חרדים
עדן טוכפלד ט6
שם הקבוצה
מקובל לכנות בשם "חרדים", קבוצה ביהדות האורתודוקסית, המשתדלת לשמור בהקפדה רבה, על שמירת ההלכה, ואופי החיים התורני. מייחסים לקבוצה זו גם תרבות שמרנית, המסתייגת מהתרבות המערבית, ומסתגרת בתוך עצמה. הביטוי לקוח מהפועל "חָרֵד", שמשמעו אדם פוחד, יָרֵא.
שורשי ההתבדלות נטועים באדמת אירופה של סוף המאה ה -18, אז באה לעולם תנועת ההשכלה ובמקביל לה, האמנציפציה (השוואת זכויות היהודים בארצות הגולה לאלה של שאר האוכלוסייה ). תוצאה הבלתי-נמנע היה חילון, התערות של יהודים בחברה אירופאית מודרנית ואיומה מוחשי על מרקם חיים יהודים -מסורתי שעקרו לימוד תורה וקיום מצוות. אירוע היסטורי מכונן שני הייתה השואה במלחמת-העולם השנייה, שבמהלכה נכחדו הקהילות הגדולות של יהדות אירופה הדתית-חרדית. שני אירועים אלה, חרף המרחק-זמן משמעותי ביניהם, יצר תחושה של איום קיומי ממשית. אוכלוסייה מאוימת נוטה להתגונן ולהתבצר, וזה בדיוק מה שעשה חרדים. חומות שבנו סביבם נועדו להגן עליהם מפני חדירת השפעות חילוניות פנימה , ובמידה מסוימת, מהווה תזכורת לגטאות יהודיות.
התכנסות חברתית יוצר מרחב מוגן, שבתוכו ניתן לקיים חיים דתיים מלא על כל דיקדוקיהם , מרכיביהם ומוסדותיהם. כאן פועלים באין מפריע בתי-כנסת, ישיבות, בתי מדרש, מקוואות ושאר שירותים קהילתיים. בתוך הגטו החרדי אין דריסת רגל לסממנים חילוניים, שעלולים לאיים על נפשם הרכה של תינוקות של בית רבן , או חלילה להוציא אברכים לתרבות רעה. במתחם החרדי סגור הכל אפוף הילה של קדושה.
ועם זאת, החרדים מנהלים מערכת יחסים דיכוטומית עם העולם שבחוץ. יד שמאל דוחה תכנים וערכים תרבותיים חילוניים, יד ימין מקרבת מרכיבים מסוימים בעולם המודרני, שעשויים לשרת אותם, לשפר את מצבם הכלכלי, כמו גם את איכות חייהם. בין אלה ניתן למנות את המחשב, טלפון נייד, שירותי רפואה מתקדם, האינטרנט (במגבלות מסוימות) ועוד. ניתן לומר שחרדים רבים נקרע בין גישה קיצונית, השוללת כל מגע עם חילונים, לבין הגישה פרגמטית, מודע לחיוניות קשר איתם. אחרי הכל, המגזר החרדי רחוק מלהיות משק אוטארקי, וקיומו ורווחתו תלויים במידה רבה באספקה סדירה של סחורות ושירותים מהמגזר החילוני.
בניגוד למצב בגולה, "תחום-המושב 'החרדי בישראל אינו כלוא לאיכות חיים גבוהה יותר - כל אלה יוצרים תנועה דו-סטרית, פנימה והחוצה. הסתגרות והתחפרות, מצד אחד, יציאה מהגטו העירוני, מצד שני. מאחורי חומות ברזל. קצב הגידול הטבעי במגזר, השיפור במצב הכלכלי של משפחות צעירות רבות, ובמידה מסוימת, החשיפה
מנהגי הקבוצה
עבודת ה 'מתאפיינת במספר עקרונות, כפי שמבטא אנטיגנוס איש סוכו בפרקי אבות: ". אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים, הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס; אֶלָּא הֱווּ כַּעֲבָדִים, הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס; וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם (אבות א, ג).
אנטיגנוס מדבר על שני חלקים בעבודת ה '; אחת - עבודת מאהבה. (לא על מנת לקבל פרס), השניה - יראת שמים. (ויהי מורא שמים עליכם).
שני חלקים חשובים ומשלימים זה את זה; אדם העובד מאהבה, מקבל בשמחה את העבודה, אך עלול לזלזל בפרטים. (שהרי הוא אוהב ...). לעומת זאת, אדם העובד מתוך יראה, מקפיד על כל הפרטים, אך ללא אהבה עלול להגיע למאיסה והתרחקות. לכן, חשוב כל כך שיהיה שני חלקים.
המכונים "חרדים", משתדל לטענתם, להקפיד על כל פרטים של קיום מצוות, כעבודת אדם ירא. (יש המכנים אותם גם "יראים", מאותה סיבה).
יש מציין כמקור ראשון, להגדרת אדם המקפיד מאוד על קיום מצוות כ"חרד ", את נבואת ישעיהו. הנביא אומר: "שִׁמְעוּ דְּבַר ה 'הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ" (ישעיהו סו, ה), והמפרשים שם פירשו בהסבר המילה חרדים, כמקפידים על המצוות; רש"י למשל, פרש: "צדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו", וברוח זו גם פרש שאר.
כינוי זה
באתי כאמור, לציין את הקפדתם יתירה בקיום מצוות, וכנראה גם רוצה להדגיש זאת בהשוואה לזרמים אורתודוכסית אחר, שאינו מקפיד כל כך על פרטי מצוות. אולם צריך לציין, כי הרצון להקפדה, גרם לרבים מתוך קבוצה זו, להימנע מלתרום למדינה בעיקר בהתגייסות לצבא, מחשש של חוסר אפשרות לקיום מצוות בהידור במסגרת השירות. הימנעות משירות בצבא בטענות שווא, נחשב לעבירה, בעיקר במצבים של מלחמה ופיקוח נפש של כלל, ובוודאי אינו מתאים להגדרה של "חרד". בנוסף, עובדה זו גרמה לבעיות רבות, והסתייגות של רבים בציבור הישראלי מקבוצה זו.
יש לציין כי במקביל למכונים "חרדים", קיימות קבוצות אחרות ביהדות האורתודוקסית המשתדלים להקפיד על כל קיום המצוות, כולל את אלו הכרוכות בנתינה והתנדבות למען המדינה. הם מכונים לפעמים חרדים-לאומיים, הביטוי הבא לציין, שיחד עם הקפדה על פרטי מצוות (חרדים), הם גם קשורים ותרם למדינה (לאומי). כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא)
מקום מגורים-ריכוז קבוצה זו
קיים קושי בהערכה כמותית של החרדים ולכן מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על 4 דרכים לפחות לקבוע "מיהו חרדי". הערכות שונות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומדות את מספר החרדים בישראל ב-2009 ב-795-630 אלף נפש[31]. מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה אומד את מספר החרדים ב-2010 ב-736,000 נפש, ומשער שב-2022 הם יעברו את המיליון נפש[32]כ-8% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל (מגיל 20 ומעלה) מגדירים את עצמם "חרדים"[6]. על פי הערכות חוקרים, שיעור הילודה בציבור החרדי עומד על יותר מ-4%, שיעור צמיחה דמוגרפי מהגבוהים בעולם[33]. לפי הערכות המחקר, אוכלוסיית החרדים בישראל תצמח בשנים הקרובות במהירות ועד שנת 2020 תהווה כ-17 אחוז מכלל האוכלוסייה. עוד לפי הערכות אלו, עד שנת 2050 צפויה האוכלוסייה החרדית בעולם להפוך לרוב בקרב היהודים[34]. הריבוי הטבעי הגבוה של המגזר החרדי עשוי, לדעת חוקרים בישראל, לשמור על הרוב היהודי במדינה[35]. מנגד, מחקרים רבים מצביעים על כך שללא שילובם של החרדים במעגל העבודה, הגידול הצפוי באוכלוסייה החרדית עלול להוות נטל קשה מנשוא עבור כלכלת ישראל[36].
