מי בעל הבית?
who's in charge
מאיו שאל את לין צ'י
כשיש שני קולות בראש, או אלף... איפה הקול שיגיד לי אחרי מי מהם ללכת?
מי בעל הבית?
זו שאלת מפתח - חקירה שלה מביאה למיצוי הפוטנציאל שלנו.
(אצל האישה שקוראת את יכולה להחליף את השאלה ב"מי בעלת הבית.")
זה ממש אחד המיינדפאקים הכי גדולים, מעצור בהפעלת הכוח והאהבה שלך כגבר;
"האם יש לי רשות? האם אני בסדר?" - ולהסתבך בלי תשובה ברורה.
האם יש לי רשות להציג את המיניות שלי? להיות תוקפני? להסכים עם כולם? להיות שונה? להתקשר אליו?
חיים שנקבעו על ידי מישהו אחר, פאסיביות, ריגשות אשמה קשים, תחושה שהחיים עפים מיום ליום בלי שהעולם מתקדם לכיוון נכון לך זו תוצאה של להסתבך "האם יש לי רשות?"
לבעל הבית - וזה אתה מבין בלי שאצטרך להסביר לך - תמיד יש רשות.
לבעל הבית ברור תמיד מה מותר לו - ומה אחריותו.
נשמע מקום מאוד שקט להיות בו. מה אם היית יכול לגשת למקום הזה בתודעה - כל פעם שאתה רוצה?
"מי בעל הבית?"
"מי מברך את המרחב והזמן הזה ועושה שיהיה כאן מסודר וטוב?"
מי הגבר אשר הוא "בעל הבית"?- מלכותי, מברך, חי בלי תסבוכות של "מותר לי\אסור לי", מוגשם מתוך תשוקה גדולה?
מעניין באמת מי!
או:
מהו החלק בתודעה אשר מאפשר לנו לממש את הפוטנציאל שלנו להביא אנרגיה של "בעל הבית" בוגרת בחיינו?
מאפשר רוגע ובטחון, תחושה של ערך.
אם נדע באיזה חדר בתת מודע הוא נמצא, נוכל להתחבר לאנרגיית "בעל הבית" בחיינו... נשמע כמו כוח שימושי מאוד.
אם הייתי מסתכל על אבא שלי, "בעל הבית" הוא אחד שבנה את הבית אבל לא נמצא אף פעם בבית, פינה את כס המלך מתוך חולשה וחוסר חזון ברור, לא הביא סדר לבית.
בבתים אחרים ראיתי דיקטטורים, ASSHOLES, שכל הבית קיים רק בשביל תהילתם.
לא זה ולא זה הם "בעלי בית" שאליהם התכוון המשורר. אלא אנרגיה שמאפשרת ביטחון, יצירה חדשה, כיף גדול.
אז מי בעל הבית?
"אני" עם סימן קריאה, זו לא התשובה!
במנזרי זן משחררים את הנזיר למסע בסוף השלב הראשון של לימודיו עם שאלה לדרך; בדרך כלל זו ואריאציה של השאלה 'מי בעל הבית?'.
הנזיר נודד בחיפוש אחרי התשובה וכשהתשובה הנכונה עולה, הוא מוכן.
אני שולח אותך להסתובב איתה בעולמך. בהצלחה! אתן כמה רמזים עבים בשבוע הבא.
אני שומע מהומות בקהל... :-) בסדר. הינה רמז אחד כבר השבוע
בשביל זה הדת קידשה לבעל הבית טקסים וברכות להתענג ולברך ולהנות מהבית. ביום שבת רקדנו ו30 גברים ונשים על ערימה של מזרונים וכריות לצלילי השיר הזה והיה אדיר, ואפילו אם לך זה "לא ביג דיל", להרבה אנשים לשמוח על דברים פשוטים כאלה או אחרים, כל אחד מה שמשמח ומשחרר אותו - לשמוח בפשטות זה רגע מאוד מאושר ומעצים. ממש הרגשה שיש בעל הבית, אפשר לנשום.
כשאתה יכול לחוש פחד, עצב ושמחה ביחד עם אחרים, אתה יכול למצוא את החופש להיות מי שאתה.
WHO IS IN CHARGE - באנגלית יכול להתפרש גם כ"מי טעון?" כמו הCHARGER של הטלפון. כי מי שטעון הוא הIN CHARGE. טעון ריגשית. מי שטעון באנרגיה רגשית בריאה ויודע להשתמש בה להניע את עצמו, מלא חשמל וכוח ותשוקה לעשות לביתו.
אנחנו מכירים מלא שנשרפים אפילו מקצת אנרגיה - מתמכרים קוראים לזה. אז איך אפשר להטען בהרבה אנרגיה?
בעצם אנרגיית בעל הבית היא כמו הציר שלנו. כשהציר חזק, המנוע יכול להיות חזק וללת המון אנרגיה וטעינה. כשהציר חלש, אפילו מעט אנרגיה שוברת ושורפת אותנו.
זה שיש לו ציריה חזקה - וגם משתמש בה להחזיק המון אנרגיה בה הוא מטעין את עצמו, הוא זה שבעל הבית.
HE'S IN CHARGE.
עד כאן להיום
בשירות,
ליאור - דיראז'
נ"ב
שאר הכתיבה שלי כאן:
smore.com/u/opentopower
לחניכה אחד על אחד ובקבוצות:
http://liorehomen.com