דנוטציה וקונוטציה
באמצעותם אנחנו מגדירים בסמיוטיקה את היחסים שבין המסמן למסומן, ובין סוגים שונים של מסומנים.המשמעות של סימן מכילה בתוכה את שני המרכיבים גם יחד
דנוטציה: זו הפרשנות היבשה, הברורה מאליה של הסימן.
הסימן בשפה הלשונית איננו מורכב ממסר דנוטטיבי ברמה הראשונית וברובד עמוק יותר ממסר קונוטטיבי ברמה השניונית, אלא שהדנוטציה היא לכשעצמה מרכיב קונוטטיבי מחוכם, המתחזה לסימון תמים והצובע את השפה ככלי טהור, נקי, תמים.