Newsletter BAWE #12

שנה לניוזלטר!!

Big image

יויו

קטע שכתבתי בזמן הש"ש למרכז הנהגת צפון חגי בתקופה הקשה שעבר שבט יבנאל שהיה על סף סגירה וכ100 חניכי השבט נאבקו בשיניים למען מטרה אחת- מסגרת אחה"צ לילדים ונוער במושבה.

חגי לא החזיר לי תשובה מעולם.

×××××××××××××××××××××××

שלום לכל אנשי החינוך

שאני, המשיח התשיעי לא מזיז להם את התנוך,

אולי אצליח לגשת אל ליבכם

בכלי שפחות מעניין אתכם

תגידו- ״חרוזים?! אין לך משהו יותר טוב לעשות?!

תמיד אמרנו שכספי ש״ש הם כספים מבוזבזים שאפשר להשקיע בהתקנת ברזים בבית פיליפס״

אבל אותי זה לא מעניין

אני רק מתבכה על שבט שהוא חלק מתנועה

בצפון המדינה

שברגע אחד כבתה לו המנגינה.

ניסינו הכל, כך תגידו,

העיקר שיתפטר

ניסינו הכל,

אז שהשבט יסגר.

ואתה כדמות מחנכת

בוא בעצמך הראה להם את הדרך,

בנה להם מתודה מתמשכת.

אנחנו מדברים כאן על ילדים,

על נוער,

ואתה במקום לפתוח להם את הדלת,

רק סוגר את הצוהר.

הם לא באים לכאן יום יום בשביל התואר,

לא מקבלים גרוש,

במחנה הקיץ נאבקים באלטוש

והם אלו שצריכים להיאבק בספק הקלוש שביתם השני עומד להיזנח ולהיות נטוש?!

הפעל את הראש, כן כן, הזה שמחנך

חשוב טוב טוב לפני שאתה מצמיד ל80 מודרכים ומדריכים

את הקנה אל החיך,

אתה אומר למערכת עשי בי כרצונך,

אבל אתה לא מבין איך המצב עלול להסתבך-

לא תהיה להם מסגרת,

אנחנו מדברים כאן על ילדים,

על נוער

ולא על בוסים בקטיף.

לך לשם, אל אותם מודרכים,

הראה להם באצבע שלך באילו דרכים היית רוצה שילכו, כי אין להם כרגע שום הדרכה

וכשאין מי שידריך אותך יש יותר סיכויים שתיפול מהמדרכה

והכביש הוא סואן ואין לו סוף

אז בבקשה אני מפציר בך את עיניך רק לרגע לשטוף

ולהסתכל בעינים של אב שעזב את בניו

שנשאל בשאלה את מי יותר אהב

את יעקב או את עשיו.

אבל זה לא רלוונטי,

הרי כולם היו בני

ואת כולם אני אהבתי.

אז תן חיבוק אוהב ומחנך לכל העקורים,

מקווה שקווי מחשבתך לא ישארו סגורים.

שקל

לפני שלושה שבועות יצאתי משיעור קשה במכללה (בדוד ילין) וכתבתי להנהלה את המכתב הזה:


מרצי, מנהלי ומחנכי המכללה
אני כותב מכתב זה ומעלה את מחשבותיי על הדף (הוירטואלי) מתוך רגשות עמוקים וכנים לאופן החינוך בישראל ובמכללה בפרט כדוגמא לחינוך בישראל 2016.
אני מלא בראייה חיובית לעתיד החינוך ורואה את המכללה כמוקד ומרכז לימודים רציני לחינוך ויודע שבכוחי ובכוחנו לשנות, להשפיע ולראות את המערכת כשלנו ולכן אני מוצא את עצמי שותף מלא לבניית המכללה, אופן הלמידה וראייה לחינוך לתקווה ישראלית.

ברשותכן, אגע בכמה נקודות שנראות לי קריטיות לציון לאופן הלמידה והאקלים החינוכי שקיים במכללה.
שדה הראייה החינוכית הנשקפת לנגד עיניי ומובעת במכתב היא בדגש גדול על למידה בהתנסות: בעיניי המכללה צריכה לייצר כלי התמודדות שניקח איתנו לתפקידנו כמחנכים.