החרדים בישראל מתאפיינים בשיעור תעסוקה נמוך יחסית, הן לשאר האוכלוסייה והן לריכוזים חרדיים אחרים בעולם. מאפיינים נוספים של ציבור זה הם שיעור ילודה גבוה, נישואין בגיל צעיר יחסית ואחוז גירושין נמוך[37]. רוב הציבור החרדי בישראל מצביע בבחירות לכנסת בעיקר לשתי המפלגות החרדיות יהדות התורה (המהווה איחוד בין אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית) וש"ס החרדית-ספרדית. על פי ההערכות, הזרם החסידי מהווה כ-40% מהציבור החרדי, הליטאים- כ-30%, והספרדים- כ30%[38]. אנשי העדה החרדית מתנגדים באופן עקרוני להצבעה לכנסת.
בשנותיה הראשונות של המדינה מרבית החרדים התרכזו בערים ירושלים, תל אביב ובני-ברק וריכוזים קטנים יותר היו בחיפה, טבריה וצפת. בהמשך הידלדלו רוב הריכוזים החרדיים תוך מעבר חרדים רבים לירושלים ולבני ברק. קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית ועליית מחירי הנדל"ן בערים אלו חייבו מציאת פתרונות נוספים וכך בערים שבתחילה היו בהם ריכוזים קטנים של חרדים (כמו נתניה וחיפה), התפתחו שכונות בעלות אופי קהילתי חרדישמש. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 הוקמו יישובים נוספים שמלכתחילה נועדו לחרדים, ונכון להיום שלושה מהם, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד, קיבלו מעמד של עיר[3
לבוש החרדים
רוב החרדים אימצו ביגוד מודרני: חליפות קצרות, חולצות מכופתרות, כובעים ומכנס רגיל. אף כי ההקפדה על לבוש בשחור ולבן ומראה שמרני יחסית, המזכיר את המחצית הראשונה של המאה ה-20 (לצד פריטים הנדרשים הלכתית כמו כיפות וכיסוי ראש לנשים). כך, לדוגמא,הסבא מסלובודקה הקפיד שבחורי ישיבתו יאמצו את אופנות הסטודנטים הגויים כדי לשוות להם מראה מכובד.
חלק, בעיקר אצל החסידים, משמרים את הלבוש היהודי-אשכנזי כפי שנהגו באירופה שנים רבות, עם פריטים כמו מעיל עליון ארוך לגברים. בקרב החסידויות, הביגוד הוא מושא לתשומת לב רבה ומשקף את מנהגיהן ומקורותיהן הגאוגרפיים. פריטים מסוימים (כמו מכנסיים התחובים לתוך הגרביים בקרב אנשי חסידות גור) מעידים עלהשתייכותם של הנושאים אותן.
נשים מקפידות על כיסוי ראש. בקרב חוגים רחבים, בעיקר הליטאים אך גם חסידות חב"ד, מקובל ללבוש פאה נכרית ללא כיסוי נוסף מעל לשיער הטבעי. בקרב חרדים ספרדים יש התנגדות חזקה לפאה, בין היתר בשל פסיקת הרב עובדיה יוסף כי מדובר בפריט שדומה לשיער טבעי ואינו עומד בתנאי, וחובשים כובעים או מטפחות. בקרב החסידים וחוגים אחרים חובשות נשים מטפחת או כיסוי חיצוני דומה, לעתים מעל פאה ולעתים לא. בנוסף, בחלק מהקהילות, בעיקר חסידיות, מגלחות הנשים את שיער ראשן אחר החתונה