צדק לשוני? בישראל?

מדיניות לשונית

רקע על המרואיינת ומשפחתה

אביבה זקס, כיום בת 45 תושבת מודיעין, שכנתי מזה כשמונה שנים. אביבה נשואה ללארי . לפני כ 15 שנה בשנת 2000 הם עלו לארץ מדטרויט שבארה"ב כשאביבה בת 30 ולארי בן 32, עם שלושת ילדיהם דניאל בן 10, אפרים בן 8 והבת נאווה בת 4 .

אביבה כיום מורה לאנגלית בתיכון מור מכבים רעות, אחות לדבורה שגרה באנגליה ולג'ן שגר בדטרויט שבארה"ב. הוריה של אביבה יוסף וחיה לאחר צאתם לפנסיה לפני כשנתיים, עלו לארץ מניו יורק וגרים בנתניה עד אז במהלך 13 שנה אביבה בן זוגה וילדיהם חיו לבד בארץ ללא משפחה קרובה.

הערה: עבודתי תתייחס בהקשר הלשוני לתהליך שעברה אביבה בן זוגה וילדיה מאז שעלו ארצה.

הקהילה האנגלוסקסית במודיעין- רקע על הקהילה

בשכונת בוכמן בעיר מודיעין, מתגוררת קהילה אנגלוסקסית. הקהילה מונה כ 280 משפחות שעלו מאנגליה ומארה"ב. לקהילה חיי חברה מגובשים, הם התארגנו ובנו בית כנסת גדול בשכונה בו הם מתכנסים בשבתות חגים ואירועים מיוחדים, יש להם עיתון שיוצא אחת לחודש, הם עורכים ארוחות משותפות ותומכים האחד בשני. המשותף לכולם זו אהבת הארץ והעובדה שהם דתיים. ברובם עוסקים במקצועות חופשיים כרופאים, עורכי דין, בעלי עסקים, ועוד.

חלקם לא נטעו את שורשיהם בארץ הגברים עדיין עובדים בחו"ל. ברובם קונים בחו"ל את הביגוד המצרכים הבסיסיים ואפילו מצרכי מזון. בארץ הילדים משתלבים במערכת החינוך הישראלית הוריהם אינם רוכשים את השפה העברית וחיים בקהילה סגורה שמעורבותה בחברה הישראלית דיי מצומצמת.

אביבה היא אחת מחברות הקהילה. לאחר השיחה עם אביבה הבנתי עד כמה חשוב לקהילה הקשר עם החברה הישראלית, הם מצפים שאנחנו כחברה נפתח את הלב ונקבל אותם. אביבה מציינת שיש משפחות רבות שלא נקלטו וחזרו לארה"ב ואו לאנגליה בעקבות קשיי קליטת השפה והקושי לחיות חיים כפולים שחציים בארץ וחציים בחו"ל.

נאווה

הבת נאווה היא מלכתחילה הייתה דו לשונית. בבית היא דיברה עם אחיה והוריה בשפה האנגלית ובגן היא דיברה עם חבריה עברית. נאווה השתלבה בצורה רגילה לחלוטין במערכת החינוך כשהיא דוברת את שתי השפות בצורה טובה. נאווה בת 14 לומדת בתיכון ומתנדבת במעון לילדים אוטיסטים.

אביבה

אביבה החלה את לימודי השפה העברית באולפן.

באולפן היא רכשה ידע בסיסי אך לדעתה בסיסי מאוד שלא אפשר לה לקרא את חשבונות החשמל, המים, חשבונות הבנק, שלטים, מילים בסיסיות לדוגמה אם הזמינה אינסטלטור היא לא ידעה את המילים צינור, ברז, מברג, נזילת מים וכדומה.

ההתמודדות שלה הייתה קשה משום שבן זוגה ויתר על השפה העברית והיא החליטה שהיא לא מוותרת והציבה לה למטרה לרכוש את השפה העברית ולהשתלב בחיי הקהילה בארץ.

קשיים, משברים ומחירים

*עם העלייה ארצה הרשויות סרבו לקבל את שלושת ילדיה לבית ספר אחד ולכן היא נאלצה לתמרן בין שלושה בתי ספר שונים.

* בתי הספר מסיימים את יום הלימוד בשעה 13:00 דבר שהקשה מאוד על אביבה במהלך היומיום. היא לא מצאה זמן פנוי לעצמה לשבת ולרכוש את השפה העברית.

*העובדה שיום ראשון אינו פנוי, לא אפשר לה לטייל ולהכיר את הארץ ואו להשקיע יותר בלימוד העברית וההכרות עם התרבות הישראלית.

* הבן שלה אפרים סרב לדבר עברית במשך כשנתיים והיה לו קושי רב ברכישת השפה העברית.

*התרבות בארץ הייתה קשה לה. כשהיא הייתה נכנסת לחנויות היא חשבה שצועקים עליה. רק לאחר תקופת מה היא הבינה שבישראל מדברים בצעקות וזה לא אישי.

