6 דרכים לפתח את המאסטר הפנימי שלך

דיראז' ליאור הומן

המלך הפנימי

תודעת המאסטר הפנימית שלנו;

שמאפשרת לנו להוביל בבטחון. את עצמנו, את אהובינו, את כל מי שצריך הובלה והדרכה רוחנית. התודעה שמביאה ברכה ויצירה לחיינו וחייהם של אחרים. התודעה שאחראית שנחיה מתוך מרכז החלטי וברור.
זה אותו מאסטר פנימי שאחראי שניצור יותר מאשר נצרוך, שנשאיר משהו אחרינו, מורשת חיה;
המלך בנו שקובע את הסדר בחיינו - סדר עדיפיות, סדר יום; שמשכין שלום בין הילד הפנימי למבוגר האחראי - וביננו לבין אחרים.

בסופש האחרון ביליתי עם מעגל הגבר הער ביער המלאכים.
שבו בין השאר עבדתי עם התלמידים שלי על על פיתוח המלך הפנימי שלהם.
את התשוקה שלהם למקום הזה ואת השינוי - תוך שעות וימים - שתשומת לב אליו עשתה בחייהם.

איך מתחברים לתודעה הזו? שאלה שמעסיקה בעיקר את אלו שרוצים להביא משהו לעולם, ללמד, להוביל, להפיג עימותים פנימיים, לחיות חיים מאושרים מלאי משמעות ויצירה.

6 עקרונות בפיתוח המאסטר הפנימי שלך

העקרון הראשון - התאמן בשחרור מוחלט בחייך.

שחרר את השכל - המאסטר אינו מורה שמלמד טכניקה; יש לו ידע וניסיון אך מותר לו ואף רצוי "לא לדעת"; הוא מלמד בעצם הווייתו בחייו של האחר. זהירות זה חשוב אך שחרר את הפחד - המאסטר אינו רודן עריץ ששולט מתוך היסטריה, שמפחד לקיומו או לאגו שלו; שחרר את הרגש - אל תעדיף רגש כזה או אחר - גם אם אתה חושש ש"תיפול" להרגלים רגשיים ישנים. גם אשמה, בושה, כעס, תשוקה, רצון בעונג, "אני יודע"... כולם בסדר כגלים בתוך שאתה; הפתח בשחרור ונשום את הכל.

שחרור מוחלט זה לא


2) התחבר לאלוהי ולרוחני בחייך. אתאיזם היא תנועת נגד מחייבת - כדי להשתחרר מרודנות הדת המאורגנת - אך הגיע הזמן ל"פוסט אתאיזם". הרוחני הוא אותו צינור המחבר בין כל הצ'אקרות, כל הארכיטיפים הפנימיים. מילים כמו הגשמה, כמיהה, תפילה, אחדות, חפש אותן בחייך; מצא מקום למיסטיקה ולטקסים, מתוך רגש פנימי של נכונות וגעגוע עמוק לשכינה. כשהתחברתי לרוח בחיי לא הייתי זקוק לתעודות או גושפנקה חיצונית כדי להוביל - ומצד שני האגו שלי הפסיק להפגע אם מישהו סרב להובלה שלי. כשאתה מחובר לרוחני אתה צינור ריק ופתוח עליו משהו גבוה יותר מנגן; והמשהו גבוה הזה לא צריך שתסביר את הניגון או שתגן עליו.

3) היה מודע למוות שלך, לזמן שחולף, לבלאי של הכל.
מה היית רוצה שיכתבו על המצבה שלך? האם איך שאתה חי משקף את הרצון הזה? איזה מורשת אתה משאיר אחריך, יום יום? האם אתה יכול למות ברגע זה, או מחר, או עוד מאה שנים - ולהגיד תודה ושלום כי אתה שמח על איך שחיית? האם אתה יכול לישון ולהגיד תודה ושלום על היום שהיה? שאל עצמך את השאלות הללו ואל תטשטש את הקול (הדק) לפעמים של התשובות ואת הכאב (הקשה לפעמים) שזה עדיין לא קורה; כאב הוא הדחף ההתחלתי החזק ביותר לחיים רוחניים של הגשמה.

4) חיה באיזון, הובל באיזון.
"דרך האמצע" בבודהיזם מאהייני, "טנטרה" בבודהיזם טיבטי, "מחבר עליונים ותחתונים" בקבלה - בכל הדתות התשובה הנכונה היא אותה תשובה. כמו שתחת ממשלה טובה, החינוך לא יבוא על חשבון הבטחון ולהפך, עבודה על איזון בחיים, אהבה וקבלה של כל חלק וחלק באישיות ובחיים - המשמעת העצמית, האהבה, החופש, הלימוד, הרגש, השכל, הצרכים ההשרדותיים. ההבנה היא שחלק שנשאר מאחור מכתים ומחמיץ את חיינו. ממלכה בלי צבא, ממלכה בלי תרבות, ממלכה בלי חינוך, ממלכה בלי בתי חולים - אף אחת מהן לא תשרוד, וגם אתה צריך את כל האספקטים בחייך - כדי להוביל את עצמך ואחרים.

ברך אחרים


אם אתה מרגיש שחייך, המשפחה שלך, הסביבה שלך, הקריירה, היצירה זקוקים להובלה, אל תחכה שמלך אחר יבוא, שמישהו שינהל אותך, שתשמע איזה גונג, שייצא איזה פקיד וייתן לך חותמת שאתה יכול וצריך לנהל את עצמך. זה מצוין, ההרגשה הזו היא ברכה וסימן ותפקיד - ועם אורך רוח וניסיון בעבודה, המאסטר יתפוס אצלך את מקומו הראוי.