סביבה חינוכית- האם אנחנו רוצים שאת הסביבה החינוכית של ילדינו יקיפו שרשראות, טבעות, צמידים, בגדים ומטפחות ראש בשלל צבעים וגוונים למכירה או טבע חי, מפגש קהילתי בין אנושי וסביבה לימודית?
האם אנחנו מקדשים כיתות אם ויחס מחנכת- תלמידות ותלמידים ראוי? האם אנחנו מראים איך מקיימים שיחות אישיות עם התלמידים, איך נראה יחס אישי רלוונטי? האם המורה (המרצה) הוא רק מנחיל הידע במאה ה21? האם זה התפקיד שאנחנו מייחלים לו? איפה תפקיד המורה כמנחיל ערכים, שואל שאלות, לומד להתמודד עם העולם?
האם אני יכול ללמוד, לדבר, לחשוב, להביע את עצמי מדבר על גישות חינוכיות בכיתה של 200 אנשים? איך זה ישפיע על תפיסת הלימוד שלי כמחנך ועל היחס האישי אותו אני רוצה להעניק לתלמידים ולתלמידות שלי?
מה תפקידה של המכללה בהקשר הזה?


שיטת המדידה וההערכה- האם, כשאני קורא את הפילוסופיה של אריסטו, את משנתו של יאנוש קורצ'אק, את ספר משלי או את הנסיך הקטן, לומד על פעלים והצגות תאטרון אני צריך לשנן את החומר כדי שידעו שהחומר נקלט לי? ומה זה אומר בכלל 'החומר נקלט לי'? בעיניי צריך לנהל את הדיון הזה איתנו כמורים. האם הציונים משקפים את יכולותיי והישגיי השכליים? האם אני נבחן על שינון או על משנה חינוכית? אם אני מקבל 100 במבחן אמריקאי במחשבת החינוך זה אומר שלמדתי וקראתי בזמני הפנוי על אריסטו ודקארט? מה למדתי מהם כדי להצליח להיות מורה טוב יותר, מחנך יותר טוב, רואה יותר טוב את נפש התלמידות והתלמידים?
אם קיבלתי 90 במבחן בית בלשון זה אומר שאדע לדבר עברית תקנית עם התלמידים והתלמידות שלי?
חלק מלימודי הלשון (או כל חומר אחר) צריכים להיות, בעיניי, דוגמא ללימוד וההתנהלות שלי כמורה.
הדיון על שפה עברית תקינה, לשון עברית ודוגמא אישית צריכים להיות חלק מהתפיסה הלימודית המאפיינת את המכללה. כשאני אלמד על בניין פעל, פועל והתפעל- לא בטוח שאדבר בשפה רהוטה, נקייה ותקנית לתלמידיי ותלמידותיי. האם לא זה הדיון שאותו אני צריך לנהל כמחנך?

אורח חיים בריא- האם אנחנו רוצים לעודד את תלמידינו לאכול בריא, לעשות ספורט על שלל סוגיו ולא כחוג רשות אלא כאורח חיים, האם תפיסת החיים ההוליסטית האומרת שנפש בריאה בגוף בריא והכיוון אליו מתקדמת מערכת החינוך מיושמת במכללה? ואם לא, כמורים, איך ננחיל את אורח החיים הזה לתלמידינו? כשלנו מוכרים בורקסים, צ'יפס ומעדני שוקולד עתירי קלוריות ואנחנו עוברים ימים עם 10 שעות לימודיות אך ורק בתוך כיתה מול הלוח- אנו לא נבין למה הדבר לא קורה בבתי הספר שבהם אנחנו נלמד.

דו קיום- אני רואה את המכללה כמודל לחיים משותפים שבראשם סבלנות, פלורליזם וראייה אמיתית של האחר. אני נמצא בכיתה, באודיטוריום, בחצר ובמסדרון עם סטודנטים וסטודנטיות ערבים ואין בינינו שום קשר יזום. הסטטוס קוו נשאר וההפרדה, הניכור וחוסר הסבלנות ניכרים במסדרונות ובצחוק הקטן בשיעור ואני מתכווץ כל פעם כשרוח גזענית נושבת במכללה.

מתודיקה ודרכי העברת השיעור- בעיניי תפקידי כמחנך הוא הניסיון להנחיל ידע וערכים בצורה חוויתית, מתודית אחרת, רלוונטית לתלמידים ולא כמורה פרונטלי- שמעביר את החומר ע"י מצגת, ספר או הרצאה.
כמעט ולא הייתי בשיעור (שהוא לא ייעודי על מתודיקה) שדרך ההעברה היא אחרת.
ככה אנחנו מלמדים את המחנכים לעתיד: ללמד בצורה 'יבשה' את החומר ובדרך העברה שלא רלוונטית להתקדמות (הטכנולוגית ולא רק) כיום.

