עלון אלון

עיתון התלמידים של בית הספר היסודי על שם יגאל אלון בגב"ש

Big image

קורס מד"א לכיתות ז'

ביום חמישי, ה-15/1/2015, הגיע לבית ספרנו נציג מד"א – שמו יונתן.

יונתן ערך לנו הדרכה ולימד אותנו כיצד מבצעים פעולות החייאה, קיבוע שבר וחסימת עורקים וכן כיצד יש להתנהל בעת תקרית בריאותית כלשהי. יונתן לימד והדגים את השלבים בעזרת מתנדבים. בהמשך תרגלנו פעולות החייאה על בובת הניסיונות - כל ילד בתורו ניגש לבובה וביצע את ההחייאה בהתאם לשלבים שלימד המדריך.

לאחר מכן, נכנסנו לאמבולנס והכרנו את תכולתו, הפעילות המתבצעת בתוכו וכו'. באמבולנס קיבלנו הסבר לגבי סוגים שונים של מכשירי מד"א ויונתן הראה לנו כיצד משתמשים בהם בעת מצוקה. בנוסף, שיחקנו ברופא וחולה וקיבלנו כפפות במתנה.

פעילות זו תרמה להעשרת הידע הרפואי שלנו. אנו רואים חשיבות רבה מאוד בכך שנוכל להושיט עזרה ולסייע לאדם הנמצא במצוקה, בסכנת חיים, שהרי "כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו מציל עולם מלא". וגם כמובן אנו מוקירים תודה גדולה ליונתן שהדריך אותנו והסביר לנו בסבר פנים יפות.


נועה אלגביש, מעיין לוי, שירה טלמור ושושן רבינוב, כיתה ז'

הבחירות לכנסת

הבחירות לכנסת הן ליבה של שיטת הממשל במדינת ישראל, שהיא כידוע מדינה דמוקרטית. במדינות דמוקרטיות העם בוחר את הנציגים שינהלו את המדינה, מפני שהמדינה שייכת לעם ולא לשליטים. במדינת ישראל נבחרים 120 נציגים, המכונים גם חברי כנסת.

מתי מתקיימות הבחירות? הבחירות מתקיימות פעם ב-4 שנים. השנה הן מתקיימות בתאריך ה-17/03.
מי יכול להצביע? כל אזרח מעל גיל 18 רשאי להצביע.
איך מצביעים? ההצבעה היא לפי מפלגות. כל מצביע מגיע לקלפי (תיבת ההצבעה) ומשלשל פתק עם שם המפלגה שבה הוא תומך. לאחר שמסתיימת ההצבעה – סופרים את פתקי ההצבעה. ככל שיותר אנשים הצביעו למפלגה מסוימת – כך ייבחרו יותר נציגים מאותה מפלגה לכנסת.
מהי מפלגה? מפלגה היא קבוצת אנשים שמתאגדת סביב רעיון משותף, למשל: אפשר להקים את מפלגת אוהבי הגלידה, או מפלגת מעריצי "גאליס". כמובן שמפלגות אמיתיות קמות סביב רעיונות רציניים יותר, כמו ביטחון, כלכלה, חברה, תרבות וכו'.
מי יכול להיבחר? כל אחד! כל אחד מעל גיל 21.

איך בוחרים ראש ממשלה? ראש ממשלה הוא מי שמצליח ליצור רוב של קולות בכנסת. רוב בכנסת נקרא קואליציה, לעומת המיעוט בכנסת שנקרא אופוזיציה (אלו שמתנגדים לדעת הרוב). נשיא המדינה מטיל על אחד מראשי המפלגות (ראש מפלגה הוא מי שנמצא במקום הראשון של אותה מפלגה) להקים ממשלה, בדרך כלל על ראש המפלגה הגדולה ביותר (כלומר, המפלגה שניצחה בבחירות). כדי להקים ממשלה צריך להקים קואליציה, כלומר רוב של חברי כנסת שיתמכו בממשלה ויצביעו בעדה. מהו רוב של חברי כנסת? בכנסת יושבים 120 חברי כנסת ולכן רוב הוא לפחות 61 חברי כנסת.

