הזכות לפרטיות
הזכות לפרטיות
הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם מרחב פיזי או וירטואלי הנתון לשליטתו.
זכות לפרטיות הוא חלק מזכויות אדם טבעי, משום שכל אדם זקוק לפרטיות, פרטיות מאפשרת לאדם
לחיות את חייו ללא חשיפה.
מרבית החוקים בעולם מגבילים את כאשר היא מתנגשת בזכויות ובאינטרסים ציבוריים אחרים, כמו למשל חופש הביטוי. לעתים אנשים בוחרים לוותר על פרטיותם, משיקולים מגוונים, דוגמת הטבות פוטנציאליות שעשויות לצמוח מכך כמו פרסום או כסף.
ברשתות חברתיות פרט נפגע כיוון שהיא מאפשרת לכל גולש לפתוח דף משלו ולעלות תמונות, וליצור קשר אם סרטוני אנשים אחרים אחת מההסכנות וחסרונות מיידיים והבולט של אתרי רשת חברתיות הוא פגיעה בפרטיותו של גולש. לרשתות חברתיות יש בעלות על תכנים שגולשים מעלה לרשת לעקוב אחריו ולאסוף ובאפשרותן עליו מידע (ויקיפדיה)
לזכות לפרטיות יש כמה פנים:
- הגנה על מרחב פיזי פרטי - כולל הבית הפרטי שלנו, התיקים שלנו
- הגנה על מידע ועל רעיונות - לכל אדם יש מידע ורעיונות משלו, ואסור להתערב בהם. במסגרת זו מוגן גם מכתבים שאנחנו כותבים, שיחות פרטיות שלנו, שיחות טלפון והודעות דואר אלקטרונית. היבט זה מעורר שאלות על מעורבות של הורים בפרטיות של ילדיהם. למשל: האם מותר להורים לקרוא ביומן הפרטי של בנם או של בתם? ואם כן - באילו מקרים?
- הגנה על הגוף ועל בריאותו של אדם - גופו של אדם שייך רק לו. לכן אסור לגעת בגופו של אדם ללא הסכמתו (וזה כולל רופאים). (זכותי לדעת)