מה אנחנו מבינים מהכותרת?

מה הכותרת רומזת לנו?

מה מעניין אותנו לדעת?

• · שְׁנֵי בָּנִים לֹא עַצְמָאִיִּים.
• · מְסֻגָּלִים אַתֶּם לָצֵאת מָחָר לַחְטֹב עֵצִים בִּלְעָדַי
• · חָשְׁשׁוּ
• · קִרְאוּ לְעֶזְרָה אֶת אֵינְבְּרֵרָה
• · הָעֲגָלָה שָׁקְעָה
• · חֲשֵׁכָה אפפָה אֶת הַיַּעַר
• · נֶחֶלְצוּ מִן הַבֹּץ

עיצרו, אספו מידע על מה שקראתם וממה שצפוי בהמשך.

לדוגמא:

חלק ראשון בסיפור:

מִיהִי אֵינְבְּרֵרָה? קוֹסֶמֶת הִיא אוֹ מְכַשֵּׁפָה? / דְבוֹרָה עוֹמֶר (מְעַבֶּדֶת)

סִפּוּר זֶה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵאַחַת מֵאַרְצוֹת הַבַּלְקָן - יָוָן, בּוּלְגַרְיָה אוֹ יוּגוֹסְלַבְיָה -

וְזֶה סִפּוּר שֶׁכְּדַאי לְהַכִּירוֹ, וְאוּלַי לְהַרְהֵר בּוֹ.

וּבְכֵן, הָיֹה הָיָה אָב אֶחָד וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים, שֶׁהָיוּ נְכוֹנִים לַעֲזֹר לוֹ בְּכָל עֲבוֹדָה . אַךְ

הֵם לֹא הָיוּ עַצְמָאִיִּים וְלַעֲבֹד לְבַדָּם לֹא יָדְעוּ. הַדָּבָר לֹא מָצָא חֵן כְּלָל בְּעֵינֵי הָאָב

וְלָכֵן הֶחְלִיט הַחְלָטָה. לָיְלָה אֶחָד אָמַר לָהֶם:

"שִׁמְעוּ לִי, בָּנַי. שׁוּב אֵינְכֶם יְלָדִים קְטַנִּים, כִּי אִם נְעָרִים, וּמְסֻגָּלִים אַתֶּם לָצֵאת

מָחָר לַחְטֹב עֵצִים בִּלְעָדַי. עָלַי לִנְסֹעַ הָעִירָה בְּאֹפֶן דָחוּף. "

אני עוצרת ומנסה להבין את מה שקראתי: הבנתי שהבנים חרוצים, אבל הם לא יודעים לעבוד לבד. אבא שלהם נוסע והם צריכים לעבוד בלעדיו.

אני משערת, שהבנים יפחדו לצאת לבד, הם יחשבו על כל מיני בעיות שיכולות להיות. הם ינסו לשכנע את אבא שלהם שהם לא יכולים לצאת לבד.

מִיהִי אֵינְבְּרֵרָה? קוֹסֶמֶת הִיא אוֹ מְכַשֵּׁפָה? / דְבוֹרָה עוֹמֶר (מְעַבֶּדֶת)

סִפּוּר זֶה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵאַחַת מֵאַרְצוֹת הַבַּלְקָן - יָוָן, בּוּלְגַרְיָה אוֹ יוּגוֹסְלַבְיָה -

וְזֶה סִפּוּר שֶׁכְּדַאי לְהַכִּירוֹ, וְאוּלַי לְהַרְהֵר בּוֹ.

וּבְכֵן, הָיֹה הָיָה אָב אֶחָד וְלוֹ שְׁנֵי בָּנִים, שֶׁהָיוּ נְכוֹנִים לַעֲזֹר לוֹ בְּכָל עֲבוֹדָה. אַךְ

הֵם לֹא הָיוּ עַצְמָאִיִּים וְלַעֲבֹד לְבַדָּם לֹא יָדְעוּ. הַדָּבָר לֹא מָצָא חֵן כְּלָל בְּעֵינֵי הָאָב

וְלָכֵן הֶחְלִיט הַחְלָטָה. לָיְלָה אֶחָד אָמַר לָהֶם:

"שִׁמְעוּ לִי, בָּנַי. שׁוּב אֵינְכֶם יְלָדִים קְטַנִּים, כִּי אִם נְעָרִים, וּמְסֻגָּלִים אַתֶּם לָצֵאת

מָחָר לַחְטֹב עֵצִים בִּלְעָדַי. עָלַי לִנְסֹעַ הָעִירָה בְּאֹפֶן דָחוּף. "

"אֵיךְ נוּכַל לָצֵאת לַיַּעַר לְבַדֵּנוּ?" הִקְשָׁה הַבֵּן הָאֶחָד.

