חג הפסח

מגישות: אריאל טל, מאי הררי, ירדן סידי

מידע על חג הפסח...

פסח הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות). פסח נחגג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן, בעונת האביב. היום הראשון והאחרון מוגדרים כימים הטובים והימים שבניהם נקראים חול המועד. פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה ביום הראשון לחג, במקביל למכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לה', אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל..." (ספר שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ז). היום האחרון לחג, המכונה גם שביעי של פסח, מציין את נס קריעת ים סוף. סיפור יציאת מצרים והיציאה מעבדות לחירות, העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי בשפה העברית בהקשרים שונים.

סוג החג...

פסח הוא חג דתי- מאחר ומוזכר בו אלוקים שחולל ניסים וגרם לדברים על טבעיים לקרות, כמו התפלגות ים סוף לשני חלקים. כמו כן, פסח הוא גם חג לאומי (אשר יוצר ערכים ומרכיבים חשובים המשפיעים על הזהות של העם כולו) - זה חג אשר מאחד אותנו כעם, משום שכל היהודים אשר מפוזרים בכל קצוות תבל חוגגים אותו ומקיימים את מנהגיו.

המייחד את החג...

מאכלי החג:



בחג זה אנו לא אוכלים חמץ, ובליל הסדר אנו אוכלים גם את המאכלים שבצלחת הפסח:


כרפס- הנטבל לרוב במי מלח ומסמל את הדמעות של בני ישראל שסבלו במצרים בהיותם עבדים.

מרור- המסמל את המרירות ואת הקושי שבעבדות.

חרוסת- מהווה סמל לטיט ששימש להדבקת הלבנים או למלט בין הלבנים בעת בניית "ערי המסכנות" על ידי בני ישראל שהיו עבדים במצרים.

זרוע (עוף)- המסמל את קורבן הפסח שהוקרב בבית המקדש בירושלים, היא משמשת תזכורת בלבד ואינה נאכלת! הזרוע מסמלת גם את "הזרוע הנטויה" המוזכרת בסיפור יציאת מצרים.

ביצה- מסמלת את קורבן חגיגה שהוקרב בבית המקדש, וכן בהיותה סמל לאבלות, גם את חורבן בית המקדש הראשון והשני.

שלוש מצות- אחת לאכילת מצה של מצווה, אחת ל"כורך" עם מרור, ואחת לאפיקומן. לאחר שבוצעים את המצה האמצעית לאפיקומן, עדיין יש שתיים שלמות כ"לחם המשנה", זכר למנה הכפולה של המן שאכלו בני ישראל ביום השישי במדבר.



מנהגי החג:



קמחא דפסחא

מנהג איסוף מזון וכסף עבור העניים לקראת חג הפסח, על מנת שיחגגו את החג כהלכה.


הגעלת כלים

לפני החג נוהגים להכין, לנקות ולהכשיר את הכלים לקראת הפסח, כדי שלא יהיה חשש שדבק בהם חמץ. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח, בתהליך הנקרא "הגעלת כלים". ההגעלה מתבצעת בדרך כלל באמצעות הטבלת הכלים במים רותחים, כדי להסיר מהם את טעם מאכלי החמץ שבושלו או שנאכלו בהם.

כלים שמשתמשים בהם ללא מים יש להגעיל באמצעות ליבון - חימום הכלי ישירות. כלים מסוימים, כגון כלי חרס, לא ניתן להכשיר לפסח.


בדיקת חמץ וביעור חמץ

חמץ הוא כל קמח או מאפה העשוי מבצק שהחמיץ ותפח. מכיוון שבפסח אסור לחמץ להימצא או להיראות, נוהגים לערוך בליל י"ד בניסן, בלילה שלפני ערב החג, בדיקת חמץ, כדי לוודא שהבית נקי ולא נותרו בו מוצרים שיש בהם שאור או חמץ.

