כבוד האישה מאמנון ותמר ועד הזמר

מה השתנה ? ומה נשאר ?

מגישות: ספיר דניאל, אושר סקורצרו ועמית שגיא

כיצד מגדיר החוק המקראי אונס ?

האונס מוזכר פעמים רבות בתנ"ך, אך ללא שימוש במושג זה ,אלא במושג 'עינוי', ולכן הגדרת מעשה האונס היא בעייתית. בסיפורי אונס מקראיים ניתן להבחין בפעלים המבטאים אלימות וכפייה כלפי האשה -"ויחזק בה ויענה" (סיפור אמנון ותמר -שמואל ב יג).לכן,ניתן להבין שהמעשה לא היה מתוך רצון האישה ולכן הוא בחזקת אונס.

מה העונשים החלים על האנס לפי החוק המקראי ובהשוואה לחוק הישראלי ?

קיימות שתי אפשרויות לקביעת הדין והעונש ע"פ החוק המקראי : כאשר הנאנסת היא מאורסת וכאשר אינה מאורסת. כאשר הנאנסת היא מאורסת ישנן שתי סיטואציות:

ראשית, כאשר האונס מתרחש בעיר, האשמה מוטלת על הנערה משום שבעיר יכלה הנערה לצעוק ובכך למנוע את האונס, ואם הנערה אינה צעקה סימן שהאונס נעשה מרצונה החופשי, ומקרה זה נחשב כבגידה בבעלה ועונש על ניאוף בתנ"ך הוא דין מוות על הנערה והאונס גם יחד.

שנית, כאשר האונס התרחש בשדה, יחסי מין שנעשו בשדה נחשבים כאונס מכיוון שהשדה הוא מקום נטוש המייצג שטח הפקר בו מסתובבים פושעים ופורעי חוק, וכמו כן, בשדה אפילו אם הנערה תנסה לצעוק ולהתנגד אין מי שישמע את קולה לעומת העיר ולכן, הנערה חפה מפשע ועונש המוות חל רק על האונס.

כאשר הבתולה אינה מאורסת, ניתן לראות שהעונש על האנס הוא פחות חמור, זאת בגלל שבשלב זה הנערה היא ברשות אביה ומעשה האונס לא מחבל ביחסים המשפטיים בין משפחת הנערה והארוס. על כן, עונשו של האנס כולל שני סעיפים:

(א) קנס כספי -תשלום של חמישים כסף לאבי הנערה.

(ב) עונש שבא להגן על הנערה ועתידה- חובתו של האנס היא לשאת את הנערה לאישה. את אשתו הנאנסת אסור יהיה לו לגרש: "לא יוכל לשלחה כל ימי חייו"


ע"פ החוק הישראלי, העונש החל על האנס הבועל באישה ע"פ אחד מהסעיפים הללו, הוא שש עשרה שנות מאסר:

1. שלא בהסכמתה החופשית עקב שימוש בכוח, גרימת סבל גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים או איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האישה וכלפי זולתה;

2. בהסכמת האישה שהושגה במרמה לבי מהות העושה או מהות המעשה;

3. כשהאישה היא קטינה שטרם מלאו לה ארבעה עשרה שנים, אף בהסכמתה;

4. תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, או במצב אחר המונע ממנה התנגדות;

5. תוך ניצול היותה חולת נפש או לקויה בשכלה , אם בשל המחלה או בשל הליקוי בשכלה לא הייתה הסכמתה לבעילה הסכמה חופשית;

נוסף על כך, העונש החל על האנס הבועל באישה ע"פ אחד הסעיפים הללו, הוא עשרים שנות מאסר:

1 א. בקטינה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים ובנסיבות האמורות בסעיף קטן א- 1, 2, 4, 5 .

2. באיום בנשק חם או קר.

3. תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון.

4. תוך התעללות באשה, לפני המעשה, בזמן המעשה או אחריו.

5. בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד עמו לסיוע האינוס בידי אחד או אחדים מהם.

האם ההתייחסות לאונס בחוק בתקופת המקרא מחמיר או מקל עם האנס ? ובהשוואה להיום .

בחוקי מדינת ישראל מתייחסים למעשה האונס כיחסי מין שהושגו במרמה, ניצול אישה בעלת מום כלשהו, או משכב עם אישה שמצבה הפיזי מנע ממנה להתנגד, בעוד שמעשה אונס על פי החוק המקראי נחשב כאקט אלים פיסית.

לא כל שכן, צורת הענישה כיום הינה שונה מבעבר, עקב העלייה במעמדה של האישה וההתייחסות החברתית השונה לערכים, כמו ערך הבתולין, שאינו חשוב כפי שהיה בעבר, או ערך הנישואין,שאינו בעל חשיבות מרכזית בחברה המודרנית.

