קווי 67- מקום המדינה ומאז המלחמה...

הגבולות מתרחבים, השכנים כועסים, והלב יותר כואב

"לפיכך נתכנסנו..."

עם קום המדינה פרצה לה מלחמה, הגבולות נתחמים והנפש כחול לבן.

בשנת 1948 דוד בן גוריון קם לפודיום והכריז על הקמת מדינה, כולם שמחו וצהלו וקולולו הרעיד את הבירה.

עם כל הכבוד, ואין מעט, יאללה למלחמה! שנתיים של שפיכות דמים, אחוות אחים, הרבה עוינות, אך לכולם מרכיב אחד משותף, ציונות!

בסופה של המלחמה ישראל ניצחה! וקמה לה מדינה עם גבולות בסיסיים על מנת להכיל את כל התושבים.

האמונה הייתה גדולה, התקווה לא מעטה, והלבבות פעמו ברבבות! מדן ועד אילת כל הארץ ולו במעט שטח נטו כחול לבן.

לאחר לא מעט שנים פרצה מלחמה, וכל ישראל הייתה מוכה בתדהמה!

אשכול, רבין, משה דיין ושות' יצאו מהכלים ולא הצליחו לגרש את הרשעות! עם יד על הלב ובשיא הכנות, בכל הארץ שררה ציונות.

"ולפיכך נסכם..."

אז...

מה הסקנו?

הבנו והשכלנו מעט מידע על הגבולות, ושיצאנו גדולים מהחיים כשלקחנו את מה שהובטח לנו עוד מימי האבות.

קיבלנו תמונת מצב מזווית אשר נוטה מעט ימינה על הסטטוס קוו שנמתח מימים ימימה...

נשארה עוד חתיכה אחרונה בפאזל, שלפי תכניתו של הרצל בבאזל, את המחבלים צריך לקזז עם מוט ברזל.

אמנם כיום אנו חיים במדינה שמכילה את כולם, אך מחר יכולה הקרקע להימכר ע"י אנשים שרוצים רק לטובתם. אני לגמרי בעד הגבולות הקיימים, ואם לא השתכנעתם עד עכשיו, אז אני מרגיש כאילו אנחנו בתופסת של צב וארנב.


על החתום,

איציק סווירי

Big image