מרד המכבים גורמים ותוצאות
עומר רגב, עדן כהן, איתמר דגן שגב והילה ליברמן
רקע קצר על המרד
בשנת 332 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון את המזרח ואת ארץ ישראל החל
שלטון היוונים ביהודה, ואז נוצר המפגש של התושבים עם התרבות היוונית,
ההלניסטית. למפגש זה הייתה השפעה מפרה על התרבות ועל היצירה היהודית, אך הוא עורר מתחים ועימותים על רקע דתי ותרבותי: האמונה היהודית באל אחד ובתורתו לעומת תרבות יוון האלילית.
במשך מאה שנה שלטו בארץ ישראל היוונים לבית תלמַי, ואז כבש אותה אנטיוכוס השלישי לבית סלווקוס. הוא המשיך את המדיניות של בית תלמי ואפשר ליהודים לקיים את חייהם ואת דתם בשלטון עצמי. אך בימי יורשו, אנטיוכוס הרביעי, אפיפנס, השתנה המצב לרעה: אנטיוכוס אפיפנס הפך את ירושלים לעיר יוונית (פוליס) והקים גימנסיון על הר הבית. הוא גם התערב במינוי הכוהן הגדול, וכדי לממן את מלחמותיו בזז את אוצרות בית המקדש. אחר כך הוא הביא לירושלים מתיישבים יווניים כדי לחזק את האופי האלילי של העיר, והציב בבית המקדש את פסלו של האל זאוס. ועל כל אלה באו גזרות הדת של אנטיוכוס אפיפנס, שהיו חסרי תקדים בתולדות ישראל ונועדו להביא ל"עקירתה משורש של הדת היהודית מכל שכבות האומה בארץ ישראל".
מהלך המרד
מרד החשמונאים פרץ ביישוב מודיעין - ולא בירושלים - בשנת 167 לפני הספירה בהנהגתו של מתתיהו החשמונאי. ספר מקבים מספר שלעיר באו שליחי המלך כדי לאלץ את יהודיה להקריב קרבנות לאלים. מתתיהו סירב למלא את הפקודה והצהיר: "אני ובני ואחי נלך בברית אבותינו. חלילה לנו לעזוב את התורה והמצווה. ולדברי המלך לא נשמע לסור מדתנו ימינה או שמאלה." מתתיהו הרג יהודי שניגש למזבח להקריב קרבן, ובהתנגשויות שפרצו בין שליחי המלך לאנשי מודיעין נהרג שליח המלך. מתתיהו העריך כי לא יוכל להישאר במודיעין וברח עם בניו להרים. לפי ספר מקבים א קרא מתתיהו: "כל המקנא לתורה... יבוא אחרי" - וקריאתו נענתה - רבים מן הכפריים,חסידים דורשי צדק, הצטרפו למתתיהו ולבניו.
בתחילה הייתה מלחמתו של מתתיהו מלחמת גרילה במתייוונים ובכוחותיהם בכפרים וביישובים מסביב לירושלים כדי לנתק אותם ואת חיל המצב הסלווקי שבעיר משאר בסיסי הצבא. הצבא הסלווקי ותומכיו היו תוקפים יהודים שומרי מצוות בשבת והורגים בהם. בעקבות טבח ביהודים שומרי תורה שסירבו לאחוז בידיהם נשק בשבת החליט מתתיהו החלטה חשובה: להתיר ללוחמיו להילחם בשבת, והיתר זה שמט את היתרון של הצבא הסלווקי ושל תומכיו.
מתתיהו עמד בראש המרד במשך כשנה, עד למותו בשנת 166 לפני הספירה. הוא מילא תפקיד חשוב לא רק בהכרזת המרד ובקביעת מהלכיו הראשונים, אלא גם בגיבוש כוח יהודי לוחם שהביא בסופו של דבר להתערערות השלטון הסלווקי ביהודה ומחוצה לה.
