תרנגול כפרות \ אלי עמיר

התקופה, הדמויות והמסרים

התקופה

העלילה מתרחשת בשנות ה-50 המוקדמות, זמן קצר לאחר הקמת המדינה.
בשנים אלו, החלו לעלות לארץ המון יהודים מכל רחבי העולם.
רובם שוכנו במעברות- יישובים זמניים עשויים בעיקר ביתני פח ואוהלים. במעברות האנשים היו צריכים לדאוג לפרנסתם בכוחות עצמם והתנאים בהן היו קשים מאוד. יהודים רבים מצאו את עצמם מובטלים ואנשים אשר חיו במעמד גבוה עד כה ועבדו בעבודות מעורכות, התקשו להסתגל למצבם החדש. האנשים חיו בעוני וברעב קשה.
לעומת זאת, מנגד שכנו הקיבוצים אשר כמעט ולא חסר בהם דבר והחברים בהם חיו בכבוד ושוויון.
במצב זה נתקלנו וחווינו רבות בסיפורנו.
Big image
Big image

תמצית העלילה:

הסיפור מתמקד בעיקר בנורי, נער שעולה לארץ מעירק עם משפחתו.
הוא מגיע כחלק מקבוצת נוער לקיבוץ, בו מלמדים אותם כיצד לעבוד, ומנחילים בהם את הערכים החדשים שמנסים לפתח במדינה הצעירה, חלקם אף מנוגדים לגמרי מכל מה שהכירו בארץ מוצאם.
נוצרים עימותים בין שתי הקבוצות- ילדי המעברה וילדי הקיבוץ "האזוריים".
במהלך הסיפור אנו נחשפים להתליך התבגורתם של הילדים, אהבות ראשונות, היחשפות לאנשים זרים וחדשים, קבלת תרבות חדשה ושונה, היקרעות בין העולמות אשר הכירו, חיפוש עצמי ומציאת את מקומם בחברה החדשה.

הדמיון והשוני בין חברי הקיבוץ לעולים במעברות

ישנם הבדלים רבים בין חברי הקיבוץ לעולים אשר השתכנו במעברות.
השוני מתבטא בהבדלים בתנאי ורמת החיים, הבדלים חיצוניים ופיזיים וכן הבדלים תרבותיים.
העולים במעברות הם אנשים יותר דתיים, שומרי מסורת אשר חיים בעוני רב. חלקם רגילים לחיים במעמד גבוה ועבודה טובה, וכעת נאלצים לחיות מהיד לפה ולעבוד בכל מה שמזדמן. הם חיים על פי התרבות והמסורת של ארץ מוצאם ואינם מתכוונים לשנות את זה. לעומת זאת, כמו שראינו, הם כן שולחים את ילדיהם לקיבוצים ולתנועות כאלה או אחרות, על מנת לדאוג לעתיד ילדיהם ולרמת חייהם, גם אם לא תמיד הסכימו עם אורך החיים בקיבוץ.
מנגד, חברי הקיבוץ מתוארים כאנשים חילוניים בעלי דעות פתוחות. הם שינו לחלוטין את תרבות מוצאם ובנו לעצמם תרבות חדשה לגמרי. על פי נקודת מבטו של נורי הם נראים מהצד כחטובים, יפים ושזופים, והוא שואף להפוך לאחד כזה גם כן ביום מן הימים. לא חסר להם דבר והם חיים בשפע (יחסי כמובן לאותה התקופה).
בני הנוער בקיבוץ לא נוהגים לקבל בברכה ילדים חדשים המצטרפים אליהם וקיימת בהם מן גישה מתנשאת.
Big image

