גדעון בן יואש - השופט
אוראל, אדיר, אושרי ח'3 חט"ב טביב
תקופת השופטים
השופטים היו מנהיגים שרוח אלוהים צלחה עליהם, ובכוח זה פעלו עד אשר סילקו את הסכנה של האויבים או המשעבדים. השופטים הגדולים הם המושיעים, השופטים שבספר שופטים לא ירשו את המעמד ולא נבחרו ע"י העם, הם נתמנו על ידי ה' כשופטים מושיעים, זוהי מנהיגות אישית, ללא יציבות מוסדית, ספונטנית. תקופת השופטים משקפת העדר של משטר מרכזי.
ת"ז לשופט "גדעון"
שם השופט: גדעון
משפחה: בן יואש
מאיזה שבט: שבט מנשה
אזור מגורים: עבר הירדן המזרחי, בגִלְעָד ובבָּשָׁן.
איזה מספר שופט הוא על פי אזכורו בתנ"ך ( מי קדם לו ומי פעל אחריו): אחריו, דבורה הנביאה. לפניו, תולע בן פואה. גדעון היה השופט החמישי
כמה זמן פעל: 40 שנה
תכונות מיוחדת (פיזיות, כישורים מיוחדים, מגדר): אמיץ, מנהיג, אסטרטג, רודף צדק.
האוייב של גדעון היה הפלישתים.
הפלישתים היו לוחמים מאומנים בעלי צבאות סדירים.
תוכנית המלחמה והקרב של גדעון:
היינו התכנון האסטרטגי והטקטי -הייתה מושתתת על הערכת השטח,הערכת כוחו הוא והערכת האויוב.
אויב זה היה שונה לחלוטין מן האויב הכנעני על מר כבותיו,המוןכר לנו ממלחמת דבורה,והוא מתואר יפה במקרא:
"ותעז יד מדין על ישראל.מפני מדיין עשו להם ני ישראל את המנהרות אשר בהרים ואת המערות ואת המצודות."
מידע כללי על גדעון
גדעון נותר עם הכוח מובחר שמנה 300 איש בלבד.
גדעון בן יואש, ממשפחת אביעזר, בן שבט מנשה, מהעיר עופרה, היה שופט בישראל.
אין הסבר מפורש לשם גדעון, אך משתמע ממנו מדרש שם סמוי: הוא נקרא גדעון על שום שהרס את מזבח הבעל אשר לאביו וגדע את האשרה אשר עליו (שופטים ו' 25), או על שום שגדע את קרן אוייביו.
לפי המסופר קיבל גדעון את הכינוי ירובעל לאחר שרב עם הבעל והרס את מזבחו (שופטים ו' 32-31), או ירובושת (שמואל ב, י"א 21) (בושת הוא כינוי גנאי לבעל).
קורותיו מתוארות בשופטים ו'-ח': מלאך ה' התגלה אל גדעון והטיל עליו שליחות להושיע את ישראל מיד המדיינים. מעשהו הראשון היה לבנות מזבח לה' בעירו, ולהרוס את מזבח הבעל. לצורך ארגון צבא לוחמים הזעיק גדעון מאנשי מנשה ומהשבטים הסמוכים לו. בטרם יצא לקרב, ביקש לקבל אותות מאלוהים, לחיזוק הביטחון בעזרת ה' ובהשגת הניצחון. מחנה הלוחמים התכונן לקרב בעין חרוד. מהלכי הקרב הצטיינו בתכסיסים מתוחכמים שנקט גדעון כנגד המדיינים, והביאו לניצחונו עליהם ולבריחתם. במהלך הרדיפה מצא גדעון פתרון לסכסוך עם בני שבט אפרים, ויחד רדפו את צבא האויב והרגו את מלכי מדיין ואת שרי הצבא שלהם. כאשר בני העם הציעו לגדעון מלוכה בעקבות ניצחונו, סירב גדעון להצעתם (ח' 23-22).
בסיפורי גדעון נכללים גם פרטים על הסכסוך עם אנשי סוכות ופנואל (פרק ח'), על עשיית האפוד בעירו (ח' 27) ועל מותו של גדעון (ח' 32).
פרק ט' מתאר את השתלטות בנו אבימלך על השלטון, לאחר רצח בניו האחרים של גדעון.