יחס תלמיד: מורה- אני נמצא במכללה כבר כמעט שנה ואף פעם, אף מרצה, לא שאל אותי מה שלומי.
אין לי עניין ביחס אישי אינטימי ובליווי צמוד ופרטני, גם אין לי דרישה לתשומת לב מקיפה והתעניינות באורחות החיים הפנימיים שלי אבל אם אנחנו רוצים להוות מודל ודוגמא לחינוך ערכי וראייה של הילד אנו צריכים להבין את הדבר הבסיסי: המרצה, או המורה, הוא איש חינוך- הוא לא רק מנחיל הידע. הרי כולנו יודעים שאת הידע אפשר למצוא כיום בשלל מקומות ושאוטו דידקטיות נמצאת אצל רובנו במאמץ. מה הוא תפקיד החינוך אם כן?

אני מבין שהלימודים באקדמיה אינם לימודים בבית ספר יסודי או תיכון וסבור כי גם אין באפשרותם להוות מודל ללימודים כאלו.
אך חבל לי על האופן בו אני, חבריי וחברותיי למכללה מבינים את תפקיד המורה.
בהסתכלות על הציונים כמשקפים את אופיי, בדרישה המינימלית 'למבחן', בחוסר היחס הערכי בין המורה לתלמיד, בתרבות הצריכה שמשקיפה עלינו בהפסקות בצורת שרשראות, בגדים ומצעים אינני רואה איך נשפר ונתקן את מערכת החינוך בתור מורים.
אין לי ספק כי רצון המכללה הוא להוציא אותנו מורים ומורות טובים וטובות לכיתות,
אשמח לקחת חלק בשינוי ואשמח לתגובתכןם.

תודה,

דורון גליה,
שנה א' במסלול היסודי בשילוב אומנויות.

בגד

1# אני יושבת עכשיו ועוצמת את העיניים חזק עד כדי עצירת הנשימה, 3. 4. ו.. חינוך


2# אני באמת רוצה לכתוב כדי

אני רוצה לכתוב כדי

אני כל כך רוצה לכתוב כי אני

כי אני חושבת ש

אני רוצה לכתוב כי המילים

מחכות לי

מפוזרות באותיות על המקלדת

או מחולקות לי בראש בתוך זכרונות

והן זקוקות לי ואני להן

לכן אני כותבת כי

אני רוצה

להצליח

אני רוצה לייק ועוד לייק ואני רוצה קומנט ושייר, שתגיבו, תתייגו, תלחצו לייק

אני רוצה לראות אתכם בחברים שלי, אני רוצה לראות את חברים שלכם כותבים את השם שלכם על המילים שלי, אני רוצה לראות על גרף הפייסבוק הצלחה, כי הצלחה זה משהו מדיד אני רוצה שתאהבו את המילים אז אני כותבת

ומקווה

לעשות חינוך בסופו של דבר

אני רוצה לעשות חינוך דרך אמנות

חינוך דרך קבוצה

אני ביחד

אני לא לבד

אני רוצה ללמוד לכתוב

אני רוצה לחנך לכתוב אני רוצה לעשות חינוך בסופו של דבר

אני רוצה לכתוב ובכל זאת

שיהיה אפשר גם עוד

Big image

מפגש נח"ל ב27/05

למפגש הגיעה מיכל מארגון 'תודעה' שפועל לחקיקה למיגור הזנות בארץ,

מיכל סיקרה את הפעילות בארץ ונתנה עובדות ומידע מעניין!
בנוסף הגיעה מישהי ממחלקת עולים בתנועה לספר על הקהילה האתיופית והקשר שלנו..

כל הכבוד למרה שהגיעה! בעיניי היה מענין וחשוב.

קול קורא- אמנות, נשים ומגדר בישראל.

המכון לחקר אמנות, נשים ומגדר בישראל הוציא קול קורא מעניין מאוד

ואולי יוכל לעניין חלק מכן:
http://www.womenartandgender.com/#!???-????-????-????-?????-????????-??????/tf5ze/5728916c0cf26d4f7c1bd9a1


כדאי כדאי להיכנס!

סמינר גרעין!!

ביום יומיים הקרובים אנחנו נדע סופית את התאריך ואז נתחיל לרוץ.
אנחנו על זה, אל דאגה (: