הקיץ של אביה

הקיץ של אביה

הקיץ של אביה הוא סיפור עצוב ומרגש הסיפור התרחש בשנת 1951 בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20

תקציר

הבעיה שהאמא חולה והילדה לבדה ללא אבא וללא משפחה. היא נמצאת במוסד והאמא בבית החולים.


ההתלבטות שעולה מן הסיפור: שהאמא לא הבריאה לחלוטין והיא והילדה חוזרות לביתן, ועכשיו צריכות להתמודד לבד עם הבעיות ועם הקשיים.


נקודת השיא בעלילה: האמא לא ידעה איך להתמודד עם בעיית הכינים שהייתה לבת שלה, היה לה מלא כינים והאמא עשתה קרחת לילדה. והילדה התביישה מאוד והייתה צריכה להסתובב ככה בשכונה. הילדה חבשה כובעים ומטפחות מרוב בושה, כולם קראו לאמא שלה משוגעת.


הדמות שאני בחרתי היא: האמא.

המעשים של האמא קיצוניים מאוד, היא כועסת מתרגזת וצועקת יותר מידי, עד שצריך לסגור את החלונות של הבית, שהשכנים לא ישמעו. מתנהגת לילדה ולשכנים בחוסר כבוד ובחוסר סבלנות.

היא מאוד אוהבת את הילדה שלה ומנסה לרצות אותה, ולעשות בשבילה דברים טובים כמו: יום הולדת.

היא באה לבקר את הילדה במוסד מתי שהרגישה טוב והייתה יכולה לבוא, כתבה מכתבים לילדה.


הסופרת היא: גילה אלמגור

היא סופרת, שחקנית ותסריטאית. נולדה בשנת 1939. שיחקה בהצגות תאטרון ובסרטי קולנוע. כלת פרס אופיר ובפרס ישראל לקולנוע.


נקודה אישית:

למדתי על התקופה שפעם זה היה ממש קשה ליחיות בתנאים ובסביבה כזאת. הדברים היו יותר מסובכים ולא מובנים. לא הייתה עזרה והבנה כלפי אנשים שזקוקים לעזרה. המצב הכלכלי היה קשה מאוד, אבל מצד שני רוב האנשים היו באותו מעמד כלכלי והיו בודדים שהיה להם כסף. ויכלו ללכת לחוגים כמו ריקוד ומוסיקה.

סגנון הלבוש היה פשוט וכפרי. חצאיות ארוכות, סנדלים, מטפחות על הראש.

היו גרים בשכונות, עם בתים קטנים וחצרות, לא היו בניינים גבוהים.


דעתי על הספר: הסיפור מאוד ריגש והעציב אותי גם יחד. מה שנגע לליבי זה הקטע שהאמא מגלחת את הילדה ועושה לה קרחת.

הפתיע אותי היחס של הילדה לאמא שלה. הילדה הייתה בוגרת לגילה, אהבה וכיבדה את האמא למרות כל ההתנהגות והדברים שהאמא עשתה, הילדה הבינה שהאמא לא עושה זאת בכוונה אלא בגלל כל מה שהיא עברה.


הקיץ של אביה