"וּמָה יִּהְיֶה אִם תִּקְרֶה לָנוּ תְּקָלָה בַּדֶּרֶךְ?" חָשַׁשׁ הַשֵׁנִי.

"מָה, לְמָשָׁל?" שָׁאַל הָאָב.

"דְּבָרִים רָבִּים עֲלוּלִים לְהִתְרַחֵשׁ," אָמְרוּ שְׁנֵי הַבָּנִים יַחַד וּפֵרְטוּ: "הַגַּרְזֶן יָכוֹל

לְהִשָּׁבֵר, לֹא? הָעֲגָלָה לִשְׁקֹעַ בַּבֹּץ. וּמַה יִּהְיֶה אִם הַסּוּס יִבְרַח? אוֹ אִם אַרְיֵה

יִתְנַפֵּל עָלֵינוּ בַּיַּעַר ... "

תְּקָלוֹת רַבּוֹת וְשׁוֹנוֹת פֵּרְטוּ, כִּי חָשְׁשׁוּ לָצֵאת לַיַּעַר וּלְהַרְחִיק לֶכֶת לְלֹא אֲבִיהֶם

לְצִדָּם.

"חֲבָל שֶׁאֵינִי יָכוֹל לִדְחוֹת אֶת נְסִיעָתִי. לָכֵן אָעוּץ לָכֶם עֵצָה. אִם תִּקְרֶה לָכֶם

בַּיַּעַר תְּקָלָה כָּלְשֶׁהִּי בְּעֵת הֶעְדֵּרִי וְלֹא תֵּדְעוּ אֵיךְ לְהִתְגַּבֵּר עָלֵיהָ בְּכוֹחוֹת עַצְמְכֶם

- קִרְאוּ לְעֶזְרָה אֶת אֵינְבְּרֵרָה. אֲנִי בָּטוּחַ כִּי הִיא תַּעֲזֹר לָכֶם. "

"אֵינְבְּרֵרָה?" תָּמַהּ הַבֵּן הָאֶחָד, "אֵיזֶה מִין שֵׁם הוּא זֶה?"

"הַאִם אֵינְבְּרֵרָה גָּרָה עַל יַד הַיַּעַר?" שָׁאַל הַשֵּׁנִי.

"הַאִם הִיא קוֹסֶמֶת? חַיָּה? וְאוּלַי, חָלִילָה, מְכַשֵּׁפָה?" תָּמְהוּ הַשְּׁנַיִם.

"אַל תִּדְאֲגוּ. תִּרְאוּ, כִּי בְּעֶזְרָתָהּ תַּצְלִיחוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל צָרָה וּבְעָיָה. וּלְאַחַר

שֶׁתִּזְדַּקְּקוּ לְעֶזְרָתָהּ תֵּדְעוּ מַהִי וּמִיהִי. "

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר יָצָא הָאָב אֶל הָעִיר, וְהַבָּנִים רָתְמוּ אֶת הָעֲגָלָה לַסּוּס וְעָשׂוּ אֶת

דַּרְכָּם לְעֵבֶר הַיַּעַר. שָׁם כָּרְתוּ עֵצִים וַעֲנָפִים רַבִּים, כְּפִי שֶׁלָּמְדוּ מִן הָעֲבוֹדָה עִם

אֲבִיהֶם, הֶעְמִיסוּ הַכֹּל עַל הָעֲגָלָה וְאָמְרוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה שְׁמֵחִים וּמְרֻצִּים, כִּי בִּצְעוּ

כָּל מַה שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם. הָעֲגָלָה הָעֲמוּסָה חָלְפָה בְּדַרְכָּה לְיַד הַנַּחַל וְכָאן - בְּשֶׁל

הַגְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ, וְאוּלַי בִּגְלַל מֵי הַנַּחַל שֶׁגָּאוּ - נוֹצַר בֹּץ רַב וְהָעֲגָלָה שָׁקְעָה בּוֹ

וְלֹא זָזָה.

"הוֹי, מָה עוֹשִׂים?" שָׁאֲלוּ הַנְּעָרִים אִישׁ אֶת אָחִיו.

"אַבָּא אָמַר שֶׁנִקְרָא לְעֶזְרָה אֶת ... אֵיךְ קוֹרְאִים לָהּ?"