איך מרכיבים ממשלה? הממשלה מורכבת ממשרדים שונים. כל משרד אחראי על נושא מסוים: משרד האוצר אחראי על הכלכלה (הכסף), משרד הביטחון אחראי על הצבא, משרד החינוך אחראי על בתי הספר והאוניברסיטאות, משרד התרבות והספורט אחראי על התיאטרון, ליגות הכדורסל וכדורגל וכו'. בראש כל משרד עומד שר. ראש הממשלה מחליט מי יהיו השרים וכך הוא מרכיב את הממשלה.
מדוע הבחירות חשובות? הבחירות חשובות מפני שאנחנו בוחרים את מי שינהיג אותנו במלחמות, שייצג אותנו בפני עמים אחרים, שיוביל אותנו ואת הארצות שסביבנו לשלום, שיטפל בבעיות שלנו וכו'.


עידו דויד, ו' 1

Big image

טיול בבית גוברין

ביום שלישי, 20/01/15, שכבת ד' יצאה לטיול בגן הלאומי בית גוברין. המקום נמצא בשפלת יהודה, סמוך לקיבוץ בית גוברין, ונשמר מהתקופה הרומית. המקום נזכר בכתביו של יוסף בן-מתתיהו כ"בית גברי" ובמקורות חז"ל כ"בית ג'ובריא". משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים".
טיילנו במערות ונגלו לעיננו נופים טבעיים מרהיבים ביופיים. למדנו רבות אודות המקום, לדוגמא, העובדה שמצויים שם שרידים של כנסיות מהתקופה הצלבנית. הגן מציג פלא אדריכלי קדום, אינספור מערות שנועדו למגוון רחב של שימושים ואמפיתיאטרון שלם מהתקופה הרומית.



ליאון אביו, ד' 2

Big image

החופש הגדול שלי

בחופש הגדול משפחתי, אני וחברינו נסענו לאילת. באילת עלינו על מגלשות מים והתקלחנו. באחד הימים הלכנו להצגה ובה היו רקדניות ורקדנים. אחר כך הלכנו לישון. כשקמנו בבוקר ירדנו לבריכה ולאחר מכן הלכנו לים, שם בנינו ארמונות של חול. חזרנו למלון, ישנו ויום למחרת שוב ירדנו לבריכה ושיחקנו. בסוף חזרנו הביתה באושר ושמחה.


ליאם צופי, ג' 1

שתילת העצים בי"ד בשבט - סיפור

ביום סגריר וקר בתאריך י"ד בשבט, החליטו קבוצת ילדות בנות 10 לאסוף את כל השלג שנותר מהחורף, ולנטוע עצים ופרחים חדשים לקראת יום המחרת. הן קמו מאוחר בלילה, כשהשאר ישנים, והתחילו לנקות. לילדות קראו: אלנה, אמה, קייט, דניאלה, גילי ושושנית. לכל אחת היה בידה זרע של עץ אחר: לאלנה - זרע של עץ תפוזים, לאמה - זרע של עץ אשכוליות, לקייט היה זרע של עץ תאנים, לדניאלה זרע של עץ פסיפלורות, לגילי היה זרע של עץ תפוחים ולשושנית היה זרע של עץ לימונים. הבנות התפזרו לקבוצות וכל אחת מצאה לה חלקת אדמה טובה לשתילת העץ שלה. הבנות חיכו שהעץ יצמח וחזרו לישון.
בבוקר ט"ו בשבט העץ לא צמח והבנות דאגו מאוד. אבל ליד כל עץ חיכתה להן הפתעה: לאלנה היה ליד העץ תפוז, לאמה חיכתה ליד העץ אשכולית, לקייט הייתה תאנה, לדניאלה פסיפלורה, לגילי היה תפוח ליד העץ שלה ולשושנית היה לימון. הבנות היו באמת מאוכזבות שהעץ שלהן לא צמח, אבל הן שמחו שקיבלו את הפרות ששתלו!