כדי לא לברך ברכה לבטלה, נהוג להניח פתיתי חמץ לפני בדיקת החמץ במקומות שונים בדירה, כדי שהבודק ימצא אותם גם אם שאר הבית נקי מחמץ. יש הנוהגים להשתמש בנוצה ונר או בפנס לחיפוש הפירורים. את החמץ שנאסף צוררים בצרור, ולמחרת בבוקר עורכים ביעור חמץ ושורפים אותו.


מכירת חמץ

על פי הנוהג, בתי עסק גדולים ואנשים פרטיים שאין באפשרותם להשמיד את כל החמץ שברשותם לפני הפסח, יכולים למכור את החמץ לגוי, שאינו מחויב במצווה. הליך זה, שהיה נהוג כבר בתקופת התלמוד, נעשה כיום בעיקר בסיועה של הרבנות, ונקרא "מכירת חמץ". בסוף החג, אם לא שילם הגוי עדיין את חובו, מוחזר החמץ לבעליו.


שבת הגדול

השבת הסמוכה לפסח נקראת "השבת הגדול", כנראה על שם ההפטרה "וערבה לה' מנחת יהודה" שקוראים באותה שבת. במהלך השבת נהוג לדרוש בציבור ולקרוא חלק מן ההגדה כהכנה לפסח.



ליל הסדר

ליל הסדר מתקיים בלילה הראשון של החג, זכר לליל השימורים ביציאת מצרים. בליל הסדר עורכים את שולחן הסדר, מניחים את קערת הסדר לפני עורך הסדר, והמשפחה מסבה סביב השולחן הערוך ומספרת את סיפור יציאת בני ישראל ממצרים - מעבדות לחירות.


כוס של אליהו הנביא

בליל הסדר נוהגים להעמיד כוס מיוחדת לאליהו הנביא, המבקר על פי ההגדה בכל בית יהודי בו עורכים את הסדר.



קריאה בהגדה של פסח

ההגדה היא לקט הכולל תיאור של יציאת מצרים, פרקים מן המקרא, פרקי מדרש, הלכה ותפילות. ההגדה קיבלה את שמה, ככל הנראה על שם הפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' ליציאתי ממצרים" (שמות י"ג ח'). בתחילת ההגדה מזמינים את מי שאין לו אפשרות לעשות את הסדר בעצמו, שיבוא ויאכל עמנו. בהמשך שואלים הבנים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...", וכתשובה לכך מתחילים לספר את סיפור יציאת מצרים.


מסובים לשולחן

במהלך ליל הסדר יושבים האורחים ישיבה נוחה על כר או על כיסא מרופד כדרכם של בני חורין.


שתיית ארבע כוסות

מנהג שתיית היין בעת הסעודה החל בימי קדם: לפני סעודת השבת והחג היו נוהגים לשתות יין כדי לעורר את תאוות האכילה, במהלך הארוחה היו נוהגים לשתות מעט יין, ועיקר שתיית היין הייתה לאחר הסעודה.

בליל הפסח הוסיפו כוס רביעית לשם אמירת הלל.

שתיית ארבע כוסות במהלך הסדר היא גם סמל לארבע גאולות שנזכרו במקרא: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי (שמות ו', ו'-ז').


אכילת מצות

מנהג זה הוא לזכר בצקם של אבותינו שלא הספיק להחמיץ בשעת יציאת מצרים. מצווה על כל אחד ואחד לאכול בלילה הראשון של פסח "כזית" מצה. בשאר ימי החג אכילת מצה היא רשות.


אפיקומן

המחצית הגדולה של המצה האמצעית משלוש מצות צלחת הסדר. המילה אפיקומן באה מיוונית ופירושה כינוי לדברי מתיקה. לאחר בציעת המצה מחביאים את האפיקומן כזכר לצידה שצררו בני ישראל בצאתם ממצרים, והילדים מנסים לגנוב את האפיקומן ודורשים תמורתו מתנה. יש גם המניחים את האפיקומן על הכתף להמחיש את זכר יציאת מצרים.


