שנה טובה למורים להיסטוריה

ערב תשע"ד

עוד כמה ימים תפתח בשעה טובה שנת הלימודים תשע"ד. ילדינו ישובו לגנים ולבתי הספר נרגשים, מצוידים בתיקים חדשים, ספרים נקיים שטרם קיבלו 'אוזניים', קלמרים מלאים כל טוב וסנדוויץ' שהוכן בידי הורה אוהב. בבית הספר ימתינו להם המורים הנרגשים לא פחות, מלאי הכוונות הטובות (השנה לא אתן לאף ילד להוציא אותי משלוותי, השנה אסביר פנים לכל הורה המתקשר אלי ב-22:00 רק כדי לבקש מועד ג' לבנו, השנה אכין רק שיעורים מגוונים, מרתקים מעוררי חשיבה).

התקשורת שוב תראיין את הורי הילדים העולים לכיתה א', וילדה חמודה נטולת שיניים קדמיות תספר באהבה על המורה שלה שהיא הכי הכי בעולם (צודקת!). בערוץ אחר ירואיין מן הסתם מורה – איש מחשבים – שבחר לעזוב את עולם העבדות המודרנית ולעבור לעבדות אחרת – מתוקה יותר – המחויבות האין סופית לחינוך ואהבת ילדים. והצופים המותשים מחודשיים של חופש גדול יצקצקו בחמלה על הבחירה הערכית המוזרה של אותו מורה חדש וילחשו בתמיהה - לעזוב כסף טוב בשביל להיות מורה? נו באמת!

בין כל אותם עשרות אלפי מורים נרגשים לקראת פתיחת השנה מצויים גם כארבעת אלפים מורים להיסטוריה. צעירים וצעירות (לפחות ברוחם!) אשר בחרו לעסוק בתחום דעת מעצב זהות אישית ולאומית מתוך שליחות, סקרנות ואמונה שהחינוך הוא אבן הבסיס בבנייתה של חברה מתוקנת.

המורים הללו מתכוננים מזה שבועות לרגע הכניסה לכיתה. הם מכינים את מערכי השיעור שלהם, מעדכנים אותם, מתלבטים יחד לגבי סרטון מענין לפתיחת השנה, תמונה מרתקת הממחישה אירוע היסטורי ומערך שיעור מוצלח. הם נוברים במעמקי ה-Google בחיפוש אחר קטע מקור מרתק, סיפור נפלא היכול לקרב את התלמידים לאירועים ההיסטוריים, ומשחק תפקידים הממחיש את הדילמות של בני התקופה. הם יודעים ידוע היטב כי הוראה משמעותית פירושה הימנעות מהכתבה משמימה ואין סופית של חומר הלימוד. שכן ברור להם כי יש מגוון רחב של דרכים הומניות להרוג תלמיד והכתבה אינה אחת מהן. לא משום שהיא אינה הורגת את התלמיד (היא הורגת את סקרנותו – וזה לא פחות גרוע). אלא משום שדרך זו פשוט אינה הומנית!

המורים הטובים הללו יודעים שעליהם להתחדש השכם והערב. הם מגיעים להשתלמויות אחר הצהרים ובחופשים, מחפשים עוד מידע, עוד אמצעי עזר, עוד דרך לרתק את התלמידים. הם יוזמים פרויקטים והם אוהבים את מקצועם ואת הילדים שלנו.

המורים הללו לא שוכחים, גם אחרי שנים רבות, את הסיבה בגללה בחרו במקצועם. הם רואים בתכנית הלימודים מסגרת ובבחינת הבגרות – רף מינימלי שיש להגיע אליו. אבל הם שואפים להעניק יותר, ותלמידיהם אכן מקבלים מהם הרבה יותר. הם תמיד יעודדו את התלמידים לשאול, לתהות, לפקפק ולבדוק. לגבש עמדה על בסיס עובדות ולנמקה. להימנע מסיסמאות ומנטרות נבובות ולחשוב, לחשוב, לחשוב!

תלמידיהם של המורים הללו יחזרו הביתה עם ניצוץ בעיניים. הם יעלו סביב שולחן השבת את הדילמות הערכיות בהן עסקו בכיתה. ישאלו את סבתא האם גם היא עלתה באונית מעפילים לארץ? ואיך היה שם בקפריסין? הם יבקשו מסבא לספר על הגזירות הכלכליות בעיראק, ואיך הרגיש בשבת בה פרצה מלחמת יום הכיפורים. הם יתלבטו לגבי לקחי השואה וישאלו עצמם האם הם עצמם אנשים טובים יותר בעקבות לימוד הנושא? ואיך היה פה פעם לפני שנולדתי? האומנם היה פה שמח?

המורים הנפלאים הללו רבים יותר מאשר אנו חושבים. הם מלמדים ומחנכים את ילידינו בבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והחטיבות העליונות. להם נאמר עם פתיחת שנת הלימודים – בהצלחה, הרבה כוח, ותודה רבה!

ד"ר אורנה כץ אתר

מפמ"ר היסטוריה, ממלכתי.