קובה- מדינה עם משטר קומוניסטי
יעל רדוש, שיר ינקלביץ', לירון בן אברהם, ויקי פלדמן וקרן כהן
על קובה והקומוניזם שבה
אבל רגע, כיצד הקומוניזם בא לידי ביטוי בקובה?
הקומוניזם היא צורת משטר טוטליטרי הדוגלת בביטול הבדלי המעמדות וביצירת חברה של שיתוף שבה אין כל רכוש פרטי.
מאפייני המשטר הטוטליטרי הבאים לידי ביטוי במדינה הם:
מפלגה אחת ומנהיג אחד- בקובה מונהג משטר חד-מפלגתי, שבו המפלגה החוקית היחידה היא המפלגה הקומוניסטית. פידל קסטרו בעבר עמד בראש כל ארגון אפשרי במדינה (מזכיר המפלגה, נשיא מועצת השרים, המפקד העליון של הצבא וכולי) כשהוא אוחז בסמכויות כמעט טוטליטריות, כיום עומד במקומו אחיו, ראול קסטרו.
הפעלת טרור נגד מתנגדים- על פי החוק בקובה, כל פעולה כנגד המשטר, כולל אמירה בגנותו של קסטרו, היא עבירה פלילית שדינה מאסר, לעיתים לשנים רבות. המדינה מתאפיינת בשחיתות בהיקף נרחב במשרדי הממשלה ובמוסדות הכלכליים שבבעלות המדינה. לדוגמא- עיתונאים שהעזו לסטות מהקו הממשלתי נדונו למאסר עם עבודת פרך, וחוו התעללות פיזית מצד סוכנים ממשלתיים ולעיתים אף ממשפחותיהם.
שליטה בדעת הקהל- התקשורת בקובה איננה חופשית כלל והיא משמשת ככלי שליטה בידי הממשלה להעביר את מסריה לציבור. בנוסף, תקשורת זרה שמעוניינת לסקר את הנעשה בקובה, מחויבת לעשות זאת באמצעות כתבים מקומיים, מה שכמובן פוגע באובייקטיביות הדיווח. דוגמא נוספת המדגימה את דיכוי חופש הביטוי בקובה היא העובדה שקובה משתייכת למועדון המונה שש מדינות אשר מדכאות דרך קבע את חופש הדת של אזרחיהן.
יום בחיי האזרח הקובני
אלו דבריה של אסטפניה:
עד לפני כמה מספר שנים, פידל קסטרו היה המנהיג היחיד של קובה ועמד בראש כל אירגון ראשי במדינה, ואחז בכל סמכות. על כן, בניגוד למנהיגים רבים בעולם השלישי, קסטרו התנגד לפולחן אישיות של אדם חי. אחת הפעמים היחידות שבה נעשה פולחן אישיות לדמותו של קסטרו הייתה כאשר הדואר הקובני הציג את דיוקנו של קסטרו על בול דואר רק פעמיים.
אסטפניה גם מספרת כי עד לפני מספר שנים, במדינה היו איסורים רבים כגון: אין להחזיק או להשתמש במכשיר טלפון נייד, לתושבים מקומיים אין הזכות ללון בבתי מלון לתיירים, אין היתר לקנות מחשב אישי ועוד. איסורים אלו בוטלו בשנת 2008 כאשר ראול קסטרו החל לתפקד כנשיא קובה במקום אחיו, פידל קסטרו.
אך למרות זאת, חירויות פרט רבות עדיין מוגבלות בקובה, כמו החופש להפגין ולהתאגד (יש צורך ברשיונות ובפיקוח המשטרה החשאית) וכן הזכות לשבות בקובה הקומוניסטית. אך גם מעבר לחירויות האזרח עצמן, המצב הקשה במדינה מרע את מצבם של האזרחים- השפל הכלכלי המתמשך הביא לעלייה בהיקף הזנות ולירידה מתמדת בגילן של הנשים/ילדות. ברוב המקרים השלטון אף מתעלם מחומרה של תופעה זאת רק בגלל שהיא מכניסה מטבע זר למדינה.
שאלנו את אסטפניה מה דעתה על כל הנאמר, והיא השיבה לנו בתשובה הברורה ביותר:
אני לא מרוצה כלל ממשטר זה, מאז ומתמיד הייתי בעד משטר דמוקרטי כיוון שאני חושבת שאדם אחד לא מסוגל לנהל מדינה שלמה, ויש צורך בכמות נאותה של אנשים בעלי דעות שונות שיוכלו להחליט על חוקים שיתאימו לכולם. בנוסף, אני מתנגדת לעובדה שאין אפשרות להדיח את השליט במשטר טוטאליטרי מתפקידו, כיוון שכך הוא יכול להרוס את הכל ובלתי אפשרי להפסיק זאת.