הצהרת בלפור!
רגע מכונן לעם היהודי ולשאיפתו לארץ ייחודית שמאפיינת אותו
עם מותו של הרצל כבר פעלו הכלים העיקריים של התנועה הציונית: ההסתדרות הציונית, אוצר התיישבות היהודים (המוסד הכספי של התנועה, שהוקם ב- 1899) ו"הקרן הקיימת לישראל" המוסד הוקם ב- 1901 ומטרתו הייתה גאולת אדמות ארץ ישראל והכשרתן להתיישבות(. שיעור היהודים שעלו לארץ ישראל היה עדיין קטן, אך במונחים מוחלטים גדל מספר העולים מאלף בערך בשנה בשנים 1882-1904, לשלושת אלפים בעשור 1904-1914. ערב מלחמת העולם הראשונה הישוב היהודים בארץ ישראל מנה 85,000 נפש. מה שעדיין היה חסר לתנועה הציונית היה הכרה מצד מעצמה גדולה, שיכולה הייתה לתרגם את החזון הציוני למציאות מדינית. מלחמת העולם הראשונה, שבה ניצבה תורכיה העות'מאנית לצדן של גרמניה, הקיסרות האוסטרו - הונגרית ובולגריה במלחמתן נגד בריטניה, צרפת, רוסיה, איטליה ולבסוף גם ארצות הברית, סיפקה את ההזדמנות לזכות בהכרה זאת. ב- 2.11.1917 פרסמה ממשלת בריטניה גילוי דעת, בו הכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי במולדתו ההיסטורית. גילוי דעת זה נכנס להיסטוריה בשם "הצהרת בלפור". על הרקע, השלבים והגורמים לפרסומה של "הצהרת בלפור", על האישים שפעלו להשגתה ועל משמעותה נלמד בשיעור זה.