עלמה בן חנוך, ג' 1

הפרצוף עם העיניים הירוקות

הלילה היה שחור משחור. זה היה ליל ליקוי ירח וגם הכוכבים עוד לא יצאו. מייקל יצא ממכוניתו השחורה. הוא שרק שיר ששמע ברדיו, אך לפתע ראה משהו מוזר על הגדר.

זה היה פרצוף עם עיניים ירוקות בוהקות. את כל עין חרץ אישון שחור מוארך. לפתע הפרצוף התקרב מאוד אל המדרכה. מייקל לא היסס ובעט בפרצוף. נשמעה יללה מהדהדת שפילחה את דממת הלילה החדה.

החתול השחור משחור, שמייקל לא ראה כי צבעו היה כצבע הלילה, הוסיף לילל בכאב. מייקל חשב שהוא חמוד ואימץ אותו. הם חיו למשך כל חייהם יחד.


- סיפור המשך בגיליון הבא -


נעמה רון, ה' 1

Big image

פינת התחקירים

בשבועות האחרונים תחקרנו מורים ותלמידים. אנו מביאים לכם את התחקירים המעניינים והפיקנטיים ביותר...

יסמין אביגל – המורה לספורט

כמה זמן את מורה לספורט?

אני מורה לספורט בבית הספר 8 שנים וזה כיף מאוד.

איזה משחקים את מעדיפה שילדים ישחקו?

מה שהם הכי אוהבים ונהנים לשחק.

האם התלמידים באים אליך כשהם נפצעים?

התלמידים תמיד באים אלי ואני עוזרת להם בשמחה.


תום קורן (ח' 2) – יושב ראש מועצת התלמידים לשעבר

למה לא התמודדת שוב לתפקיד היושב ראש גם השנה ?

אני רוצה לתת לאחרים לנסות ולהיות יושבי ראש. זה קשה להיות יושב ראש. אחרי הזכייה של הדר, אני מאמין שהיא תצליח.

נציה אוטורגוסט – המורה למוסיקה

למה נהיית דווקא מורה למוסיקה?

כי אני אוהבת לעבוד עם ילדים.

האם זה קל ללמד מוסיקה או קשה?

יש כיתות שקל ללמד ויש כיתות שקשה ללמד.

איך את מזהה ילד עם כישרון לשיר?

אני שומעת ומקשיבה לילדים, בודקת אם הילד שר יפה ואז מוסיפה אותו למקהלה.

כמה זמן את מורה למוסיקה בבית הספר?

35 שנים ומאד אוהבת את התלמידים, נהנית מאד בתחום.


אור יערי ונויה כהן, ד' 1

המנון ביה״ס יגאל אלון (גבעת שמואל)

המלצה לסדרת טלוויזיה - שכונה

"שכונה" היא סדרת נוער חדשה יחסית מאת גיורא חמיצר והיא שודרה בערוץ ניקולודיאון במהלך השבוע בשעה 15:40. בשעה זו זוכה הערוץ לאחוזי רייטינג גבוהים יותר מאשר ערוצים אחרים.


נעים להכיר

אסף הרץ – איתן

תותי נינין – רחלי בן דוד

עידו שקרוקס – מצליח

עומר גולדמן – ויקי בן דוד

טום יפת – לירון

אשרת אינגלשדט – לילוש

ליהי קורנובסקי – אגם שיינפלד

ניר חלפון – אודי בן דוד

ליאנה עיון – מיטל


העלילה

השכונה נמצאת בלב הישוב נרקיס. היא מקופת באיזור מפואר רב אמצעים בו כל משפחה גרה בוילה רחבת ידיים שמוקפת בחומה גבוהה. לבה של שכונה הוא חם וצנוע במקבץ דירות מגורים קטנות שנבנו ע"י פריצי, שם הדיירים גרים. משפחת בן דוד היא משפחה שגרה בשכונה כמה דורות. מזה שנים שהאב משה – בנדה "שוקע" בחובות המובילים אותו למאסר ומותיר אחריו את בני ביתו: ויקי, רחלי, אודי, והתאומים הקטנים רינת ויובל. הדלתות היחידות שפתוחות לתושבי השכונה הן הדלתות של המסעדות והבתים הפרטיים דרכן הם נכנסים לעבוד. צרות מגלות מן העבר הנוגעות לאוצר עתיק המסכנות את חייהם של ילדי משפחת בן דוד וחבריהם.


