"ים של לכלוך"
עבודת הגשה בספרות - ליאל בנימין
*בין כל היופי והבריאה,
*ישנם יצורים קטנים שאינם מפריעים לאף אחד.
*שמם של היצורים הקטנים האלה, שבמילא קטנים, ולא מפריעים
"שקיות פלסטיק", "עטיפות" ו"שאריות" - של אותם ים של אנשים שהולכים לים.
ים של אנשים דוהרים בחודשי הקיץ לשם,
ים של אנשים דוהרים לים.
ים של אנשים דוהרים בחודשי הקיץ לשם וכל אחד ואחד מהם אשם.
אשם בלכלוך וזיהום של הים,
אשם בזריקת הפסולת והפלסטיק וכמובן גם בזריקת עטיפת הארטיק.
זה לא בסדר , כך אומרים – אז אומרים.
זה לא בסדר שכל שקית של פלסטיק נזרקת על החוף ומושלכת לים.
אז אומרים, בסה"כ השארתי את העטיפה, 'בטעות'! סליחה!
זה לא בסדר שבעלי חיים ימיים נפגעים מדי יום בגלל פחית השתייה שנזרקה.
אז אומרים, הנה שוב,
סליחה...
אבל הבעיה האמתית היא לא זיהום החופים - הבעיה האמתית היא שאף אחד לא מבין.
אף אחד לא מבין שלא רק מראה ויופייה של ישראל נפגעת.
אף אחד לא מבין שבגלל זה נגרמים דברים אחרים והרבה יותר קשים.
אף אחד לא מבין שבגלל זה בעלי החיים נפגעים.
אף אחד לא מבין שהפסולת מהווה כמסלול מכשולים ( בעיקר בשביל הדייגים).
אף אחד לא מבין שהוא לא שומר על החוף בשביל שאר האנשים, הוא שומר עליו – בשביל עצמו.
א ף א ח ד פ ש ו ט ל א מ ב י ן !
אז אותם האנשים שדוהרים בחודשי הקיץ לים!
לא צריך לצאת להפגנות, ולא צריך להגיד סליחה - כי הרי דיבורים לא משנים, אך ורק מעשים.
מה שצריך זה לקחת את עצמנו בידיים. כל אחד ואחד שייקח על עצמו שינוי,
כי רק אנחנו יכולים לשנות את המצב.
כל אחד בסופו של דבר צריך להבין שאותם ים של אנשים שדוהרים בחודשי הקיץ לשם,
אותם ים של אנשים שדוהרים לים, הם אלו שגורמים למצב
ואותם ים של אנשים הם אלו שיכולים לשנות זאת בחזרה.
והכי חשוב שכל אחד יבין, שהים –
הוא של כולם.