הדמויות הראשיות בסיפור

נורי- נמרוד

נורי הוא הדמות הראשית בסיפור. עולה מעירק.
ישר עם הגעתו לקיבוץ, הוא מנסה להשתלב ולהידמות לאזוריים. הוא מנסה לגשר על הפערים ולהשתלב בחברה הקיבוצית. הוא מנהיג חברתי והראשון בין חבריו אשר מסכים לבצע את העבודות המוטלות עליהם, ובשלב מסוים אף נבחר להיות נציגם מול הקיבוץ. הוא נוהג למרוד בכל מה שנראה לו לא כשורה והוא בולט יותר מבין כל חבורתם.
נורי נוהג להתחבר עם אנשים מבוגרים כמו דולק הזבלן, סוניה המדריכה ואף בן זוגה קובה.
בינו לבין סוניה נוצר קשר מיוחד ואף ניראה כי יחסה כלפיו שונה מאל כל השאר.
לקראת סוף הסיפור הוא נבחר להדריך במעברות, דבר האישר סופית כי הוא כעת יותר קיבוצניק מאשר יוצא מעברה, ולבסוף אף נבחר ביחד עם חבריו להקים קיבוץ בנגב, רעיון שכנראה אינו מומש בסוף.
בסוף הסיפור חוזר נורי הביתה על מנת לעזור לפרנס את משפחתו ועוזב את הקיבוץ.
הוא מביא עימו תרנגול כפרות לקראת יום הכיפורים, אך משפחתו דוחה את התרנגול משום שהיה
אינו שחוט כהלכה.
ניתן לפרש זאת שהתרנגול הוא דימוי לקיבוץ ומשפחתו היא דימוי למעברה.
בדחיית התרנגול שהביא, משפחתו בעצם דוחה את אורח החיים החדש של נורי.
אנו חווים את השינוי הדתי והתרבותי שחל בנורי במהלך הסיפור.

נילי "מכנסיים"

בין נילי לנורי מתפתחת ידידות עמוקה.
גם נילי כמו נורי הקריבה רבות מעצמה למען השתלבותה בחברה ולמען הקיבוץ.
במהלך כל הסיפור כינויה הוא נילי "מכנסיים" משום שהייתה הראשונה ללבוש מכנסיים קצרים כמו שנהגו הבנות "האזוריות" בקיבוץ.
בינה לבין נורי ניתן למצוא המון קווי דמיון משותפים. שניהם מובילים חברתיים ששימשו דוגמא לשאר בני הנוער.
הם בלטו בחבורתם בין אם לטובה או לא, ואינם שתקו כאשר משהו לא מצא חן בעיניהם.
הם מרדו במוסכמות החברתיות וידעו שמה שהכירו פעם נגמר ושהם חייבים להתחבר לחברה החדשה.
נילי מתאהבת בצביקה האזורי, ובסוף גם נכנסת ממנו להריון.
למרבה הפתעת הרוב שחשבו כי הוא רק מנצל אותה ובסופו של דבר יזרוק אותה לטובת מישהי אזורית, כשההריון מתגלה הוא אומר לה כי יתמוך בה והציע שיתחתנו. הוריה אינם תומכים בקשר בגלל שההריון היה מחוץ לנישואים, ובכך נילי בעצם מוותרת על משפחתה למען אהבתה ולמען ההשתלבות בקיבוץ.

המסרים בסיפור

הספר בעצם מתאר את תהליך הקליטה הקשה והמייגע שנאלצו לעבור העולים בשנים אלה. הוא משווה בין חייהם הדלים והקשים של האנשים שחיו במעברות לבין החיים הנוחים וההפוכים לגמרי של אנשי הקיבוץ.
הוא מציג את ההבדלים בין כל התרבויות וכיצד היה קשה לגשר על הפערים.
בנוסף, אנו נחשפים גם לכך שבנוסף לכל, גם חברי הקיבוץ הקשו על ילדי המעברות להשתלב ולא הסכימו לקבל אותם לחברתם. הם התנשאו עליהם ולא יצרו איתם שום קשר, והחשיבו אותם לפחותים מהם.
הוא מראה כיצד העולים היו צריכים לוותר על התרבות שהכירו ועל רצונותיהם למען החברה החדשה, ומציג כיצד הארץ הפכה ל"כור היתוך" מלא תרבויות וחברות שונות, מגוונות ולא בהכרח קשורות אחת לשנייה.