השכלה יהודית

השכלה יהודית

תנועת ההשכלה היהודית* פעלה כ- 100 שנה – מאמצע המאה ה- 18 ועד המחצית השנייה של המאה ה- 19.
ראשיתה של ההשכלה היהודית הייתה בגרמניה, והיא הושפעה מרעיונותיה של ההשכלה האירופית הכללית. היהודים המשכילים תלו תקוות רבות ברעיונות אלה, ובאמצעותם ביקשו להשיג כמה מטרות שיכלו לשנות לטובה את מעמדם של יהודי אירופה.
מטרה אחת הייתה בתחום החינוך: להקנות ליהודים השכלה וידע כלליים, בעיקר בתחום המדע והשפות. המשכילים גם הציעו שינויים בתכנים של החינוך המסורתי – שינויים שעוררו התנגדות חריפה מצד היהודים שומרי המסורת ומנהיגיהם. לעתים ביקשו המשכילים את התערבות השלטונות כדי לממש את מטרותיהם בתחום החינוך, ובכך הגבירו את המתח והעוינות שבינם ובין היהדות המסורתית.
תנועת ההשכלה גם ביקשה להביא לשינוי ולשיפור מצבם הכלכלי של היהודים על-ידי הכשרתם לאורח חיים יצרני (פרודוקטיבי) המבוסס על רכישת מקצוע ועל עבודת כפיים.
מטרה אחת הייתה לשפר את היחסים בין היהודים ובין העמים שבתוכם חיו באמצעות טשטוש ההבדלים החיצוניים ביניהם. המשכילים האמינו כי נוצרה הזדמנות היסטורית לשילובם האמיתי של היהודים במדינה שבה הם חיים, וכי השלטונות מוכנים לכך. המשכילים חשבו כי הדבר תלוי רק בנכונותם של היהודים לבטל את המחיצות שבינם לבין שאר אזרחי המדינה הנוצרים: על היהודים להתנהג, לדבר ולהתלבש כמו שאר אזרחי המדינה, ובד בבד לטפח ולפתח את זהותם התרבותית כיהודים נאורים.

במהלך המאה ה- 19 הגיעו רעיונות ההשכלה גם אל יהודי מזרח אירופה, אך שם קיבלה ההשכלה היהודית אופי שונה במקצת. וכך נוצרו בהשכלה היהודית שני זרמים עיקריים: זרם אחד – שבלט במיוחד בגרמניה ובמערב אירופה – שאף לשלב את היהודים בחברה הכלכלית, הנוצרית, ובו בזמן להכניס רפורמות ותיקונים בדת היהודית. ואילו הזרם השני – שבלט במיוחד המזרח אירופה – ביקש להדגיש את ייחודו של העם היהודי.
היחס לשפה הוא אחת הדוגמאות להבדלים אלה: המשכילים היהודים במערב אירופה החשיבו ועודדו מאוד את הלימוד של שפת המדינה (גרמנית, צרפתית או אנגלית), ואילו המשכילים היהודים במזרח אירופה, בעיקר במחצית השנייה של המאה ה- 19, עודדו את לימוד השפעה העברית ואת השימוש בה – לצד הלימוד של שפת המדינה.