אחרי מות מתתיהו עבר הפיקוד על המרד לבנו השלישי, יהודה, שנודע בכינוי "המקבי". יהודה נחשב ל"מצביא היהודי המהולל ביותר של תקופת הבית השני", והוא שהנהיג את המורדים לכיבוש ירושלים בחודש כסלו שנת 164 לפני הספירה. לכיבוש ירושלים קדמו כמה ניצחונות חשובים, ובעיקר הניצחון בקרב אמאוס (באזור לטרון). בזכות ניצחונות אלו הצטרפו לוחמים רבים לצבאו של יהודה המקבי. לוחמיו היו חדורי אמונה בצדקת מלחמתם ורצון להגן על דת שראל, ואליהם הצטרפו גם מתייוונים מתונים שהתייצבו במרד לצד החשמונאים. מותו של אנטיוכוס אפיפנס בשנת 164 לפני הספירה היה שעת כושר להשתלט על ירושלים ולכבוש אותה, ויהודה המקבי ניצל אותה. רק מצודת החקרה נותרה בידי היוונים. פעולתו הראשונה של יהודה המקבי בירושלים הייתה טיהור בית המקדש מן הפסילים והריסת המזבח (מזבח הָעוֹלָה)
שאנטיוכוס הפך למזבח של האל זאוס ובכך חילל אותו. במקומו של המזבח המחולָל בנו המקבים מזבח אבנים חדש. הם גם הכינו כלים חדשים למקדש, ובהם מנורה, כדי לחדש את העבודה בבית המקדש. וביום כה בכסלו שנת 164 לפני הספירה חנכו המקבים את המזבח והקריבו עליו קרבן בטקס מלווה בתפילה ובשירה. ומאז נקבע יום זה - כה בכסלו - לחג החנוכה, ובו נוהגים להזכיר את טיהור בית המקדש: "… ואחר כך באו בניך החשמונאים וטיהרו את מקדשך והדליקו נרות בחצרות קודשך וקבעו שמונת ימי חנוכה אלה להודות ולהלל לשמך הגדול".
גורמים ותוצאות
מרד החשמונאים היה בראש ובראשונה מאבק דתי ותרבותי למען חופש הדת ולמען האפשרות לקיים את אורח החיים היהודי, ולא מאבק לעצמאות מדינית. גזרות אנטיוכוס לא ביקשו לעקור את היהודים מארצם אלא לעקור את היהדות מן הארץ. "מעולם לא עמדה היהדות לפני סכנת כיליון מוחלט כבימי הרדיפות השיטתיות והבלתי מתפשרות של גזרות אנטיוכוס אפיפנס."מכאן החשיבות המכרעת של המרד ושל תוצאותיו. מרד החשמונאים נחשב למאורע מכריע גם בהיסטוריה העולמית, שכן הוא אפשר לא רק את המשך קיומה והתפתחותה של היהדות אלא גם את צמיחתן של שתי הדתות הגדולות - הנצרות והאסלאם. להצלחתו של מרד החשמונאים תרמה דבקותם של הלוחמים באמונת ישראל ותחושתם העמוקה בצדקת מאבקם. עם הלוחמים שהצטרפו למרד נמנו לא רק כפריים ופשוטי עם אלא גם מתייוונים מתונים ובעלי אמצעים, שהעניקו למרד מימון כספי. להצלחת המרד היו גם גורמים חיצוניים: הפירוד בתוך בית סלווקוס, במיוחד אחרי מותו של אנטיוכוס אפיפנס, ותמיכתן של רומא ומצריים במורדים שביקשו להחליש את הממלכה הסלווקית. היכולת לרתום את כל הגורמים למטרות המרד נזקפת לזכותם של המנהיגים החשמונאים בראשם יהודה המקבי: הם ניהלו את מלחמותיהם בכישרון רב והצליחו לגייס את תמיכתם של רוב יהודי הארץ.
השלכות
שמעון בן מתתיהו, אחיו של יהודה שכבש שטחים מעטים עבור יהודה והחליף את אחיו שנהרגו בקרבות שונים.
יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון אשר עסק בנשיאות יהודה, כיבושים רבים וגיור בני עמים שונים.
יהודה אריסטובולוס, בנו של יוחנן הורקנוס שלא מלך הרבה זמן וגן לא כבש הרבה שטחים.
אלכסנדר ינאי, אחיו של יהודה אריסטובולוס אשר כבש שטחים רבים ותרם רבות ליהודה וישראל.
המרד הביא ביטחון ליהדות בקרב נגד האימפריה הרומית.
המרד גרם להחלטה על ימים חשובים כגון יום נינקור שנחגג בעבר לזכר ניצחון יהודה המכבי על נינקור וחנוכה הנחגג עד היום על מנת לזכור את נס פח השמן בבית המקדש.
המרד השפיע על היהודים ותושבי ישראל בכך שייצג מוטו שמשמש עבור כל היהודים בעולם וישראל בפרט: "מעטים יכולים לנצח רבים".
המשפט הזה מתקשר אלינו מסיבות רבות ובין הבולטות הן: מלחמת העולם השנייה (השואה), מלחמת העצמאות, ועוד רבים...