לשון הרע ורכילות

שרונה בורשטין

לשון הרע

מקור איסור לשון הרע הוא בתורה בספר ויקרא (יט, טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". את הקללה במעמד עיבל וגריזים, "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" (ספר דברים פרק כ"ז כ"ד) ייחסו חז"ל לאמירת לשון הרע, שהיא במובן מסוים הכאתו של אדם בסתר.

הסבר :

לשון הרע האסור מן התורה הוא סיפור על אדם או קבוצת אנשים דבר אמיתי שהוא רע או מזיק לאדם. אין צורך ששני התנאים יתמלאו כדי שדיבור ייחשב לשון הרע. למשל, סיפור שאדם הוא מכוער למרות שזה לא מזיק לו נחשב לשון הרע. כמו כן, סיפור על אדם שהוא ג'ינג'י למעביד השוקל להעסיק אותו ושונא ג'ינג'ים הוא לשון הרע, למרות שאין כל רע בלהיות ג'ינג'י.

תמונות שקשורות לנושא

רכילות

מקור

בתורה ישנו איסור על רכילות "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא, י"ט, ט"ז), אך המשך המשפט מעיד כי פירוש המושג רכילות בתנ"ך שונה מכוונת הרכילות של ימינו, כיוון שהפסוק ממשיך "לא תעמוד על דם רעך". על פי החפץ חיים, כוונת התנ"ך במושג רכילות היא העברת מידע היכול לגרום לסכסוך בין אנשים ושעלול אף לגרום לרצח בין חברים. מכאן ניתן להבין שאין התורה מתכוונת לרכילות סתם, של העברת ידיעות. למרות זאת, החפץ חיים כותב שגם רכילות סתם אסורה מהתורה.

הסבר

המונח רכילות מתייחס לשיח שנושאו המרכזי הוא אנשים אחרים כגון מכרים, קרובים וידוענים. רכילות עוסקת בהפצת מידע שלא זכה לפרסום רחב, לעתים תוך חדירה לפרטיות; ועוסקת בדרך כלל בשערוריות, נושאים שהם בגדר לשון הרע ובשמחה לאיד.

רכילות משמשת לשיתוף והפצה של עובדות, דעות ודברי בדיה כאחת. לרוב מיוחסת לרכילות אמינות נמוכה, ופעמים רבות מתפשטות בדרך זו עובדות שגויות ומידע בדוי שכל תכליתו הוא לעורר עניין שווא בנושאי השיחה.

בעת העתיקה, דרכי המסחר היו ערוצי התקשורת העיקריים, וימי השוק היו ימי המפגש בין אוכלוסיות שונות. הרוכלים, שנדדו ממקום למקום עם מרכולתם, היו המקור לידיעות מסעירות וחדשות תוססות. זה מקור המלה "רכילות", או הביטוי "הולך רכיל". אלו אותם סוחרים הנודדים המעבירים גם ידיעות, ו"רכילות".

כיום מתרכז העיסוק האקדמי ברכילות בתפקידה ביחס ליחסי כוח גלויים ונסתרים בחברה.