"אֵינְבְּרֵרָה!" נִזְכַּר אַחַד הַבָּנִים וּמִיָּד קָרָא:

"אֵינְבְּרֵרָה! בּוֹאִי מִיָּד, כִּי אָנוּ זְקוּקִים לְעֶזְרָה!" צָעַק הַנַּעַר בְּכֹּל כֹּחַ גְרוֹנוֹ, אַךְ

אִישׁ לֹא בָּא.

"אֵינְבְּרֵרָה, בּוֹאִי מִיָּד. אַבָּא אָמַר שֶׁתַּעַזְרִי לָנוּ," קָרְאוּ הַשְּׁנַיִם בְּקוֹל גָּדוֹל.

אַךְ תְּשוּבָה לֹא בָּאָה, עֶזֱרָה לֹא הִגִּיעָה.

בֵּינְתַיִם שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, חֲשֵׁכָה אַמְפָה אֶת הַיַּעַר, גֶשֶׁם הֵחֵל לָרֶדֶת וְהָיָה קַר.

מֵרָחוֹק שָׁמְעוּ שְׁאָגָה שֶׁל חַיַּת טֶרֶף - אַרְיֵה אוֹ נָמֵר - וּמְאֹד פָּחֲדוּ.

"בּוֹאוֹ, נְנָסֶּה לִדְחֹף אֶת הָעֲגָלָה וּלְהוֹצִימההּ מִן הַבֹּץ!" אָמַר אַחַד הַבָּנִים לְאָחִיו.

הִטּוּ שְׁנֵיהֶם כָּתֵף וְדָחֲפוּ, אַךְ הָעֲגָלָה לֹא זָזָה.

"כְּדַאי לְהַנִּיחַ עֲנָפִים לִפְנֵי הַגַּלְגַּלִּים," הִצִּיעַ הָאָח הַשֵּׁנִי. "תַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם הָעֲגָלָה

וְכָךְ תֵּחָלֵץ מִן הַבִּצָּה. "

הוֹרִידוּ הָאַחִים עֵצִים אֲחָדִים מֵעַל הָעֲגָלָה, הִנִּיחוּ אוֹתָם עַל הַדֶּרֶךְ הַבֻּצִּית, זֵרְזוּ

אֶת הַסּוּס, הֵאִיצוּ בּוֹ וְדָחְפוּ מֵאָחוֹר כְּדֵי לַעֲזוֹר לוֹ - אַךְ הָעֲגָלָה לֹא זָזָה. פָּרְקוּ

הַנְּעָרִים מִן הָעֲגָלָה חֵלֶק מִן הָעֵצִים כְּדֵי לַעֲזוֹר לַסּוּס עָבְדוּ קָשֶׁה, זֵעָה נָטְפָה

מִמִּצְחָם לַמְרוֹת הַלַּיְלָה הַקַּר. וְהִנֵּה זָזָה הָעֲגָלָה מְעַט, וְעוֹד קְצָת, עָלוּ הַגַּלְגַּלִּים

הַקִּדְמִיִּים עָל הָעֲנָפִים, וְגַם הָאֲחוֹרִיִּים נֶחֶלְצוּ מִן הַבֹּץ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה

וְהָעֲגָלָה הָעָמְסָה מֵחָדָשׁ וְעָשְׁתָה אֶת דַּרְכָּהּ בְּבִטְחָה הַבַּיְתָה.

"מַדּוּעַ כֹּה אֵחַרְתֶּם לָשּוּב?" תָּמַהּ אֲבִיהֶם, אֲשֶׁר שָׁב לְעֵת לַיְלָה מִן הָעִיר וְנוֹכַח

כִּי רַק עַתָּה שָׁבוּ בָּנָיו עִם הָעֲגָלָה עֲמוּסַת הָעֵצִים מִן הַיַּעַר.

"אַל תִּשְׁאַל מַה קָּרָה לָנוּ," סִפֵּר לוֹ אַחַד הָאַחִים. "בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה, עַל יַד הַנַּחַל,

שָׁקְעָה הָעֲגָלָה בַּבֹּץ. "

"עָשִׂינוּ כִּדְבָרֶיךָ וְהִזְעַקְנוּ אֶת אֵינְבְּרֵרָה לְעֶזְרָה, אַךְ הִיא לֹא בָּאָה. דָּחַפְנוּ אֶת

הָעֲגָלָה בְּכוֹחוֹת עַצְמֵנוּ, הִנַּחְנוּ עֲנָפִים לִפְנֵי הַגַּלְגַּלִּים הַשְּׁקוּעִים וְהוֹרַדְנוּ חֵלֶק מִן

הַמַּשָּׂא, כְּדֵי שֶׁלַּסּוּס יִהְיֶה קַל יוֹתֵר לִמְשֹׁךְ אֶת הָעֲגָלָה מִן הַבֹּץ. זֶה לָקַח זְמַן רַב

וְלָכֵן הִגַּעְנוּ רַק עַכְשָׁיו. אילוּ הָיְתָה אֵינְבְּרֵרָה בָּאָה, וַדַּאי הָיִינוּ מַגִּיעִים הַבַּיְתָה

לִפְנֵי זְמַן רַב, מוּזָר שֶׁלֹא הוֹפִיעָה, "אָמְרוּ שְׁנֵי הָאַחִים.