ההתייחסות לאונס בחוק ע"פ תקופת המקרא בהשוואה להיום מקל עם האנס.

החוק המקראי במקרה של נערה בתולה לא מאורסת קונס את האנס וכך דואג לנערה ומשפחתה. בנוסף, הוא דואג לעתידה של הנערה על ידי הפסיקה שעל האנס לשאת את האישה ולא לגרשה. לעומת זאת העונש בחוק מדינת ישראל הוא עונש אזרחי- מאסר. החוק לא מחייב את האנס לשלם לנאנסת פיצויים, ובוודאי שלא גוזר עונש מוות כמו החוק המקראי בנוגע לבתולה מאורסת, משום שבמדינת ישראל אין עונש מוות.

מהי ההתייחסות לנאנסת במקרא והיום ?

המקרא מבחין בין נערה בתולה רווקה לנערה בתולה מאורסת כדי לקבוע חומרת המעשה. כאשר הנערה היא בתולה מאורסת והאונס התרחש בעיר דינה מוות ושהאונס בשדה אינה נענשת. וכאשר הנערה התולה לא מאורסת היא צריכה להתחתן עם האנס.

לעומת זאת, ניתן לראות בחוק מדינת ישראל שבמקום ההבחנה בין אישה בתולה רווקה ואישה בתולה מאורסת יש הבחנה בין נערה קטינה (שעוד לא מלאו לה שמונה עשרה שנים) ובין נערה בוגרת. אניסת קטינה מתחת לגיל 14 אסורה בכל הנסיבות.

אניסת קטינה בין גיל 14 לגיל 16 אסורה אף היא, על פי סעיף 346 לחוק העונשין, אך כאן יש משמעות להסכמת הקטינה. אם זו הסכימה להיבעל, הרי שזו בעילה אסורה בהסכמה, שעונשה מאסר חמש שנים. מבחינה משפטית טכנית, זו העבירה היחידה המכונה "בעילת קטינה". על פי סעיף 353 לחוק העונשין, תהא זו הגנה טובה מפני אישום בעבירה זו אם הקטינה הסכימה להיבעל, אם הפרש השנים בינה ובין הבועל הוא פחות משלוש שנים, ואם הדבר נעשה במסגרת יחסי רעות וללא ניצול מרות.

קטינה שגילה למעלה מ-16 ופחות מ-18, כשירה, על פי החוק, לקיים יחסי מין בהסכמה, פרט אם אלו נעשים תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה, או הבטחת שווא לנישואים.


לסיכום ניתן לראות שבמקרא במקום לעזור לנערה שנאנסה שלא באשמתה מענישים אותה וזה לא הוגן, כיום לא מענישים את הנערה אלא מנסים לעזור לה.

האם אתה מסכים עם הענישה אז והיום ?

אנחנו מסכימות על הענישה המתבצעת כיום ולא עם הענישה אשר התבצעה בתקופת המקרא,

משום שהענישה המתבצעת כיום, מבחינה בין גילאיה של הנאנסת, ולא האם היא נשואה או רווקה, משום שלדעתנו גם אם ישנה אישה רווקה שנאנסה והיא מתחת לגיל 18, לא מגיעה לאנס את אותה חומרת ענישה כמו שמגיעה לו כאשר אנס אישה רווקה שאינה קטינה. לא כל שכן, בתקופת המקרא לא הבחינו במצבה הנפשי של האישה כמו מחלות נפשיות, מום מוחי או נפשי וכדומה, שיכל לשנות את תגובתה של הנאנסת, בין אם העונש התבצע בשדה ובין אם הוא התבצע בעיר, משום שגם אם הנאנסת במצב נפשי רעוע, לא בטוח שהיא הייתה צועקת בעיר ומונעת את האונס, ואשמת האונס הייתה בכל זאת מוטלת עליה.

ההתייחסות של החברה לאונס אז והיום

במקרא אנו מוצאים שלושה סיפורי אונס מובהקים – סיפור אונס דינה, סיפור פילגש בגבעה, ומעשה אמנון ותמר.

פִילֶגֶשׁ בַגִּבְעָה הוא כינויו של אחד הסיפורים בספר שופטים (יט-כא). במוקד הסיפור איש מבני שבט לוי נקלע עם פילגשו לעיר של בני שבט בנימין, שם נאנסת הפילגש באכזריות על ידי תושבי העיר ולאחר מכן מתה. בעקבות האירוע פרצה מלחמת אחים שבמסגרתה כמעט וחוסל שבט בנימין בידי שאר השבטים.


