תחרות כתיבה תש"ף
ספרות ממ"ד
את החיבה העצומה, או התשוקה אל המילה, הטיותיה, והדרך שבה היא משחקת משחק חמקמק בשפה הדבורה או הכתובה אנו חפצים להעביר אל תלמידנו.
מהם, המוכשרים יותר- אולי אף נעודד לכתוב ולהוציא אל הפועל את הכישרון הגנוז בהם.
מה יותר מעודד ומלמד מתחרות כתיבה, מלווה באתר, ומסתיימת ביום שיא עם סדנאות כתיבה מיוחדות ומרשימות?
(את הפרסים טרם הזכרנו...)
מכתב תודה מתלמידה למורה
הסבר ל"מתחילים":
הטקסטים מועלים על ידכם - המורים בלבד ועוברים הגהה לשונית שלכם.
התלמידים יכולים לזכות בתחרות בשני דרכים:
1. ע"י ועדת שיפוט המחליטה על מקום ראשון, שני ושלישי מכל שכבת גיל.
2. בתואר "חביב הקהל" לפי מספר ה"לייקים" שזכו באתר.
אין להעלות לתחרות תרגילים בכתיבה יוצרת או כל דבר חלקי ואינו שלם.
באתר קיימים מדריכי כתיבה למעוניינים
עמוס עוז על קשיי ההתחלה בכתיבה
הדף הריק עומד ולא אומר לך במה להתחיל. דף לבן זה בעצם קיר אטום מסויד. בלי דלת ובלי חלון
[…]
נניח שאתה רוצה לספר סיפור על בחורה אחת מנהריה, מתילדה, שנודע לה כי ביוון יש לה בת דוד אשר עד כה לא ידעה על קיומה. נניח שגם בת הדוד שמה מתילדה. ונניח שמתילדה מנהריה מחליטה לנסוע בספטמבר ליוון כדי לפגוש את קרובתה. אבל מה בא בהתחלה? מתילדה קמה בבוקר? מתילדה בסוכנות הנסיעות? מתילדה בילדותה, אז, כשהיד שלה נתפסה במאוורר? מתילדה מגיעה לאתונה, שוכרת חדר במלון של סוכני תוצרת חקלאית ופוגשת במגדל־דבורים ביישן? או אולי להתחיל דווקא בתיאור קורי העכביש במחסן שמתחת למדרגות? מה לכתוב בפרק הראשון? מתילדה נזכרת בעגילים של אמא של סבתא שלה, שגם לה קראו מתילדה?
[…]
מה להכניס לעמוד הראשון? מה צריכה להבטיח הפסקה הראשונה? מה יהיה המשפט הפותח? ״באמצע שביל חיינו תעיתי ביער עד"? ובעצם, מה תהיה המלה הראשונה בספר, הטביעה השחורה הראשונה על פני הדף הלבן?
עמוס עוז, מתחילים סיפור, כתר, ירושלים 1996, עמ' 8
אתר עם רעיונות לסיוע לתלמידים בכתיבה:
תקנון
1. בתחרות רשאי להשתתף כל תלמיד מתלמידי החמ"ד, בכיתות ז-יב , באמצעות המורה לספרות בכיתתו. כל תלמיד יכול לשלוח עד שני טקסטים בלבד.
2. העלאת חומרים נעשית ע"י המורים בלבד, באתר זה, דרך לשונית "שליחת סיפור לאתר".
3. ניתן לשלוח יצירות בכל נושא.
4. אורך הסיפורים- 2000 מילים.
5. היצירות הזוכות יבחרו ע"י צוות המורכב ממורים, מדריכים ויוצרים. בנוסף יבחר חביב הקהל.
6. ניתן לשלוח יצירות לתחרות בין התאריכים א' טבת תש"ף, 29.12.19 – א' אדר תש"ף, 26.2.19
7. הזוכים בתחרות יזכו בפרסים :
פרס ראשון – תלושים לקניית ספרים בסך 400 שקל.
פרס שני – תלושים לקניית ספרים בסך 200 שקל.
פרס שלישי – תלושים לקנית ספרים בסך 100 שקל.