פתיחת הדלת לאליהו הנביא

במהלך ליל הסדר נוהגים פתוח את הדלת לאליהו הנביא. מקורו של מנהג זה לא ידוע. יש האומרים שהוא מסמל את שאיפת העם לחירות וגאולה וסיבה נוספת היא לעורר את סקרנותם של התינוקות, שמתוך ציפייה לנביא לא יירדמו. בעת שפותחים את הדלת מתפללים תפילה קצרה שנפתחת במילים: "שפוך חמתך על הגויים"- דברי זעם הלקוחים מן המקרא.


המימונה

המימונה הוא חג עממי של קהילות צפון אפריקה, הנחגג במוצאי החג השני של פסח. מקור שם החג אינו ידוע, אך ייתכן שהוא מציין את שמו של הרב מיימון, אביו של הרמב"ם, שנפטר ביום זה. המימונה נחשבת ליום חג שבו מקבלים אורחים, ומכבדים אותם בדברי מאכל שונים, לאחר שבימי הפסח אכל כל איש בביתו הוא. המימונה מציינת גם את יום "אסרו חג" - יום החול הראשון שלאחר הפסח, שבו נהוג שלא להתענות, ולהרבות באכילה ובשתייה.


שיר השירים

נהוג לקרוא את מגילת שיר השירים בשבת החלה בשבוע של פסח.


סדר שני

בחו"ל נהוג לחגוג סדר שני בלילה השני של פסח, כחלק ממנהג "יום טוב שני של גלויות", הנהוג בכל שלושת הרגלים.


חול המועד

ימי חול המועד הם ימים שבין חג לחול, ולכן מקובל ללבוש בהם בגדי חג ולאכול סעודות חגיגיות. נהוג לא להניח תפילין בימים אלה, וכמו כן לא לכבס בגדים ולא להסתפר.

Big image

מה משפחותינו נוהגות לעשות בחג זה...

אריאל ומאי (בנות דודות)- אנו חוגגות את חג הפסח בצוותא אצל סבתנו וסבנו. בטרם חג הפסח, משפחתנו נוהגת לערוך איתור חמץ ולבערו, ובערב החג (ליל הסדר) כולנו יושבים מסובים לשולחן, קוראים בהגדת הפסח, מברכים על קערת ליל הסדר, שותים ארבע כוסות, אוכלים את ארוחת החג (שבה כלולים מאכלי החג המיוחדים למשפחתנו,

וכן- מצות והמאכלים עליהם מברכים מתוך קערת הפסח). כמו כן, אנו מותירים כוס יין לאליהו הנביא ובנוסף, סבנו מחביא את האפיקומן ועל הנכדים לחפש אותו ומי שמוצא ראשון מקבל פרס...

למחרת ליל הסדר- נפגשת כל המשפחה המורחבת לפיקניק משותף בחיק הטבע.

במוצאי החג השני של פסח משפחתנו נוהגת לחגוג מימונה, הכוללת את מאכלי החג המסורתיים (כי אנחנו מרוקאים...)


ירדן- אני ומשפחתי נפגשים כל פסח, פעם אצל דודניי ופעם אחרת אצל סבתי וסבי ושם אנו קוראים בהגדת הפסח, סועדים את ארוחת החג (הכוללת את קערת ליל הסדר, מאכלי העדה וכדומה) ולאחר מכן אבי מחביא את האפיקומן ועל הילדים למצוא אותו.

מדוע חשוב לקיים חג זה...?

חשוב לקיים חג זה מאחר והוא חלק ממורשת ישראל, אחד החגים החשובים ביותר, בו מוצג חוזקו של העם היהודי ואמונתו בבורא עולם. כמו כן, קריאת ההגדה, כחלק ממנהגי החג- תוכנה משקף ומציג הלכה למעשה, את תלאותיו של העם היהודי עוד משחר ההיסטוריה, ואת אלוהים- כעמוד התווך שנמצא שם תמיד למען העם היהודי, ומכאן חשיבותו של קיום חג זה- כשמירה על האמונה הזו והנחלתה מדור לדור, ועל כך נאמר: "עם ללא עבר הוא עם ללא עתיד"!