תחום הסברה:הספורט הישראלי
ג'ודו ישראלי
ג'ודו
ג'ודו היא אומנות לחימה מודרנית בעלת אופי ספורטיבי שנוסדה בסוף המאה ה19 ביפן על ידי פרופ' גיגרו קאנו אדם המתאמן בג'ודו נקרא גודוקא.
בג'ודו מקובל מבנה של דרגות האופייני לאמנויות לחימה היפניות, למעשה מבנה זה הומצא על ידי מיסד הגודו ולאחר מכן חדר אל אמנויות הלחימה האחרות. ההתקדמות בדרגות מיוצגת על ידי חגורות ומחולקת לשני חלקים: עד לחגורה שחורה (חגורות: לבנה, צהובה, כתומה, ירוקה, כחולה וחומה) ולאחריה (הדירוג נקבע לפי דאן ולאחר מכן מספר).
כללי המשחק
קרבות מוכרעים בג'ודו בשני אופנים:
- קרב עמידה - בו מטרת הקרב היא להטיל את היריב בצורות שונות עם ניקוד שונה עבור כל הטלה, כאשר הניקוד הגבוהה ביותר הוא "אִיפּוּן", הטלה על הגב.
- קרב קרקע - בו המטרה היא להכריע את היריב באחת משלוש שיטות:
- ריתוק הצמדת שכמות היריב לקרקע, כאשר הוא על גבו, למשך 20 שניות.
- חניקה האטת מהירות זרימת הדם לראש, ובכך הבאת היריב לכניעה או לעילפון. הטכניקה מותרת לילדים מגיל 12 ומעלה (ילדים ב').
- בריח הפעלת לחץ באמצעות מנוף על מפרק היריב או על האזור הקרוב לו, ובכך הבאתו לכניעה. בג'ודו מותרים בריחים רק על המפרק. מותר לנערים מעל גיל 14 (קדטים).
כניעה מתבצעת על ידי שלוש טפיחות קלות ביד פתוחה על המזרן או על גוף היריב (וזאת במידה שהנכנע אינו מסוגל להגיע למזרן עקב תפיסתו בידי יריבו).
אימוני הג'ודו מורכבים מחימום מיוחד, אוצ'יקומי (כניסות לתרגילים מבלי להפיל), תרגול 'כניסות'. תרגול הטלות משלושה סוגים עיקריים: כאלו שמבוססות בעיקר על שימוש בידיים, כאלו שמבוססות בעיקר על שימוש באגן וכאלו שנעשות באמצעות הרגליים.