הקיץ של אביה

ליאל ס

ההיבט ההיסטורי בעלילת הסיפור

התקופה בה מתרחשת העלילה היא בתחילת שנות ה-50 במאה ה-20.

הסיפור מתרחש בשנת 1951.

הסיפור התרחש לפני 65 שנים.


....................................1951

.....................................^

|-------------|--------------|-|-----------------------------------------------------

1940 -----1945 ------ 1950


מושגים מיוחדים לתקופה:

1.ניצולי שואה => ניצולי שואה הם היהודים אשר שרדו את הרדיפה, הגירוש ורצח העם היהודי במלחמת העולם השנייה על ידי הנצאים.


https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94


2. התמותתות עצבים => הוא מושג עממי שכולל בתוכו מספר גדול ומגוון של מצבים. המכנה המשותף של מצבים אלו - הופעה של סימפטומים בתחום הנפשי, הרגשי או החשיבתי בצורה פחות או יותר פתאומית, אשר מלווים בירידה ברמה התפקודית הרגילה, גם בהיבט הבין-אישי וגם בהיבט התעסוקתי.


https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%A2%D7%A6%D7%91%D7%99%D7%9D


3. יחס החברה לשונה => החברה מתייחסת שונה לכל האשנים הנמצאים בשולי החברה, כגון גאונים ויוצרים מחוננים, או אנשים בעלי מוזרות, פיגור, פשיעה, מופרעות, וכו".


http://www.kshalem.org.il/uploads/file/Knowledge/Articles/Matzof/Shaar2/%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A7%201-%20%D7%99%D7%97%D7%A1%20%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94%20%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A2%D7%9D%20%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA.pdf.pdf

ההיבט הספרותי

אביה היא ילדה יבת עשר ,יתומה מאב החיה בפנמייה, כי אימא הניה היא ניצולת שואה חולה בנפשה ומאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי.

בטקס סיום הלימודים בפנמייה להפתעתה של אביה מגיעה אמא ומוציאה אותה משם כאשר מגלה ששערה של בתה מלא כינים.

לאחר שהן חוזרות הביתה אימא מספרת אותה ועושה לה קרחת.

הילדים במושבה לא אוהבים את הניה וקוראים לה בשמות.(פרטיזונכה ומשוגעת)

אביה לא מאמינה שאבא שלה מת,כאשר יום אחד בא למושבה אדם בשם מקס גנץ,היא מוצאת דימיון בינו לבין אבא שלה אשר נמצא על התמונה.

לאחר שעקבה אחריו מר גנץ כועס עליה,ולאחר מכן מחליטה שזה לא אבא שלה.

עבודתה של הניה היא לכבס בגדים בשביל תושבי המושבה,ואביה מחלקת את הבגדים למשפחות.

אביה הגיע לבית אברמסון וגם היא רצתה להשתתף בשיעורי הבלט אצל מיה אברמסון,אך מכיוון שלא היו לה בגדים יפים מיה לא נותנת לה להיכנס לשיעור.

לאחר שרות אמא של מיה זורקת על אביה דלי מים, אביה מקללת את מיה ורות וזורקת אבן אשר פוגעת בפניה של מיה וגורמת לה לעיוורון זמני.

אביה חוגגת יום הולדת 10,ואף אחד מהילדים בשכונה לא מגיע.

בסוף הספר חוטפת הניה התמוטטות עצבים ונלקחת בחזרה למוסד הרפואי, ולבסוף אביה חוזרת לגור בפנמייה.

נקודת השיא בעלילה היא כאשר אימא של אביה מתנהגת אליה בפראיות.(צועקת אליה , זורקת אליה צלחות, מרביצה לה..).

הדמות של אביה בסיפור היא דמות של ילדה עצובה אשר סובלת מאימא המתיחסת אלה בפראיות, והילדים במושבת לועגים לה וצוחקים אליה.אביה מנסה להתידד עם ילדי המושבה אבל כולם מגרשים אותה ומכנים אותה בשמות...

היא כל הזמן חושבת על אבא שלה, איפה הוא?,האם הוא חי?.


הסופרת: גילה אלמגור.

נולדה ב22 ביולי 1939 בפתח תקווה - ישראל.

היא סופרת, שחקנית קולנוע ותיאטרון, כלת פרס ישראל 2004 ופרס אופיר 1997.

אלמגור כתבה חמישה ספרי ילדים ונוער. ספרה הראשון היה "הקיץ של אביה", אשר יצא לאור בשנת 1986 , ובו תיארה את ימי ילדותה וגדילתה לצד אם בעלת ליקוי נפשי. בשנת 1992 פרסמה את ספר ההמשך, "עץ הדומים תפוס" , בו תיארה את ימי נעוריה בפנימיית הדסים לצד נערים ניצולי שואה. ספרה הבא, "אלכס לרנר דפי ואני" , 2002, מספר על חברות בין שלושה ילדים, שני בנים ובת, שמתמודדים עם אהבה, התבגרות והתמודדות עם מחלה קשה.

בספר "ערגה, ילדה מן החלומות" 2003 מביאה אלמגור את סיפור חייה ותחושותיה של ערגה, ילדה מאומצת מוייטנאם.

בשנת 2010 התפרסם ספרה האוטוביוגרפי, "כוכבים יש רק בשמיים".

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%A8

נקודה אישית

למדתי מהספר שבאותה תקופה לא כולם היו עשירים,סגנון הלבוש היה זרוק ומלוכלך אך לחלקם היה לבוש יפה ונקי.

הבתים לא היו מטופחים רובם היו בתי קרקע ורוב הילדים שיחקו במישחקי כדור ,תופסת...

בספר הפתיע אותי איך הניה התיחסה לביתה, איך היא מרביצה לה,צורחת עליה וכל הזמן רבה איתה...

ריגש אותי שבסוף כל פעם אחרי התקף של הניה אל אביה הן ישבו זו על זו והתחבקו.

נגע לליבי כאשר כל פעם כאשר אביה רצתה להיתידד עם ילדי המושבה ולהיצתרף למשחקיהם הם גירשו אותה, צעקו עליה וכינו אותה בשמות.