דוד וגוליית שמ''א פרק י''ז

מגיש עומר יעקב

דוד לאחר הניצחון על גוליית, באיור מאת גוסטב דורה

בחרתי בתמונה זו משום שתמונה זו עונה על מספר תיאורים מהטקסט: היחס בין גודלו של דויד לעומת גוליית. את בגדיו של גוליית המשוריינים לעומת מה שדוד לח איתו לקרב. את צבא הפלשתים החזק לעומת צבא ישראל הקטן וגם את דוד עומד מעל גוליית לאחר שכרת את ראשו.

Big image

הסבר התמונה

בתמונה מתואר הרגע שלאחר הקרב בו דוד הניף את ראשו של גוליית לאות ניצחון בקרב, ניתן לראות את היחסים בין הצבא הפלישתי לצבא ישראל וההבדלים שבין דוד לגוליית, היא מתארת באופן מדוייק את הכתוב.

ציטוט מן הפרק שאליו שייכת התמונה.

"וְ הָיָה כִי-קָם הַנְלִשְתִי, וַיֵלְֶך וַיִקְרַב לִקְרַאת דָוִד; וַיְמַהֵר דָוִד, וַיָרָץ הַםַ עֲרָכָה לִקְרַאת

הַנְלִשְתִי. וַיִשְלַח דָוִד אֶת-יָדוֹ אֶל-הַ כֶלִי, וַיִ עַח מִשָם אֶבֶן וַיְקַלַע, וַיְַך אֶ ת-הַנְלִשְתִי, אֶל-

מִצְחוֹ ; וַתִטְבַע הָאֶבֶן בְמִצְחוֹ , וַיִנל עַל-נָנָיו ָארְצָה. וַיֶחֱזַק דָוִד מִן-הַנְלִשְתִי בַעֶלַע ובָאבֶן,

וַיְַך אֶת-הַנְלִשְתִי וַיְמִתֵהו; וְחֶרֶב, אֵין בְ יַד-דָוִד. וַיָרָץ דָוִד וַיַעֲמד אֶ ל-הַ נְלִשְתִי וַיִעַח אֶת-

חַרְבוֹ וַיִשְ לְפָה מִתַעְרָה, וַיְמתְ תֵ הו, וַיִכְרָת-בָה, אֶ ת-ראשוֹ ; וַיִרְאוהַ נְלִשְתִים כִי-מֵת גִבוֹרָם,

וַיָנֺסו".

מוסר ההשכל

מוסר ההשכל הוא שאסור לזלזל בשום יריב שחלש ממך כלומר גוליית היה הרבה יותר מפותח וחזק מבחינה פיזית מדוד ולכן היה לו פוטנציאל גדול יותר לנצח בקרב את דוד ולמרות זאת דוד הוא זה שנצח בקרב את גוליית.

מדוע דוד מתנדב להילחם בגוליית למרות שלא היה לוחם בצבא של שאול.

דוד רצה להתנדב משום ששמע שמובטח כסף תהילה ובתו של שאול ודוד למי שינצח את גוליית הפלישתי ידע שזה מה שיקרב אותו למעמד המלוכה שחשק בו.

מיקום הקרב

על פי המסופר בספר שמואל, הקרב נערך סמוך לתל עזקה שבעמק האלה. לדעת חוקרי המקרא מדובר בערים מקראיות אשר שכנו בשפלת יהודה, וייתכן שמדובר בערים תל עזקה ותל שוכה שבעמק האלה. בראש תל עזקה מוצבת כיום אנדרטה, המורכבת מרצף של שלטים המכילים ציטוטים מן המקורות ומתארים את הקרב.

שיר העוסק בעקיפין או בנושא העבודה

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=563&wrkid=813 מילים לשיר גוליית כוורת קישור לצפייה לשירה https://www.youtube.com/watch?v=B0xWYu3zasE

נקודות דמיון\שוני בין השיר לסיפור המקראי .

נקודות שוני:

ישנן נקודות שוני רבות בין השיר לבין הסיפור המקראי.

השיר הומוריסטי בעוד הסיפור קשה:

זהו שיר מאוד עצוב

הנושא כזה כאוב,

אם תשים תחבושת

לא יעזור לך שנתיים.


לידתו וגדילתו של גוליית שמוזזכרים בשיר לא מוזכרים בתנ"ך וסיבות הקרב שונות.

בסיפור המקראי מבקש שאול המלך מתנדב להילחם בעוד שבשיר דוד וגוליית נפגשים באקראיותוהקרב מתחיל מכיוון שדויד מתגרה בגוליית: "בא אלי גליית נחמד, שב אצלי על כף היד" שורה זאת מבוססת על שורה מהשיר "בא אלי פרפר נחמד" מאת פניה ברגשטיין שהוא שיר ילדותי.


בשירו דוד השתמש ברוגטקה, בניגוד לטקסט בו מתואר דוד משתמש בקלע.

גלית מוצג בשיר כאשקלוני : "ככה מדברים? שאל גלית באשקלונית" אילו בטקסט נאמר שגלית התגורר בעיר גת.


נקודות דמיון

גוליית מתואר כענק בגובה שש אמות וזרת וגם בשיר גוליית מתואר כענק כבר מגיל צעיר:

בגנון אמר שלום

ילדים עברו לדום,

בן חמש וכבר הספיק

להביא הביתה סלע.

בנוסף בהמשכו של השיר מתואר ניצחונו של דוד על גוליית בעזרת רוגטקה:

דוד מלך התעצבן

"הרוגטקה תנגן!"

אבן לעברו ירה

קלע לו בול בפוני.

תיאור זה מקביל לתיאור שבטקסט: "וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אָרְצָה". ובנוסף לכך סוף השיר : "כל התנ"ך אמר תודה והתרגש" מזכיר את חגיגות היהודים לאחר ניצחונם על הפלשתים ועל גוליית הלוחם האדיר

חוקי הפיזיקה שפעלו לטובתו של דוד

נתון שדויד סובב את מיקלעו 7-5 לשנייה פעמים כך שצבר אנרגיית תנועה ואנרגיה צנטרפוגלית בנוסף תנופה כך שמהירות השחרור של הקלע הייתה מהירה מזריקת כדור ביסבול וקרובה למהירות של ירייה מהקדח וכוח העצירה שלו דומה בקירוב לבליסטה שזה נשק מאוד חזק.

משוואה פיזיקלית

מהירות התנועה האנכית והשוות-תאוצה של הגוף מתקבלת מרכיב התנועה האנכי של המהירות ההתחלתית בה נזרק הגוף ומתאוצת הנפילה החופשית g. קודם נמצא את רכיב התנועה האנכי של המהירות ההתחלתית,

v0 (y) = v0 sinα


מהמשוואה ניתן לראות שהמהירות שהייתה לקליע גובהה מאוד ולכן המשוואה מוכיחה את הסיפור המקראי

טענות המרצה:

דעתי על מסקנות המרצה שהוא צודק כי הוא חשף דברים לא ברורים מהפרק והסביר אותם בצורה מדעי.

אני מקבל את טענות המרצה מכיוון שהוא הסביר את דבריו בנימוק והם נראו הגיוניים בצורה המדעית בה הוצגו.