המלצה

אני ממליצה לכם לצפות בסדרה "שכונה" משום שכולם אוהבים אותה ואני סבורה שהיא סדרה מעניינת ומרגשת. בהתאם לזאת, מתרחשים בסדרה שלל עניינים מרגשים, מעניינים ומסקרנים בין הדמויות.

בשעה שאני חוזרת לביתי, אני במתח ובציפייה גדולה לצפות בהמשך הסדרה.


הידעת?


לסדרה "שכונה", יש אפליקציה המשמשת את צופי הסדרה כדי לקרוא הודעות מהדמויות המככבות בסדרה. אפליקציה זו זוכה לפרסום גדול: היא מדורגת במקום הראשון בקטגוריית בידור במדד הורדות האפליקציה, ובמקום ה – 15, ברשימת האפליקציות הנפוצות בארץ.


שחף טיטנג'י, ו' 2

המלצה לסדרת ספרים - משימה עולמית / גלילה רון-פדר

סדרת משימה עולמית היא סידרת ספרים מומלצת לילדים בכיתות ג'-ו' (גילאי 9-12). בסדרה מסופר על שני ילדים ישראלים, אביגיל ותום, אשר יוצאים להרפתקאות כדי להציל אנשים ברחבי העולם.

איך התחילה הצלת האנשים? מי מדריך את הילדים? איש מסתורי בשם האביר מדריך אותם. הוא מופיע בפתאומיות על מסך המחשב ומחלק להם משימות. לכל אורך הסדרה יש משימות מלאות מסתורין, שגורמות לכולכם לרצות להמשיך בקריאה. בכל ספר בסדרה ניתן להיחשף למידע חדש, עשיר ומעשיר על ארצות, מדינות ותרבויות שונות.

ניתן לראות לכל אורך הסדרה שאביגיל היא ילדה מאוד סקרנית ותום הוא ילד שתמיד נחוש בדעתו. שניהם יחד מפגינים נחישות, חכמה ותעוזה.


כיצד הם יוצאים בלילות מהבית מבלי שישימו לב?
כיצד הם נעדרים מבית הספר מבלי שיבחינו בכך?
כל זאת ועוד תצטרכו לקרוא ולגלות בספר.


ספר מרתק ומותח שמשאיר אותך מסוקרן, מומלץ ביותר לקריאה והשאלה. בקשו את הספרים מתמי הספרנית.


מעיין חתוכה, ה' 2

המלצה לאתר - בריינפופ

בריינפופ הוא אתר מעניין וחווייתי העוסק במגוון נושאים. הנושאים מחולקים לקטגוריות: מולדת וגאוגרפיה, מתמטיקה, מוזיקה ואומנות, בריאות, טכנולוגיה, חברה ותרבות ומדעים. באתר תוכלו לצפות בסרטונים מעניינים, אבל כדי לצפות בהם תצטרכו לרכוש מנוי. אני ממליץ לכם לרכוש מנוי.

דן קרמר, ד' 2

"תרמתי שיער וזכיתי"


ב – 25 בנובמבר, בשנה שעברה, שנת 2014, מעיין שכטמן משכבת ח' בת ה – 13 החליטה לתרום את שיערה. היה זה יום רגיל ומעיין חזרה לביתה. באותו יום אחותה הגדולה, מורן, בת ה – 22 תכננה ללכת להסתפר ולתרום שיער בפעם השנייה בחייה. היא הציעה למעיין לבוא עמה להסתפר ולתרום שיער ומעיין הסכימה ללא היסוס להצעתה של אחותה. שירן, האחות בת 20 רצתה גם היא להצטרף אל אחיותיה ולתרום שיער אך כיוון שהיתה עסוקה באותו יום, לא יכלה לממש זאת.

