק היטיב לבטא את ההבדל בין האדם הבודד לאיש הברית: "הברית היא איחוד של כל מימדי הזמן, מעורבות במה שכבר חלף ומחויבות למה שטרם בא לעולם, ברית של דורות, משחר ההיסטוריה ועד לסופו של מחזור הזמנים...האדם מתעב את היותו בודד בזמן, כגרגיר חול הצף עם הזרם, בא מן האין ונע לשום מקום. הוא מחפש לו כוון בכל עת, נמתח אל תוך האינסופיות הן במבט לאחור והן בציפייה לעתיד....אם האדם מתנתק מן העולם ההיסטורי, מתנכר לעבר ואדיש כלפי העתיד, אזי הוא היצור הבודד ביותר עלי אדמות"... הברית מסמלת וחוגגת אחוות דורות מכל הזמנים: מי שהם בין החיים, מי שכבר הלכו לעולמם ומי שטרם נולדו...". הרב סולוביצ'יק אומנם ייחס זאת לליל הסדר, למקום שבו היהודי שבכל דור ודור חש כאילו הוא יצא ממצרים, ובסוף התהליך הוא חולם ומתפלל להגיע ל"שנה הבאה בירושלים הבנויה".

אולם נראה כי בדורנו מקבל רעיון זה מימד חדש שאומנם התחילה הגאולה ביציאת מצרים אולם הולכת ומלווה היא אותנו עד עצם ימינו אלה, ובעוברנו את אלפיים שנות הגלות ולאחר השואה הנוראה צריך אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מכבשני אושוויץ וטרבלינקה ועדיין נושא בליבו את האמונה והתקווה "לשנה הבאה בירושלים לשנה הבאה בירושלים "

Big image
Big image
Big image
Big image
Big image
Big image
Big image