פרשת אונס דינה מתוארת בספר בראשית, פרק ל"ד. בסיפור זה שכם בן חמור אנס את דינה. כששמע יעקב על האונס, שתק. תגובתם המיידית של בניו הייתה שונה: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה". שכם בן חמור ואביו פנו אל בני יעקב ובקשו את דינה לאישה לשכם, תוך שהם מבטיחים גמול על ההיענות לבקשתם:"וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיה וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה." כתוצאה מכך, בני יעקב הערימו על שכם, על אביו ועל אנשי העיר והחלישו אותם על ידי כך שגרמו להם למול את עצמם. בהיותם כואבים טבחו בהם שמעון ולוי, בזזו את העיר ולקחו את דינה אחותם.


סיפור אמנון ותמר בשמואל ב. אמנון חשק בתמר, אחותו מאב. בעצת רעהו, יונדב בן שמעה, התחזה אמנון לחולה, הוביל את תמר למגוריו ואנס אותה. לאחר היוודע מקרה האונס נקט דוד בעמדה סבילה. הוא לא הפעיל את סמכותו כהורה ומלך על מנת להעניש את האנס ולא עשה כל צעד על מנת לתקן את העוול. את מקומו תפס אבשלום. הוא הכניס את תמר לביתו ונמנע מלהיות במגע עם אמנון.


היום נשמעים הרבה סיפורים על אונסים היום אך הבולט ביותר הוא האונס בשמרת. פרשת האונס בשמרת הוא כינויו של אונס שהתרחש בקיבוץ שמרת בשנת 1988 ושל המשפטים שנערכו בעקבותיו בתחילת שנות התשעים. הפרשה הייתה בעניין אונס שביצעה חבורת נערים, חלקם בני הקיבוץ, לאורך מספר ימים בנערה בת 14 וחצי בת הקיבוץ. הפרשה עוררה הדים רבים בישראל והביאה לשינוי בהתייחסות החוק למעשה אונס. לאחר שנקבע פסק הדין של הנערים האשמים העם שבט נגד העונש הקל אשר קיבלו וכעס כי לא דאגו לנאנסת.

כיצד המחוקק המקראי מתייחס לאונס בתוך המשפחה לעומת ההתייחסות היום ?

אונס הוא פשע המתרחש בין אנשים מכל המינים והמגדרים, אך הרוב המוחלט של התוקפים הם גברים, כך גם יכול להתקיים, לצער כולנו, אונס במשפחה.

מחד, המחוקק המקראי מתייחס לאונס בתוך המשפחה, יחס חמור ביותר למעשה האונס, אולי אפילו מעבר ליחס רצח, אליו משווה אותו לתורה.

במקרא, כאשר מדובר בנערה בתולה שאינה מאורשה, העונש הוא קנס כמוהר הבתולות ואי מתן רשות לגרשה, בדומה לסיפור עם אמנון ותמר שהיה אמור לשאת אותה לאישה על פי החוק.

אך מאידך, בימינו, העונש הזה נשמע מופרך. לא סביר שהנאנסת תסכים להסדר הזה ועוד עם בן משפחה עם אותו קשר דם. כיום האונס נחשב לפשע, העונש על כל עבירת אונס או מעשה סדום שנעשית בבן משפחה הינו 20 שנות מאסר. במילים אחרות, המחוקק המקראי מייחס חשיבות לענישת האנס ולחומרה שבאונס במשפחה ,אך יחד עם זאת, העונש על פי החוק המקראי לא מכבד את הנאנסת וכופה עליה חיים שלא בחרה, בדומה לאונס רגיל במקרא.

מסקנה:

האם חל שינוי בהתייחסות החברה לאונס ?

בשלושת סיפורי האונס המובהקים ביותר: אונס דינה, אמנון ותמר ופילגש בגבעה ניתן לראות כמה תגובות שונות של החברה.

באונס דינה בני יעקב ניסו לנקום אך ללא הצלחה ושמעון ולוי לקחו את דינה ובזזו את העיר.

בסיפור פילגש בגבעה העם הכריז מלחמה נגד שבט בנימין וכמעט והחריב את כולה בגלל המעשה הנורא של תושבי שבט בנימין.

בסיפור אמנון ותמר אמנם דוד לא עשה שום דבר על מנת להעניש את האנס ולא ניסה לעזור לתמר. אך, אבשלום עשה את כל שביכולתו כדי לעזור לתמר.

היום באונס המובהק ביותר האונש בשמרת העם שבט נגד העונש הקל אשר קיבלו הנאשמים וכעס כי אף אחד לא דאג לנאנסת.

לפיכך ניתן לראות שבחברה יש אנשים שלא יעשו כלום או להפך, יצדיקו את האונס אך תמיד יהיו בכל סיפור את האנשים הטובים שיעשו הכל בשביל לעזור לנאנס\ת וינקמו באנס, אמנם הם לא תמיד מצליחים לנקום אבל תמיד בכל רגע הם יהיו איתך ויתמכו בך.