8. המשתתפים בתחרות יוזמנו להפנינג כתיבה -
במהלך היום יתקיים מופע ספרותי, סדנאות כתיבה ויצירה וטקס חלוקת פרסים.
נהלים להעלאת חומרים לאתר:
1. שליחת החומרים נעשית דרך לשונית " שליחת סיפור לאתר"
2. התחרות מחולקת לפי שכבות גיל. יש לשים לב שהיצירה נשלחת לדף הנכון (לכל שכבת גיל תחרות נפרדת ופרסים נפרדים).
3. יש לשים לב שהשירים והסיפורים מתאימים לרוח החינוך הממלכתי דתי
4. יש לבדוק את הטקסט בדיקת איות . טקסט שיגיע בלי שעבר בדיקה ותיקון של שגיאות כתיב יוחזר למורה ולא יועלה לאתר.
איך שולחים????
נכנסים לאתר ללשונית "שליחת סיפור / שיר"
יש להכניס סיסמה
לאחר מכן יש לכתוב את כותרת היצירה+שם התלמיד שכתב אותה (נניח תהילה / שי עגנון) בשורה של "כותרת הסיפור"
ואת הטקסט של היצירה בשורה של "תוכן הסיפור". יש להעתיק את הטקסט במלואו ולא לצרף קובץ.
לא צריך לכתוב שום דבר בשורה שכותרתה text באנגלית.
רשמים מהכנס בשנה שעברה:
מנקודת מבט של מורה משתתפת
מיכל וויס, ישיבת חמ"ד בנ"ע גבעת שמואל
תחרות כתיבה יוצרת של החמד היא הרבה יותר מתחרות. אין צב ואין ארנב והגביע...כמעט ולא נחשב.
מה שיש בה רב- יש בה חדוות יצירה, החייאת והעלאת הניצוצות למקור שורשן בקדש.
זהו יום של מסע הארה אישי וחברתי. מאירים פינות חשוכות, מוזנחות, מאובקות בתלמידים, במורים, בחברה,כן, גם בחברה,כי אנחנו יוצאים מבית המדרש ו"מעבירים את זה הלאה" מוסיפים משהו חדש לאוירה בישיבה. פגשנו תלמידים מישיבות ואולפנות מרחבי הארץ...וכולם כותבים! יוצרים!
צפינו בשנה שעברה בהצגה מופלאה, כתמיד,וסדנאות כתיבה הטובות שבטובות.
ובכל זאת, השיא היה בדרך חזרה...חבורת מתבגרים, נערים, הגדלים בחברה הנחשבת צינית, המבקשת "הבו לי גביע ואם אין..." הקריאו זה לזה, ממש כל החבורה, מיצירותיהם הטריות שכתבו בסדנא. היתה שם התרגשות והיה שם אור של אושר פשוט. אושר שנובע מיצירה.
לאורך כל הנסיעה, הבנים שלנו, של שותפתי לצוות ושלי, קראו משיריהם, מחאו כפיים, דברו על תהליכי הכתיבה...ולא ישבו מול מסכי הניידים, לשם שינוי.
הם מחכים לתחרות השנה, ויש חדשים ששואלים אם גם השנה נוסעים לירושלים כי גם הם רוצים...תלמיד הניח מעטפה עם שירים בתאי, אחר סיפר בשקט שהוא מבשל עכשיו שיר ויראה לי בקרוב ואחר סיפר שקנה ספרי שירה-את חיים גורי וזלדה...מה עוד תבקשו ואין עדיין?
טעימה מהסיפור הזוכה לכיתות ז-ח: מחובקים במקלט
כתבה שירה גלאט
התעוררתי בבהלה למשמע אזעקה עולה ויורדת. השעה הייתה אחת בבוקר. שמעתי את דלתם החורקת של הוריי נפתחת, ואת אמא ואבא יוצאים מחדרם בריצה. אמא נכנסה לחדרי, מתנשפת קמעה. "קומי עדן! מהר! רוצי לממ"ד, אני הולכת לעזור לסבתא לקום, אפגוש אותך שם. יופי. עוד פעם אזעקה. עוד פעם אני חייבת להתעורר באמצע הלילה וללכת למקלט. "אוף…" מלמלתי. "מהר עדן!" נזפה בי אמא, ויצאה מחדרי לכיוון חדרה של סבתא.