לחץ המדיינים נתפס בספר שופטים כעונש מאת ה' על חטאיהם של בני ישראל בעבודת הבעל, וגדעון הוא בחירו ושליחו של ה' להושעת העם. מאבקו הצבאי והמדיני של גדעון באויב המדייני משולב במסופר עם מאבקו הדתי כנגד עבודת אלילים שרווחה בתקופתו.
סיפור חשוב בספר שופטים הוא ההצעה שהציע העם לגדעון להיות למלכם: "משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך" (ח' 22), וסירובו העקרוני של גדעון: "לא אמשול אני בכם, ולא ימשול בני בכם, ה' ימשול בכם" (ח' 23). זוהי הכרתו של גדעון במלכות אלוהים, ובשלטונו על העם באמצעות זקני העדה ושליחים שקמים להושיע את העם בשעת מצוקה, והתנגדותו העקרונית למלכות בשר ודם (=בן אדם) קבועה ושושלתית.
נצחונו של גדעון על המדיינים נחשב בתקופות מאוחרות לאחד הזיכרונות ההיסטוריים החיוביים בתולדות העם (ישעיהו ט' 3, י' 26; תהלים פ"ג 10).
מעיין המלקקים
ה' מבקש להוכיח לעם ישראל כי הניצחון לא הושג מיתרון מספרי אלא מהתערבות אלוהית, ומורה לגדעון לשחרר כל מי שירא וחרד. בעקבות זאת, נותרו לגדעון עשרת אלפים לוחמים.
ה' מבקש לבצע ניפוי נוסף, והורה לגדעון לבצע מבחן שתיית מים. הלוחמים הובלו למעיין, שם צפה בהם גדעון בשעה שרוו את צמאונם. אלו שהרימו את המים בידיהם אל פיהם ("הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל-פִּיהֶם"), נשארו. כל אלו שכרעו על ברכיהם וליקקו את המים בלשונם, "וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת" (שם, ז', יז) - נופו.
מבחן זה איננו ברור דיו, וסיבה אפשרית לניפוי "כרעו על ברכיהם" הוא היות שהיו רגילים לכרוע לעבודה זרה (רש"י, מצודת דוד, ילקוט שמעוני).
שאלת חקר - אלו ממעשיו או מתכונותיו הביאו תועלת גדולה
פרשת השופט גדעון היא סיפור על אמונה ותעוזה. המאפיינים הייחודיים של גדעון השופט מודגשים בהתערבות אלוהית במינוי המנהיג ובבחירת הלוחמים במהלך הקרב, דמותו של גדעון משלבת אמונה באל ועשייה אנושית.
פרשת השופט גדעון מדגישה נושאי אמונה ויראת השם,אצל גדעון להבדיל מהשופטים האחרים מסופר שביער את העבודה הזרה מעירו טרם צאתו לישועת ישראל, טיהור המחנה מודגש אצל גדעון גם בבחירת הלוחמים מה שלא מופיע אצל אף שופט אחר. בנוסף לכך כל פעולותיו של גדעון מלווה בהדרכה אלוהית, תופעה המיוחדת לו בלבד.
גדולתו של גדעון באה לידי ביטוי בהוראות פעולה בתחום הצבאי ותכסיסי מלחמה. גדעון נוקט בתרגיל טקטי לפיו ניתן לעורר רושם של עם רב גם כאשר ברשותו עומד מספר לוחמים מצומצם, גדעון מנצל את אפקט ההפתעה והפחד ע"י שליחת חלק מחייליו לשטח האויב ותקיפה בשעת לילה, המידיינים הרואים צל הרים כאנשים ושמעו את קולות הנפץ והתאורה שהוא הפעיל וממהרים לסגת כאשר בתוך המהומה אינם מבחינים באנשים שגדעון החדיר למחנה שלהם ומתוך בלבול ופחד נסוגים ובורחים. טקטיקה זאת נלמדת עד היום ומיושמת בקרב הצבא של ימנו.
תכונותיו העיקריות שבאות לידיי ביטוי בפעולותיו הם צניעות וביטחון שהוא משרה על עמו. בנוסף אמונה ותעוזה מביאה אותו להישגיו הצבאיים והתועלת הרבה בניצחון, לעומת זאת בהתחלה גדעון חשש והוא ביקש מה' אותות כדי שהוא יהיה בטוח שה' תמיד איתו.