ירושלים בית הכנסת הגדול
היסטורית הכותל
הוא אחד מארבעה הקירות התמך המקיף את הר הבית זה כאלפיים שנה, משלהיי תקופת בית שני ועד ימינו. במסורת ה יהודית מיוחסת לכותל המערבי קדוש ייתר, וכנראה כבר ב מאה ה -14 נקבעו מקום תפילה בסמוך אליו, המשמש עד היום.
לכותל מערבי חשיבות דתית, לאומי והסטורי, ואלה מביאים אליו מיליון מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים - בני מצווה חוגג עם שם שמפחתם, החיילים נשבעים אמונים ברחבתו עליון, ואישים מרחבי העולם מבקר בו.
קדושת המקום
הכותל המערבי נבנה כחלק מסדרת שיפוץ מקיף ביותר שיזם המלך הורדוס בהר הבית במאה הראשונה לפני וספירה. עד ימיו של הורדוס היה הר הבית קטן למדי, והשתרע על מודעת שטח מודעת שטח טבעי של הר המוריה. הורדוס הרחיב את המתחם אל גאיות והרים המקיף את ההר. כדי לתמוך ברחבה גדולה, ששוליה תוכנן להיות מעל פני קרקע, הורדוס הקים ארבעה קירות תמכו עצום, שיצר יחד מבנה טרפזיי, ובחלל בינם לבין הר בנה קשתות ו קמרונות. הכותל מערבי, שהוא ארוך מבין כתלים, נמשך לאורך כ -488 מטר, וגובו מקורי הגעתי ככל הנראה לכ -30 מטרים מעל מפלס הרחוב של ימי בית שני. עקב האיסור מוסלמי על מחקר ארכאולוגי בהר הבית, לא ניתן למדוד את עובי הכותל, אולם על פי מדידות שונות נראה כי עובי כתלים כולם נעו בין 4 מטרים בחלק תחתון, ל - 2 מטרים בחלק עליון.