האם המחוקק המקראי מתייחס באופן שווה או שונה לאונס של אישה או גבר ? הבא דוגמאות

המחוקק המקראי מתייחס באופן שונה לאונס של אישה או של גבר: מתייחס לאונס האישה בצורה רבה יותר מאשר לאונס הגבר במקרא.
אונס גברים הוא קיום יחסי מין שלא בהסכמה, כשהקורבן הוא גבר, ולעומת זאת אונס נשים הוא קיום יחסי מין שלא בהסכמה, כשהקורבן היא אישה. ניתן לראות שכמעט כל סיפורי האונס במקרא מדברים על אונס נשים, למעט מקרים אחדים כגון בסיפור פילגש בגבעה:

וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת. וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי-בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת-הַבַּיִת ַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם וַיֹּאמְרוּ, אֶל-הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר, הוֹצֵא אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-בָּא אֶל-בֵּיתְךָ, וְנֵדָעֶנּוּ.

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו. וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם, הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת ַיֹּאמַר: אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-אַחַי אַל-תָּרֵעוּ נָא הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ--אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם. הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ, אוֹצִיאָה-נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם, וַעֲשׂוּ לָהֶם, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם..." גם בסיפור, בין היחידים, שבו הניסיון היה לאנוס גבר- בסופו נאנסה אישה, בהתעללות ובאלימות, עד אשר גופה לא עמד בהתעללות ונשמתה עלתה השמימה. לסיכום, ניתן לראות שהמחוקק המקראי מתייחס לאונס נשים באופן שונה מאונס גברים שכן, מספר אניסות נשים היה רב בהרבה מאניסות הגברים במקרא.

עדות של נערה מתוך קבוצת הפייסבוק "אחת מתוך אחת"

נ' (עדות 1793)
זה קרה שהייתי בת 15 .. אומנם עברו 4 שנים , אבל הסיוטים עדיין ממשיכים והוא עדיין ממשיך לבוא בחלומות ואני יכולה להמשיך לשחק אותה הכי חזקה בעולם ולהמשיך להגיד לאנשים ״כן מה , עברו הרבה שנים זה מאחוריי״ ואחריי שנייה ללכת לבכות בצד ולהסתכל על הצלקות שכמעט כבר נעלמות , אולי הם נעלמות אבל מה שקורה בפנים לא ייעלם לעולם .
כששואלים ״את זוכרת אותו? איך הוא נראה ?״ איזה תשובה מצפים לקבל משהו כמו לא , כבר שכחתי ? הרי זה ברור שהפרצוף והקול לא יישכחו לעולם . הקול הזה שאמר ״קטנה, בדיוק מה שרציתי״
ולכעוס על עצמי שלמה הלכתי לבד באותו לילה , ״אולי התלבשתי חשוף?״
״אולי הראתי לו שאני רוצה ?״
זה עדיין שם וזה לעולם לא ייעלם - לפחד לעבור באותו רחוב למרות שאין אפשרות כזאת .
מה שהוא רצה , קרה הוא נכנס לתוכי ומאז ? הוא לא יוצא
מרגישה מחוללת , מרגישה מושפלת ועלובה ומתחילה לבכות כל פעם ששומעים בחדשות על אונס של מישהי או על ניסיון או הטרדות ואפילו בבית ספר אחריי שנתיים לא להצליח לשבת בשקט בהרצאות על חינוך מיני ולשמוע ילד מהכיתה אומר ״הן אשמות ברוב המקרים״ ולהתחיל לריב איתו ויכוח קולני וטיפשי מול כל הכיתה ואז בעצם להסגיר את עצמי ובגלל זה באו הרחמים המאולצים האלה שרק גורמים רע יותר !
היום כבר בת 19 , ועדיין נרדמת בקושי , ועדיין שומעת את הקול שלו ועדיין מרגישה את הידיים שלו על כולי
ושוב רואה את הדם בכל מקום והסימנים הכחולים , כי לאנוס לא הספיק לו היה צריך גם מכות ולהכאיב . שמישהו ייקח טת זה ממני כמה זמן עוד יעבור עד שאני אשכח לגמריי ? אבל זאת שאלה רטורית כי אף אחד לא יכול לענות עלייה . רגע של פריקה
בחרנו בעדות זאת מכיוון שעדות זו מראה איך מקרה כואב של כמה דקות משפיע על כל רגע בחייה של הנערה הזאת. המקרה הזה הרס לה את החיים, היא לעולם לא תשכח אותו למרות כל השנים שכבר עברו, זה השאיר לה צלקת לכל החיים. הסיפיר הזה נגע ללבנו מאוד והיינו ממש עצובות שקראנו אותו, זה כל כך עצוב לראות את הילדה חפת הפשע נפגעת לכל החיים בגלל בן אדם משוגע שהיא בכלל לא מכירה.

לאף אישה לא מגיע להאנס.