קמתי ממיטתי, והתחלתי לרוץ בעייפות לכיוון הממ"ד הצפוף שלנו. כשהגעתי, אבא ואחי הקטן תומי, כבר היו בפנים וישבו על הספה החומה. "בואי עדן" אבא סימן לי לשבת לידו. התיישבתי לידו, ושקעתי לתוך הספה. אמא נכנסה לממ"ד, כשהיא תומכת בסבתא.
"כולם פה?" שאלה אמא. "כן. אני, תומי, דוני, את, וסבתא." ענה אבא. (דוני, זהו שם החיבה שלי. כשהייתי קטנה, אהבתי שהיו קוראים לי כך. אבל עכשיו, שאני כבר בת חמש עשרה, זה מביך אותי, ולא משנה כמה פעמים אבקש, הם לא מפסיקים לקרוא לי כך.)
"מה עם השכן הזה שתמיד בא לממ"ד שלנו?" שאלה סבתא, במבט מבולבל, ובעזרתה של אמא התיישבה גם היא על הספה. "הוא כבר לא יגיע אלינו לממ"ד יותר, הוא עבר לצפון, היה לו קשה מדי עם המצב בדרום." אמרה אמא, והתיישבה גם כן.
"אוהו, סוף-סוף בן-אדם עם קצת שכל". אמרתי. "דוני, על תדברי ככה." נזף בי אבא. "אמרתי לך כבר, אל תקרא לי דוני. קוראים לי עדן." עניתי לאבא. "עדן, בואי נירגע." התערבה אמא. תומי כבר נרדם, כשראשו מונח על ברכיו של אבא, וסבתא כהרגלה, שתקה, ולא התערבה לוויכוח.
"אני רגועה לגמרי, זה אתם שלא מבינים. מה אנחנו עושים פה בכלל? מה יעזור שנישאר? הערבים לא מתכוונים להפסיק. למה אנחנו לא יכולים לעבור לצפון ולחיות חיים רגילים כמו משפחה רגילה?!" אמרתי כשקולי הולך וגובר מבלי שאשים לב.
כבר הרבה זמן שאני רוצה לעבור. איני מסוגלת לחיות כך יותר, תמיד במקלט. אך הוריי מתעקשים להישאר. "עדן, אנחנו לא מתכוונים לעבור, את יכולה לשכוח מזה. זהו ארץ ישראל היא שלנו, ואנחנו לא ניתן לאויבים לקחת לנו אותה." ענה לי אבא, עם פרצוף חמור.
טעימה מהסיפור הזוכה לכיתות ט-י: דברים שמתקמטים
האוטובוס לא הגיע בזמן. הוא גם לא הגיע אחרי הזמן, ותום חשב לוותר ולשוב הביתה, אבל הוא חש מחויבות מוזרה להישאר בתחנה המאובקת עם הספסל הצהוב הסדוק. זה היה בערך בחמש ורבע כשהרים את עיניו מהטלפון וראה, למרבה הפתעתו, אדם נשען על קיר התחנה ומתעסק בנייר ורדרד, כאילו ניסה לשנות את צבעו, את צורתו, או אולי את שניהם. כלומר, זה לא היה החלק המפתיע בסיטואציה. תואר זה נשמר לזקן של הבחור, שלא היה מדבק יותר מדי תשומת לב, לולא היה כחול. אה, והחולצה השחורה שלו, שהיה כתוב עליה באותיות לבנות ובלתי מתנצלות: "תשאירו מאחוריכם משהו בעולם הזה. אחרת איך יזכרו לשכוח אתכם?", ובפינה למעלה לוגו קטן. תום החשיב עצמו אדם של רשמים ראשונים, אבל הפעם משהו לא הסתדר בתוך המגירות שבנה לעצמו בתוך הראש. ולכן למרות שכבר ירד הערב, והוא היה מעוצבן על האוטובוס שסירב בעקשנות להגיע, הוא נותר ישוב על הספסל, נחוש בדעתו לא לתת לחידה הזאת להתפעפע בחזרה לתוך העולם הגדול.
