"האושר אינו יכול להיות מוגבל לקבוצת אנשים קטנה. הוא שייך לכולם. זו לא פריווילגיה (זכות יתר) שיש לקבלה אלא זכות שיש לשמור עליה, שיש לחלקה בין אנשים... צרותיה של צרפת נובעות מהעובדה שמעולם לא הייתה לה חוקה מוגדרת... העקרונות של החוקה הזאת צריכים להיות פשוטים: ביטחון לאדם וביטחון לרכוש... אנו מבקשים שאף בן אדם לא יוצא לגלות, אל מחוץ לצרפת, או ייאסר, אלא בהחלטת בית משפט ובהתאם לחוק". מתוך הקובלנות של נכבדי בלואה (עיר בצרפת)
לאחר ניסיונות כושלים לפתרון המשבר הכלכלי,עדיין אין לנו בני המעמד השלישי מה לאכול! הזכות לשוויון ולחופש עדיין חומקת לנו מבין האצבעות בעוד לאצילים יש את השפע הנורא הזה, בעוד אנו אלה שנלחמים על פיסת הלחם להם יש לעל ומעבר, והם עדיין רוצים עוד עדיין מבקשים את המעט שנותר לנו. את היכולת לשלוח את הילד לבית הספר ולא לשלוח אותו לשדוד את חנות המצרכים בשביל שאמו תשרוד את הלילה. ומה אנו מבקשים? זה פשוט, להקל עלינו עם המסים הכבדים האלה במחשבה שזה "יציל" את צרפת האהובה שלנו מקריסה כלכלית ולהתחיל לחייב גם את האצילים ואנשי הכמורה הנכבדים הלא הם אלו שהרשו לעצמם את העולם ומלואו וגרמו לכולם להיכנס למצב הנורא הזה? הלא הם אלו שחיים בארמונות מפורים בעוד אנחנו בביתיים רעועים. אחת מבעיותיה של צרפת היא שילטון החוסר צדק והגזענות החריפה של האנשים ה"מכובדים" הללו ובעוד הבעיה האחרת של צרפת היא שאותם אנשים חושבים שכל מה שהם עושים זה טוב, זה מה שצודק ואין לאף אחד זכות להחליט אחרת כהמחשבה הזו היא כל כך לא נכונה. אני מצפה שאותם אנשים "נעלים" יקראו עלון זה ואולי אולי יבינו אותנו את העם שלהם.