מעייו חששה מהעניין והיתה חסרת בטחון כיוון שתרומת השיער היתה בשבילה דבר חדש שלא עשתה והתכוננה אליו בעבר. היא מספרת כי היא חשה הרגשה מוזרה, שתישאר ללא שיער. היא התייעצה עם משפחתה לגבי התרומה ועם קרובים נוספים. הם תמכו בה וסברו שזהו המעשה הנכון ביותר לעשות. הם היו גאים בה ובמורן על החלטתן לתרום שיער.

האחיות נסעו למספרה. תחילה קלעו צמה משערותיהן. אורך השיער שנתרם משערה של מעיין היה כ – 28 ס"מ. משיערה ניתן היה להכין שתי פאות בשל עוביו העבה. לא חייבו את מעיין ואחותה שיהיה להן צבע מסוים של שיער כדי להכין פאה אך היה חשוב שהשיער שלהן יהיה טבעי וללא פגמים. הן היו צריכות למלא טפסים בקשר לתרומה. לאחר מכן, את השיער שלהן שמו במעטפה והוא נשלח לעמותת "פנטן". פנטן הינה עמותה שדואגת לחולי סרטן שלא רק סובלים מהמחלה עצמה אבל גם מנשירת שיער הנגרמת כתוצאה מטיפול במחלה, טיפול כימותרפי. העמותה מספקת לחולים פאה כתחליף לשיער שנשר להם. מכינים את הפיאות משערן הבריא של נשים אחרות המוכנות לתרום אותו למען המטרה הנעלה. מעיין ואחותה נתרמו גם הן למטרה הנעלה ותרמו חלק משערן. עמותה זו שלחה להן בהמשך תעודה ובה הוקרת תודה.

כאשר השתיים חזרו לביתן, הדבר הראשון שעשתה מעיין היה להסתכל בראי. היא סברה ששיערה היה קצר מדי ומעט התחרטה על כך שהסתפרה אך לבסוף הרגישה טוב עם עצמה כיוון שעשתה מצווה וכן הרגישה סיפוק וגאווה עצמית. "אני שמחה כיוון שאני יודעת שהיו זקוקים לזה" היא אמרה. "תרמתי שיער וזכיתי פעמיים. זכיתי לשבחים ומחמאות על המראה שלי לאחר התספורת, וזכיתי שיכולתי לעשות טוב למי שהיה זקוק לכך".


תמר פרקש, ח' 2

פינת האנגלית

I didn’t believe that it was happening to me… and in front of the whole school…

It all started at the auditions for the high school play. I study in a drama team. There, we work on many scenes and plays. This time we had to work on a play and show it in front of the whole school. The play was a telenovela play. I was very happy because this was the first play I really got excited of. There is a boy, in our drama team, who is gorgeous and friendly. His name is Max. I think I’m in love with him. Sometimes I tried to make him notice me and gave him clues about my feelings about him. He never noticed them. This play maybe he would notice my feelings and we will have a wonderful story together, a love story. If I want to make all that happen, I have to become the main character. Max, the boy I’m in love with, already got to be the main male character, Pedro. If I will become the main female character, Julia, I will get to kiss him. “It will be so romantic”, I said to myself, trying to imagine that special moment of the play. My twin sister and I promised to help each other to practice for the auditions. We both study in the drama team. I think she is a very good actor and might give me some helpful tips about the way I should act. I love my twin sister. At that moment I liked her even more because she gave up her chance to be Julia, the main character, for me. She knows how I feel about Max. We practiced every day, starting a week before the auditions for the play. She helped me practice for the role of Julia and I helped her practice for the role of Mariana, Julia’s best friend. Some of the play was in Spanish, for creating an Argentine Atmosphere, which is found in telenovelas, but most of the play will be in English, in order the audience will understand the play. The day of the auditions was coming soon. At school everybody spoke about it. At the day of the auditions I felt very nervous. My twin sister calmed me down and I entered the audition’s room. After playing my part I had a lot of confidence. I felt a little disappointment that the kiss will be only in the play itself but I didn’t worry a lot. The next day we knew who got to play what. My twin sister got to be Mariana and I got to be Julia. I felt very happy and excited. At the day of the play all the area where we had to show our play was full of students, teachers, and parents. When the play got started, everybody clapped their hands. I felt many feelings I didn’t feel before. All the eyes were looking at me. I tried to calm down and have fun, trying to imagine I’m alone. I played my part very well, until the kiss at the end. I looked at Max’es eyes and he looked at mine. Suddenly, when I came toward him, to kiss him, he stepped a step backwards. I whispered to him: “why aren’t you kissing me?” and loudly he said: “because I love Mariana”. Max pushed me and took my sister’s hand. They both stepped to the front stage and kissed each other. I have to mention that sometimes I saw Max looking at my twin sister. It didn’t really bother me because I thought that nothing is going on between the two of them. I thought my twin sister will never betray me. Now I saw her kissing with Max. I was mad because I couldn’t believe she would betray me. Now it happened. I started crying and ran to the back stage. “How could I be so stupid?” I asked myself. The audience clapped their hands because they thought Pedro’s and Mariana’s kissing was supposed to be from the beginning. I went straight home without looking at anyone. This day which I thought would be the happiest day of my life became the day I wanted to die. I went to my room and lay on my bed. I was mad and sad at the same time. I didn’t know if I was angrier about Max’es mean behavior in front of the whole school or about the betray of my sister who kissed him. She gave me her word. “Why did she kiss Max? She could also make up something in order not to kiss him.”