תום אהב להגיד שההורים שלו נתנו לו שם, כמקובל, אבל אף פעם לא הסבירו לו מה משמעותו. שהרי תום, הוא היה אומר, יכול להיות הסוף של משהו, או תמימות, או פשוט קיצור של תומאס. היתה סיבה שהוא אהב כל כך להגיד את זה. זה היה נשמע לו כמו קטע קריינות בתחילת סרט אינדי דל תקציב, או הפסקה הראשונה בסיפור קצרצר בכתב עת. היה לתום חלום לכתוב את אותו סיפור, או אחד סוער יותר, אבל זה לא היה התפקיד שלו. הוא לא כתב סיפורים, הוא מכר אותם. היתה לו עבודה בחנות ספרים קטנה, מוחבאת היטב בין בית קפה, בניין מגורים ועץ. חוץ מזה היתה לו גם דירה בקצה העיר, חבר אילם, כמה רעיונות בלתי ממומשים, וזהו בעצם.
השיר הזוכה בכיתות יא-יב: לאחוז לשחרר
כתב: יאיר בר אשר
לאחוז בבדל הוודאות
בנהר המציאות השוצף
לאחוז עד כלות דם מפרקי אצבעות
עד תיתלש זרוע מכתף
עד יתלש גזר העץ.
לאחוז כל עוד יכולתי
והמים קוצפים וזורמים
הופכים את שאר גופי
לדגל יציבות סוער
מתנפנף ברוח מים איתנים
עד יכלו הם
או יכלה הוא.
לשחרר את בדל הוודאות
לזרום עם נהר המציאות השוצף
לחיות כמו שמעולם לא חייתי
הדם בעורקי מבעבע וקוצף
שותף בסביבתו המרגיעה
המסעירה
לא נאבק
בה
ועל קצות הניסים
נשארו אך דגלים בודדים
לחטוף מהם מכה
בזרם החיים
ולהחליט בהינד עפעף
לאחוז בבדל הוודאות
תרגילי כתיבה בכיתה
טל אביעוז, מורה בקבוצת יבנה
1.תליתי כל מיני דמויות לא מוכרות מהעיתון,כל תלמידה בחרה דמות וכתבה את קורות חייו עם קריצה. דברים מטורפים שהוא עשה, פדיחות, הפחדים שלו. משהו מהילדות שמשפיע עליו עד עכשיו..
2.הגעתם היום הבייתה ועל פתח הבית מונח מכתב ממישהו מהעבר שלכן, כתבו את תוכן המכתב.
3. מתחילה סיפור והם צריכים להמשיך.
זה עובד לי נהדר עם ״דמעות זולגות על חלוני״ של ידידיה מאיר .קוראת עד ״אבל אז באותה פעם שעליה אני מספר״.
4. מספרת סיפור על כמה חברים ,בלי הרבה פרטים ,מאוד יבש ועובדתי,אבל עם טוויסט בסוף(יש לי סיפור כזה אבל אפשר גם להמציא) בסוף הסיפור שלי הם צריכים לבחור דמות ולכתוב הכל מנקודת מבטו.להוסיף מידע שאנחנו לא יודעים ורגש.
5.מבקשת להוציא חפץ מהתיק ולכתוב דרך נקודת מבטו על עצמי.בגוף ראשון כשהחפץ
הוא הדובר.
6. מבקשת לצאת מהכיתה לצלם איזו תמונה שמתחשק להם. כשהם חוזרים לכיתה מבקשת
לכתוב סיפור על המתרחש בתמונה שהם צילמו אבל להוסיף לאחד העצמים/דמויות בתמונה כוח על.
שירים-
1.סביב נושא מסויים , (אני עשיתי על ירושלים.)
מלא שירים מודפסים בנושא על הלוח.
מכל שיר הם מעתיקים מילה/ביטוי/שורה שהתחברו.
אחכ על הדף הם צריכים לשפץ את הכל ולכתוב שיר משלהם עם השורות שלקחו מהשירים.
