ויולה
משפחת כלי הקשת
ויולה (בעברית: כּוֹנֶרֶת) היא כלי נגינה ממשפחת כלי קשת ונחשבת לצליל אלט מבין כלים אלו. אנשים שרואים לראשונה ויולה נוטה לשגות ולחשוב, כי מדובר בכינור. ואכן, מקור טעות הוא במבנה הדומה של שני כלים. אולם הבדל הנראה לעין ביניהם הוא גודלה של הויולה, העולה במעט על זה של כינור. הויולה משתלבת כחלק בלתי נפרד בהרכבים מוזיקליים, כגון תזמורת כלי קשת, תזמורת סימפונית ורביעיית כלי קשת קלאסית.
מבנה הוויולה דומה למבנה של כלי הקשת המערביים (למעט הקונטרבס) : צמרת, צוואר וגוף, שעיקרו תיבת התהודה. תיבת התהודה משמשת חלק הכרחי וחשוב בוויולה, שכן תפקידה הוא להגביר את הצליל ולהוסיף לו נפח. לאורך חלקי הכלי מתוחים ארבעה מיתרים העשויים ממתכת מלופפת (לרוב פלדה) ובצמרת נמצא מפתח לכל מיתר.בעזרת המפתחות מכוון הנגן את הוויולה עד לקבלת צליל נעים ומכוון.
הקשת:
שערות הקשת עשויות משיער סוס.
יש אפשרויות רבות לנגינה בעזרת הקשת: אפשר לנגן כמה צלילים באותו כיוון של הקשת (לגטו), או לנגן כל צליל בכיוון אחר. בעזרת הקשת ניתן להשיג סוגי צליל שונים ומגוונים.
כאשר רוצים להשיג בכלי קשת צליל חזק (פורטה), בדרך כלל מנגנים יותר קרוב לגשר, משתמשים בקשת מהירה ומפעילים הרבה משקל על הקשת, וכאשר רוצים להשיג צליל חלש (פיאנו) מניעים את הקשת בצורה איטית בלי להפעיל משקל רב.
כיצד מופק הצליל?
הצליל מופק ע"י חיכוך הקשת במיתרי הכלי או ע"י פריטה עליהם. כאשר הקשת מועברת על המיתרים נוצר בהם רטט, אשר מתעצם בזכות תיבת התהודה.
איזה סוגי ויולות ישנם?
בתקופת הרנסאנס והבארוק היה כלי בשם " ויולה דה גמבה " כלי בעל 5-6 מיתרים העשויים ממעיים של כבש. לוויולה זו הפסיקו לכתוב במאה ה-18, היא הפסיקה להתפתח (ומאז ועד היום חיות כל הכבשים באושר ועושר).
סוגים נוספים של ויולה הם הוויולה ד'אמורה, ויולה בעלת 6-7 מיתרים וצליל מיוחד במינו, ויולה דה בראצ'ו, כלי ממשפחת הוויולות שממנו התפתח הכינור המודרני והוויולטה, שהיא למעשה ויולה טנור שהומצאה בשנת 1891 בגרמניה, אך מספר היצירות שנכתבו לה היה קטן מאוד.