Tamar Farkash, 8b

If I wouldn’t have gone in that car it would never have happened…

It was Tuesday evening. I went to my friend who lived near my house. My parents told me to walk home at 19:00 o’clock but my legs were hurting so I decided to get a ride. I was exhausted and couldn’t keep on walking. I stood on the paved sidewalk all by myself. I put a hand out in order to stop a car. Suddenly, a car raced toward me and stopped in front of me. It was a neat black car. The car’s window was lifted up and two young men appeared. They were dressed as if they were returning from a party. They laughed and invited me to join their drive. I told them where I live in order they will know where to take me. They kept on laughing and acted in a crazy ridicules way. They turned the radio on and listened to music. It was loud and noisy but I didn’t care. Just then I started to smell a strange smell coming out from their cloth. I didn’t recognize that smell. The smell got stronger and I started to recognize it. It was alcohol. Just then I felt something was wrong, that I shouldn’t have entered that car. The men were drunk, it was obvious. Now they were even stranger than before. All their body was shaking. I was afraid. I didn’t know what to expect. They still drove as fast as they could, like in a race. My heart was beating strong. Thoughts were filling my head. “Who are those people? Should I get out of this car?” Suddenly, I saw the car was driving without a driver. I realized the two men fainted. Immediately I opened the silver seatbelt and grabbed the wheel with one hand trying to drive the car straight. I got quickly to the front of the car trying to stop it with no luck. The car went crazy and I lost control. It bumped into the sidewalk but luckily nothing bad happened to me. I got out of the car. I realized police cars, ambulance, frightened people, people who were talking on the phone trying to get help. I didn’t understand what the fuss was about. I saw the crowd gather around something. It was a body of someone looks like it got hurt from an accident. “Who did that kind of thing? It’s horrible!” I started to cry. I knew who was responsible for it – I was. I remembered how I drove fast and a character of a young beautiful woman appeared in front of me but I thought I imagined it when the truth is I didn’t. I’m the one that actually killed her. I didn’t do anything because I didn’t know what to do. I ran as fast as I could out of this place with feelings of guilt. I wanted this nightmare to be over. But the situation got worse. I was arrested. Two policemen took me tightly to the police station. I sat in a small room there was a gray chair and a white rectangular table. A serious policeman entered the room and questioned me. I was accused of killing a person during a fast driving. I was invited to court. I got paled as snow. I cried quietly. The police car drove me home. I rang the doorbell. My mom opened the door. Her face looked worried. She screamed at me: “where have you been? I was so worried. You don’t know how dad and I felt”. I ran to my room hugging a doll. I lay on my bed, looking at the ceiling and crying in a quiet voice. My heart kept beating. I didn’t want to hear my parents reply to my behavior. I already knew that they were going to be very angry. I opened the white envelope that in it was the invitation to the court I got from the policeman. I went downstairs telling my mom the whole story. She started to cry. I told her that everything would be OK and I promised her this story won’t happen again. She told me not to take a ride because you never know how that kind of story can end. I took her words into consideration. I hugged her big hug. I needed it after the situation I had. I went to my bed. I tossed and turned from one side to another. Finally I fell asleep but still with fears about the trial I will have.


