מסכות אב"כ? לא תודה..
הפיתרון לאיום האירני כבר פה !!
גז עצבים ??
- "גז עצבים" הוא הכינוי העממי למשפחה של חומרי לחימה כימיים.
גז העצבים הוא חלק מעשרת הגזים המסוכנים שקיימים, הגז הוא רעל המבוסס על זרחן אורגני, והוא מנטרל את האנזים "אצטילכולין-אסטראז" המווסת את הגירוי העצבי בגוף האדם,בהיעדר אנזים זה מופעלים השרירים והבלוטות שבגוף באופן לא מבוקר.
גזים אלה הם בעלי חדירות גבוהה (במיוחד דרך העור) מספיקה טיפה זעירה של אחד החומרים על תנוך האוזן כדי לגרום למוות.
קיימים מספר גזי עצבים בנייהם: "סארין", "ציקלון בה", "ציקלוסארין", "VX" וכ'ו...
אז מי מייצר אותו? ואיך הוא עושה את זה ??
למשל, גז העצבים "סארין", מיוצר מתגובה של מתילפוספוניל דיפלואוריד ו- 2 פרופנול.
השפעתו על מערכת העצבים היא קטלנית, החומר חודר דרך מערכת הנשימה ואף דרך העור, ובדומה לרוב גזי העצבים פוגע במערכת העצבית של קורבנותיו. הוא מדכא את האנזים אצטיכולין אסטראז , וכך נפגעת יכולת תיפקוד מערכת העצבים.
דומה לו בהשפעתו גז העצבים VX , גז זה הוא עמיד ומורכב מפחמן,מימן,חנקן,גופרית וזרחן.גז זה נחשב לגז העצבים הקטלני ביותר כיום.
דוגמא נוספת לגז עצבים היא גז הציקלון בה, גז זה יוצר במלחמת העולם השנייה והוא יוצר כדי להרוג בדרך המונית, גז זה יוצר מכדוריות של אדמה/עץ ספוגים בחומצה הידרוציאנית או במימן וקבוצת ציאנו(אטום פחמן בקשר קוולנטי משולש עם אטום חנקן) .
ישנם מספר תסמינים שמעידים על הרעלה של גז עצבים: היתכווצות האישונים, הפרשת רוק מוגברת, פירכוסים, עיוותים ועוד...
איפה הביוטכנולוגיה פה ??
בגופנו מצויים באופן טיבעי אנזים שקרוי 1PON, ותפקידו העיקרי של האנזים הוא לפרק תוצרי חימצון של שומנים המצטברים על דפנות כלי הדם, וכך למנוע טרשת עורקים.
אך בזמן האחרון גילו שיש לאנזים זה אפשרות לפרק את גז העצבים,אך פעילות זו לא טופחה על ידי האבולוציה, ולכן יעילותה נותרה נמוכה מאוד.
ביגלל שיעילותם קטנה רצו החוקרים להפיק מהם תועלת רבה יותר וכאן ניכנס ההיבט הביוטכנולוגי.
החוקר שעמד בראש קבוצת המחקר שפיתחה את המוצר הביוטכנולוגי הוא פרופסור דן תופיק.
אז מה הוא עשה?
הוא פיתח שיטה מיוחדת להנדסה גנטית של אנזימים, שאיפשרה לו ולשותפיו למחקר להגיע לייצור של אנזים שמנטרל גז עצבים.
לצורך המשימה הנוכחית בחר פרופסור תופיק באנזים PON1.
וכאן נכנסת לתמונה שיטת האבולוציה במבחנה, באמצעותה קיוו המדענים להגיע למצב בו הפעילות חסרת התועלת של האנזים הופכת למשימה עיקרית המבוצעת במהירות וביעילות.
קבוצת המחקר העבירה את האנזימים תהליך אבולוציוני מזורז במבחנה, בו מתבצעת "ברירה טבעית" של אנזימים בעלי תכונות מסוימות תחת "לחץ אבולוציוני" מלאכותי. השיטה מבוססת על גרימת מוטציות רבות באנזים, וסריקה של מגוון הגרסאות שנוצרו, במטרה למצוא את האנזימים המוטנטיים המפגינים יעילות גבוהה יותר בפירוק גז העצבים. אנזימים משופרים אלה עוברים סבב נוסף של מוטציות, וחוזר חלילה.
החוקרים החדירו לחיידקים את הגן לייצור החלבון, ואז הכניסו בו שינויים שונים. מבין התוצרים שהתקבלו, הם בחנו את החלבון היעיל ביותר, חזרו אל החיידק שייצר אותו ושוב הכניסו בו שינויים אקראיים, בחנו את יעילות החלבונים וחוזר חלילה. לאחר חזרות רבות, היה בידיהם חלבון המפרק ביעילות רבה שני מן הסוגים הקטלניים ביותר של גז עצבים – סומאן וציקלו-סארין.
איך זה עוזר לנו בכלל ?!
כאשר חודר גז העצבים לגוף האדם יש לו השפעות בלתי הפיכות.הוא פוגע
במערכת העיצבית של האדם ולאחר זמן לא רב (חלק מהגזים שעות ספורות וחלקן יותר) של אחד מהגזים בתוך המערכת מופיעים תסמינים שבסופם הקורבן ימות מחנק.
בעזרת אנזים ה PON1 המשופר לא יהיה צורך בחליפות מגן, מסכות אבך או הזרקה של אטרופין (במידה ומזהים שיש חדירה של גז עצבים), אלא גם אם תהיה חדירה אפילו קטנה של גז העצבים האנזים ינטרל אותה מיידית ולא תהיה כלל סכנה לקורבן של גז העצבים
מפני שגז עצבים הוא גז ללוחמה כימית, אזרחי מדינה שמותקפת בנשק מהסוג הזה יהיו חסינים והמדינה תפגע פחות , כך שלתרופה שמפרקת גז עצבים יש חשיבות עצומה, היא זאת שתקבע בין חיים למוות.