*אגרסיביות והתנהלות מהירה ולא נינוחה. שני דברים שהיו לה מאוד קשים בהתנהלות היומיומית.

*ההתנהגות של התלמידים וחוסר הכבוד כלפי מורים. מערכת חינוך אגרסיבית.

* הריחוק מהמשפחה, אירועים משפחתיים שהתרחשו במשפחתה והיא הייתה רחוקה ולא הייתה שותפה.

*ריחוק וחוסר הכלה של החברה הישראלית כלפי עולים חדשים. חוסר מודעות לקשיים של העולים.

אפליה לשונית ומסקנות מדבריה של אביבה

*תהליך הקליטה בארץ היה קשה ארוך וממושך, "הרגשתי שכול העבר נמחק לי ואני מתחילה הכול מחדש.

חוסר ידיעת השפה היה הדבר הקשה מכולם".(קושי בקריאת חשבון מים, חשמל, מסמכי בנק ועוד)

*כשהתחלתי להיות מורה מחליפה הבנתי שאני מחליפה מקצוע, שפה, הרגשתי כאילו שאני פותחת בקריירה חדשה. הילדים בארץ שונים מהילדים בחו"ל, התרבות שונה, היחס למורים אחר ולא מכבד.

*תהליך הקליטה היה קשה ולא הייתה עזרה או הבנה. עיקר האכזבה הייתה מהשכנים שלי הם לא חשבו שכדאי להיכנס ולשאול איך אני מרגישה, מה קורה איתי ועם הילדים. אולי אני רוצה שיתרגמו עבורי מכתב שקיבלתי ולא ברור לי, הקשר השפתי עם הסביבה היווה קושי משמעותי ביותר בתהליך הקליטה בארץ ובקשר שביני לבין השכנים הגרים בסמוך אלי. הבדידות הייתה הדבר הקשה ביותר, השפה היוותה חייץ ביני לבין השכנים.

*רכישת השפה העברית מחברת אותך לתרבות הישראלית. אסור לותר על רכישת השפה אחרת אין לך שורשים אתה כמו עץ ללא שורשים, ללא שייכות.

*אני מאוד אוהבת את יום שישי אחר הצהריים או את השבת והחגים. אנחנו משפחה דתית אך בארץ אני חשה את השייכות שלי לתרבות ולעם שלי דבר שבחו"ל היה מאוד חסר לי.

*אני מרגישה שעברתי דרך לא פשוטה, רכשתי שפה חדשה, תרבות חדשה. הילדים שלי גדלו לתוך השפה העברית עם כל הקשיים. אני מרגישה שייכת לחברה הישראלית וגם לקהילה שלי.



.

רעיונות יישומיים למערכת החינוך בהמשך למטלת הצדק הלשוני


1.מעמדת ניהול- חשוב שתהייה מודעות לכך שהגירה הינה מעבר לשוני-תרבותי מחברה אחת לשנייה עם הקשיים הנלווים לכך. בנוסף יש להעצים את הילדים העולים ולדבר בשפת ההכלה ולא בשפת השונות. כל ילד שמגיע ולא משנה מאיזו מדינה חלה החובה לכבד את הייחודיות שבו שפתו ותרבותו.

להעריך לשמור ולא לזלזל חלילה בשפה, במנהגים ואו בתרבות אתה הוא מגיע ארצה. להכיל לשמור על הזהות הקיימת ומצד שני לקרב אותו אל השפה העברית והתרבות בארץ.

מהריאיון שערכתי עם אביבה הבנתי עד כמה חשוב לשאול, להתעניין לבדוק אם העולה ארצה זקוק לתמיכה לעזרה ולהיות שם בשבילו. בפן הטכני חשוב שהעולה יקבל את סל הקליטה הראוי עם עזרים טכניים בית ספריים כמו שעות עולים, לימוד קריאה וכתיבה.

2.פעילויות חברתיות ולימודיות - הצמדת חבר ותיק לתלמיד העולה שיתמוך בו ויהיה לו חבר לעזרה ברכישת השפה הדבורה והכתובה. החבר מהווה גשר ליצירת קשרים חברתיים עם ילדי הכיתה.

תהליכי חקר כ"מסע עולמי" עיסוק בארצות העולם והייחודית לכל מדינה, שימוש בשפה העברית, ניבים פתגמים, המלצה על ספרים, שימוש במשחקים המרחיבים את אוצר המילים. הילדים הם סוכני הנוף הלשוני הטובים ביותר, המסוגלים לחולל שינוי והטמעה של השפה העברית בקרב חבריהם.

3. חשיבות הנוף הלשוני- הנוף הלשוני ברחבי ביה"ס חשוב לחשיפה היומיומית לשפה העברית בעזרת ציורים, רישומים, איורים, טקסטים המתארים מרחבי מידע, חלל ביה"ס מהווה נוף לשוני משמעותי ברכישת השפה ותרבותה.