מסעות הצלב
איה ירון ונועה ליברמן
רקע מסעות הצלב
בעקבות קריאתו של האפיפיור, מסעות הצלב היו מסעות שבמהלכן יצאו נוצרים מאירופה לארץ-ישראל, במטרה לשחרר את קבר ישו הקדוש מהכובשים המוסלמים. המשתתפים במסעות אלה קרויים צלבנים.
בתחילת מסעות הצלב עמדו בראש מסעי הצלב ברונים ודוכסים ומאוחר יותר הצטרפו גם אחדים ממלכי אירופה שהנהיגו את המסעות.
הגורם העיקרי שתרם להחלטתם של נוצרים לצאת למסע היה הקשר החזק שחשו למקומות המקודשים להם בארץ-ישראל. מסיפורי התנ"ך והברית החדשה, ששמע כל נוצרי בילדותו, הם ידעו על מקומות בארץ-ישראל הקשורים בחיי ישו, כמו בית לחם ונצרת. צַליָינים (עולי רגל) סיפרו על כנסיית הקבר הקדוש בירושלים ואף הביאו אתם מזכרות: כלים קטנים ובהם מֵי ירדן הקדושים לנוצרים וכן צלבים.
הרקע הכלכלי מספק הסבר ליוזמת מסעות הצלב. משטר הקרקעות הפיאודלי במערב אירופה היה כך שהנחלות הפאודליות חולקו לרוב באופן שרק הבן הבכור זכה בכל הנחלה ואילו הבנים הצעירים נאלצו להסתפק בחלק קטן מאוד ממנה, ולעתים לא זכו אפילו לכך. כך נוצר מעמד רחב של אבירים ללא קרקע, שהרוויחו את מזונם ורכושם בעיקר במלחמות בתור שכירי חרב. ככל ששכבה זו התרחבה, נוצרה האפשרות להניעם לשחרר את ארץ הקודש מידי המוסלמים.
אנחנו כסוכנות הצלבנים הטובה בעולם, מחפשים את האבירים ללא האדמות, שמוכנים להילחם בחירוף נפש על אדמות ובעיקר על ארץ הקודש. אותם אנחנו מחברים לקבוצות גדולות (כמו צבא) ושולחים אותם למסע הצלב הבא. אנחנו כסוכנות מדריכים אותם ויוצרים להם טכניקות לחימה והופכים אותם לצלבנים אמיתיים.
(בתמונה- קריאת האפיפיור)
חשיבות של הכנסייה
הכנסייה הייתה המרכז הדתי למאמיני הנצרות. בכל יום ראשון המאמינים הגיעו לכנסייה והתפללו יחדיו לישו. לדוגמא: הם התפללו אליו לגשם, למזון ולאושר.
מאחר ולצלבנים במסעות הצלב לא הייתה גישה ללכת לכנסייה באופן קבוע הצלבנים התפללו בדרכים וקיוו שיצליחו ויספקו ביטחון לכנסייה. במסעות הצלב הצלבנים הגנו על המקומות הקדושים להם, כגון: כנסיית הקבר.
הלבוש של הצלבנים
הצלבנים היו מאמינים נוצרים ולבשו על בגדיהם סמל צלב גדול, לכן הצלבנים כונו כך בעקבות הלבוש שהם לבשו: שריון ומגן ועליו סמל צלב גדול.
הקשרים בינהם
בתהליך התפתחותה של הנצרות נוצרו סקרמנטים - טקסים שבהם חייב להשתתף כל נוצרי במהלך חייו . על פי אמונת הנוצרים , באמצעות הסקרמנטים החסד האלוהי מועבר למאמין , והם מסמלים את הקשר בין המאמין לבין האל . המאמין הנוצרי אינו יכול לזכות בחסד האלוהי בלא התיווך של הכנסייה ואנשיה. מספר הסקרמנטים הוא שבע . שלושה מהסקרמנטים הם : סקרמנט הטבילה - לזכר טבילת ישוע בירדן כל תינוק נטבל בכנסייה , סמל לקבלת הדת הנוצרית .
נוסף על הסקרמנטים ערכו אנשי הכנסייה גם טקסים אחרים , לדוגמה : ברכות לתנובת השדות , תפילות להורדת גשם או בעת מגפות , קבורת מתים . טקסים אלו הידקו גם הם את הקשר בין אנשי הכנסייה למאמינים.
הצלבנים נלחמו עד נשמתם האחרונה למען הכנסייה ומאמיניה. הם הגנו עליהם וסיפקו להם תחושת ביטחון.
הקשיים במסעות
הצלבנים היו זקוקים לכסף רב כדי למַמֵן את הוצאות הדרך, והאבירים שביניהם היו צריכים לממן גם סוס וכלי נשק: קסדה, חרבות ומָגִנים, לכן בעלי האדמות שביניהם מכרו חלק מאדמותיהם או השכירו אותן, וחסרי הרכוש עבדו וחסכו כסף כדי להשתתף במסע.
במהלך המסע נתקלו הצלבנים בקשיים רבים: ליוצאים לדרך לא היו מפות שיסייעו להם למצוא את דרכם ולעתים נאלצו לשלם לאנשים המכירים את האזור כדי שיובילו אותם. מפעם לפעם תקפו אותם שודדים, וכדי להתגונן מפניהם התקבצו הצלבנים בחבורות והם סייעו אחד לשני. אחרים הצטרפו לאבירים חזקים, וכך זכו לביטחון במסעם בדרכים. לא אחת מתו הסוסים מרעב או מקשיי המסע בדרכים משובשות, והאבירים המשיכו את המסע ברגל.
המסע לירושלים ארך זמן רב. גם ההפלגה בים הייתה מסוכנת: אוניות טבעו וצלבנים רבים שלא היו רגילים לטלטולי המסע בים, חלו ומתו.
ככל שהתרחקו הצלבנים מבתיהם, הכביד עליהם המחסור במזון, הם התקשו להשיג מזון ומים נקיים לשתייה, ואכלו בעיקר לחם יבש ובשר מומלח .
הצלבנים נקלעו לקשיים רבים בדרך לארץ ישראל ואף בכיבוש ירושלים מידי המוסלמים. לאחר כיבוש ארץ-ישראל מידי המוסלמים הקימו הצלבנים את ממלכת ירושלים הצלבנית.