2. לוקחת שיר מוכר (עשיתי עם ״יש לי אישה שאוהבת אותי אמא שלי״) משאירה רק את המבנה ואת המילה הראשונה בכל שורה והם צריכים להשלים
3.כותבים דו שיח,שהיו עדים לו במהלך היום או השבוע.(ממש בכללים של דו-שיח לדוג׳ ״אמא: אל תכנסי על נעליים מלוכלכות, אחותי:אוףףף״) ואז מבקשים מהם להפוך את זה לשיר.
רעיונות לעידוד כתיבה
תרגילי חימום (או חיתום) לסדנת כתיבה – אבישי מזרחי
תפקידם של תרגילי חימום בעיקרו הוא לעורר לכתיבה ולרענן תאי זיכרון אפורים. החלק הזה, דרך כלל, קליל יותר, פעמים משעשע, פורק מתחים ומחדיר אדרנלין בריא לעורקים. מעבר להתעוררות המיוחלת יש בתרגילים אלו בכדי להיפגש עם מילים, להשתעשע בהם ולמצוא בהם תמך וסעד לזרמי מחשבות שוטפים וליצירה פנימית. הם מעשירים את השימוש במילים, במשחקי לשון ומקנים טכניקות ספרותיות שעשויות להיות כלים משמעותיים בכתיבה.
מילים מקוריות
הציגו בפני המשתתפים ציור מפורסם / תמונה רבת פרטים / מקטע בחלל החדר בו נערכת הסדנה. הקצו 90 שניות למשתתפים בהן יתבקשו לכתוב כמה שיותר מילים המופיעות במצג. יש להדגיש בפניהם כי עליהם לחפש מילים מקוריות שאף אחד מחברי הקבוצה לא יחשוב עליהן. בתום הזמן המוקצב יקריא כל אחד בתורו את המילים שהוא כתב כאשר אם מילה מסוימת מופיעה אצל מאן דהו ימחק אותו כותב מילה זו מרשימתו. מי שצבר את מספר המילים המקוריות הגבוה יזכה ב...
המילה האחרונה
לפני כשנתיים יצא ספר קנדי שסוקר כתובות משעשעות על מצבות, דוגמת: "זה לא היה רעיון שלי" , "אמרתי לכם שאני חולה" , המשך יבוא" , "אני לא פה – יצאתי לבירה" , "זה שמת עם הכי הרבה צעצועים מנצח" וכדו' – נסחו בחיוך את המצבה שלכם.
ביוגרפיה פוסט-מודרנית
כשאנו מתבקשים, דרך כלל, לכתוב בשורה את הביוגרפיה האישית שלנו אנו מציינם את שנת לידתנו, מקום מגורנו, מצב משפחתי, עיסוק ועוד נתון או שניים שרלוונטיים לעניין. נבקש מן המשתתפים לחרוג מהכתיבה השבלונית ולנסח ביוגרפיה השונה מן הנורמה ומדגישה פרטים מאוד לא משמעותיים בחיינו דוגמת : אלון ליבוביץ, נין רביעי לסבתא מרים, אוהב קפה ברזילאי עם שלוש כפיות סוכר, מגדל את נחמיה התוכי באהבה ושונא גרביים עם פסים.
פעלים פעילים
הגישו לפני המשתתפים רשימת פעלים ובקשו מהם להשתמש בכל פועל שלא בהקשרו המקובל דוגמת "אני מיידה קושיות" "אוגר מחשבות" " מקיא מילים" וכדו'
צמצום והרחבה
בקשו מן המשתתפים לכתוב קטע שיש בו לפחות 50 מילים (זה יכול להיות תרגיל חיתום אחרי שיש כבר חומרים כתובים מן הסדנה) . כעת בקשו מהם שישמיטו עשר מילים מן הקטע וכך בכל סבב שיוותרו על כך וכך מילים עד שלבסוף יישארו עם מילים בודדות ואולי אף מילה אחת. האם יש במילה זו כדי לשאת את המטען שבקטע הנכתב?
בהצלחה, אבישי מזרחי