"הִיא דַּוְקָא כֵּן הִגִּיעָה," חִיֵּךְ הָאָב.

"בֶּאֱמֶת?" תָּמְהוּ הָאַחִים. "אֵיךְ זֶה, אִם כֵּן, לֹא הִרְגַּשְׁנוּ בָּהּ ?!"

"הִרְגַּשְׁתֶם בְּנוֹכְחוּתָהּ וְעוֹד אֵיךְ," אָמַר הָאָב, "בְּרֶגַע שֶׁמְּצָאתֶם אֶת עַצְמְכֶם

בְּמַצָּב שֶל אֵין בְּרֵרָה וְנוֹכַחְתֶּם שֶׁאֵין בַּסְּבִיבָה אִיש שֶׁיַעֲזוֹר לָכֶם, פְּעַלְתֶּם

בְּעַצְמְכֶם כְּפִי שֶׁנִּדְרַשׁ וְהוֹצֵאתֶם אֶת הָעֲגָלָה מִן הַבֹּץ. "

כָּךְ אָמַר הָאָב. רַק אָז הֵבִינוּ בָּנָיו כִּי אֵינְבְּרֵרָה אֵינָה קוֹסֶמֶת, לֹא חַיָּה וְאַף לֹא

מְכַשֵּׁפָה. הֵם חָשׁוּ הֵיטֵב מַהִי וּמִיהִי אוֹתָהּ אֵין-בְּרֵרָה, שֶׁבִּזְכוּתָה נֶחֶלְצוּ מִן

הַצָּרָה וְשָׁבוּ לְבֵיתָם בְּשָׁלוֹם. וּמֵאָז, אַתֶּם וַדַּאי יוֹדְעִים וּמְבִינִים מֶה הָיָה ...

האם צדקתם בהשערות שלכם לפני קריאת הסיפור?

האם הסיפור מזכיר לכם אירוע שקרה לכם או למישהו אחר?

האם בתחילת הסיפור, כשהאב הודיע שהוא נוסע, הבנים הרגישו קושי או אתגר? לפי מה החלטתם?

1. הם היו חרוצים
2. הם היו עצמאיים
3. הם היו ממושמעים
4. הם היו ערמומיים

• מה החליט האב לבקש מבניו?
• מה רצה האב להשיג על ידי כך?

לא כתוב במפורש מה רצה האב להשיג על ידי כך.

אבל, אנחנו כבר יודעים מה הייתה הבעייה של הבנים (רמז קראו שוב את השורות 3-4).

ראינו שיש מידע שכתוב באופן מפורש בסיפור. צריך לחזור לסיפור ולאתר את הבעיה. (מתוך כל הפעולות שמצאתם, בחרו שלוש).

רמז, קראו שורות 41-46.

מה ניתן ללמוד על האחים מהדרך בה פעלו ביער?

בשאלה הקודמת איתרנו את כל הפעולות שהאחים לעשות כדי להתמודד עם התקלה (העגלה שקעה).

קראו שוב את הפעולות שהאחים עשו. וכתבו מה יכול ללמוד על האחים.

לדוגמא

בסיפור כתוב ש"הם זירזו את הסוס, האיצו בו ודחפו מאחור כדי לעזור לו "- אני מבינה שהם עושים את הדברים ביחד-מכאן אני מסיקה שהם יעזרו אחד לשני ושיתפו פעולה בניהם.

רשמו בתחילה את מה שדומה ואחר כך את השונה.

מה למדתם מההשוואה?

נבין בין מה למה משווים. בסרטון הדמות הראשית היא "החזיר" בסיפור "שני האחים".

במה אפשר להשוות בניהם? האם יש משהו משותף בין הבנים ובין החזיר? ראינו בסיפור שהאחים נתקלו בבעיה. האם גם לחזיר יש בעייה? המשיכו להשוות. איך הם התמודדו עם הבעייה. ועוד.