עליית יהודי אתיופיה - מבצע משה

מגישות : ליהיא גץ ומיה קנור

מבצע משה

מבצע משה (21 בנובמבר 1984 - 5 בינואר 1985) היה מבצע בדרכי האוויר, היבשה והים להעלאת יהודי אתיופיה ממחנות הפליטים בסודאן לבלגיה, ומשם לישראל.

המבצע כלל כ 8000 נפש. מאז 1974 נסגרו גבולות אתיופיה והמשטר מנע הגירת תושבים. באמצעות משא ומתן חשאי שניהלו מדינת ישראל וגורמים בין-לאומיים, הסכים שליט סודאן, ג'עפר נומיירי, הסכמה שבשתיקה שיהודי אתיופיה יעברו דרך סודאן, למרות היותה מדינה מוסלמית עוינת, ומשם ימשיכו לישראל. המסע של קבוצות יהודים, שהחל בעיר גונדר, למחנות זמניים בסודאן היה קשה ומסוכן וכרוך בהליכה ברגל של מאות קילומטרים באזורים הרריים, באזורי ביצות ומדבר, במשך ימים וחודשים רבים. לעתים לווה המסע ברעב ובצמא, במחלות, בהתקפות של שודדים וברדיפות של כוחות המשטרה והצבא. רבים, ובמיוחד מקרב הילדים והקשישים, לא עמדו במסע ונפטרו בדרך. המבצע הופסק בעקבות הדלפה לעיתונות בדבר עלייתם של יהודים מאתיופיה דרך סודאן. באתיופיה ובסודאן נותרו עוד קרוב ל 15000 יהודים.

השייטת והמוסד בתיעוד נדיר ב"מבצע משה" the mossad

קליטת העליה מאתיופיה

קליטתם של יהודי אתיופיה בארץ לוותה בקשיים רבים. תרבותם ואורחות חייהם שונים מאוד מאלה המתקיימים בישראל. מצבם הבריאותי של רבים מן העולים היה ירוד כשהגיעו, ורמת ההשכלה שלהם הייתה נמוכה. העולים ציפו להגיע לארץ הקודש הנכספת כפי שראו אותה בדמיונם, אבל רבות מציפיותיהם נכזבו. יתר על כן: העולים, שסבלו באתיופיה מאפליה ומגזענות בשל היותם יהודים, נתקלו, ועדיין נתקלים כאן לעתים בהתנהגויות של אפליה וגזענות בשל היותם שחומי עור.

קליטת עולי אתיופיה במרכזי קליטה

הכוונה הראשונית של ממשלת ישראל הייתה לשכן את העולים מאתיופיה לשנת מעבר אחת בלבד במרכזי קליטה, אך בפועל הפכו מרכזי הקליטה למגורי קבע ואף למשכנות עוני של אתיופים.

תפרושת האוכלוסיה

נכון לסוף שנת 2006, מתגוררים יוצאי אתיופיה במספר קטן של יישובים. ב-14 ישובים נמצאים ריכוזים של יותר מ-3,000 נפש מבני המגזר – מתוכם ב-7 ישובים מתגוררים למעלה מ-5,000 יוצאי אתיופיה. היישובים הם: חיפה, ראשון לציון, אשדוד, באר שבע, אשקלון, רחובות ונתניה. נתניה הוא היישוב, בו מתגורר המספר הגדול ביותר של יוצאי אתיופיה – 10,200 איש .

ריכוזי אוכלוסייה אתיופית קיימים גם בישובים פריפריאלים, כמו קריית מלאכי, נתיבות, קריית עקרון, קריית גת ועפולה. ביישובי מרכז מבוססים, כגון רעננה, כפר סבא והרצליה מתגוררת האוכלוסייה האתיופית ע"פ רוב בשכונות עוני.

מבנה משפחתי של העולים

באתיופיה למשפחה המורחבת המסורתית היה משקל רב ואילו בישראל כמו בשאר המדינות המפותחות הדגש הוא על הפרט והמשפחה הגרעינית . עבור בני העדה האתיופית ובמיוחד עבור זקני העדה , המעבר לישראל היה מלווה במשבר מנהיגות קשה. נוצר פער בין הצעירים שהשתלבו בחברה לבין המבוגרים שהתקשו מאוד להסתגל ולסגל אורחות חיים חדשים ולכן זקני העדה התקשו למלא כאן את תפקידם .

קשיים בשילוב בני העדה בחברה הישראלית

ביטוי בולט לקשיי הקליטה של האתיופים בארץ ניתן לראות בפרשת תרומות הדם: בשנת 1996 נודע כי בנק הדם משמיד את תרומות הדם של האתיופים ללא בדיקה, מחשש מנגיף האיידס. גילוי זה עורר את זעם העדה האתיופית וחיזק אצלם את תחושות האפליה. בתגובה נערכה הפגנה סוערת מול משרד ראש הממשלה, שגלשה לאלימות ובעקבותיה נפצעו 61 איש (41 שוטרים)

בתחום החינוך הופנו ילדי העולים מאתיופיה לחינוך הממלכתי-דתי, שכן רובם היו שומרי מצוות. דבר זה יצר עומס רב על המערכת הממלכתית-דתית, ובמוסדות מסוימים הגיע שיעורם של העולים לכ-80 מכלל התלמידים. יחד עם זאת, רבים מבני הנוער של עולי אתיופיה נקלטו בכפרי הנוער השונים ובפנימיות ברחבי הארץ, בהצלחה.


למרות הקשיים נקלטו עולי אתיופיה במגזרים ובתחומים רבים במדינה: בצה"ל, בתעשייה, באוניברסיטאות, בישיבות, במוסדות החינוך ובתחום המוזיקה. רבים מהדור הצעיר מככבים בתעשיית המוסיקה כגון להקת "קפה שחור חזק" ואסתר רדא ובת העדה טיטי איינאו נבחרה למלכת היופי לשנת 2013.

קפה שחור חזק מארחים את נצ'י נצ' - יהיה בסדר // Cafe Shahor Hazak ft Nechi Nech - ihiye beseder
Big image