Tamar Farkash, 8b

The target – Is to survive

I’m Alison Brown and I’m going to share with you the story of my life. This story begins 30 years ago in a place called Trafalgar Road. At this place I grew since I was a baby at the period of time my parents abandoned me. Until today I don’t know the reason. It will be a mystery for my entire life but if they wanted on purpose to leave me alone so I would know how to live alone and not always to depend on them. If that was their reason, they sure succeeded. I grew here without anyone to look after me. I didn’t grow as a normal child, I had to survive and live in the open world all by myself. Luckily, I was a clever and curious child. I followed the animals to get food and water and that way I learned that animals are also living creatures, like me, and need food and water to survive. I discovered this when I was only 3 years old. What I want to say is that the time I spent here taught me a lot, even stuff that older people learn in school like about the advantages of a planar region and I learned to use it for my needs. I also learned that people can use the nature for their own needs. As time passed, I learned to care for myself: I built a shelter from wood. Every day I collected woods for building it. I had a pile of woods. That shelter had a shape of a tent with a wood. In it were a table and several siting chairs. In addition I grew crops of corn and wheat. From the wheat I made bread and the corn I ate as it was. I put fertilizer in the crops in order they will grow healthier and sprayed on them organic materials instead of chemicals in order the pests will die but the crops will not get hurt. I grew a tree that will be the seal for me being here, that the generations after me, will know that here a person lived all by himself for 30 years. I raised sheep and cattle since I knew that this area is an agricultural area. From the sheep and cattle I made cloth and from their milk I made dairy products such as different kind of cheese. The sheep and cattle had a big space to grow in. They were very nice.
I became a shepherd, an agricultural and a carpenter. At night, I learned how to burn a fire. Each afternoon, I collected woods, twigs and rocks for burning. I discovered that during the time two rocks are rubbing against each other, there is a fire. At night, I had to be careful from several animals in this place. I had an underwater hiding place. During the time I spent here, I dug deep holes. I realized that the place had resources such as metals and as I made stuff with them, I learned about their features. I liked to learn new stuff because I realized that thinking and learning was the main reason I survived. The brain was my weapon and my power at this place. A few weeks later, all my life changed. Even though I had knowledge, something was still missing. Just then a quite curly dog appeared. It came towards me and licked my face. At that moment I knew that love was missing. That dog filled that missing part. As the time passed I got connected to that dog. I called it Fluffy. I just realized how talented that dog was. Not only that it became my friend, it also had emotional intuition, it could understand me: when I wanted to be alone it knew that it should go away, it also knew when to come back, when I need its help and when I wanted it to make me happy and play with me. We understood each other and cared for each other. It felt like that just by looking at each other in the eyes, we had all the information about each other. I still live here, in Trafalgar Road, happy with my life and my dog but also confused with many questions. Maybe everything was for a good reason. Anyway, the tree I grew here is growing into a nice, strong tree with attendance. It seems that it knows the entire story that just happened here.


Tamar Farkash, 8b

הוכן ע"י ועדת תקשורת

תודה לנויה ברקול, אורי חרזי, אוריה קלפה, גיל אלמוג, נויה כהן, אור יערי, דן קרמר, יואב מסיקה, נעמה רון, עילי שוורץ, מעיין חתוכה, עמית גלזר, זיו צבילה, דנה מימון, סתיו יונה, עידו דוד, שחף טיטנג'י, בן דניאל, עומר ליבוביץ', תומר רפה, פאר ורד, עדי שביט ותמר פרקש!

תודה לכל הכותבים!!!

תודה לעורכים והמעצבים - נויה כהן, עילי שוורץ ודן קרמר