פניציה אמריקה-ישראל בע"מ

סתיו זאבי והילה קריספין, ט'4

מפעלי פניציה הם מפעלים לייצור מוצרי זכוכית, תחת בעלויות נפרדות. בארץ ישנם שני מפעלים - האחד בירוחם "פניציה מפעלי זכוכית בע"מ" אשר מייצר מכלי זכוכית לתעשיית המשקאות והמזון בארץ ובחו"ל, והשני באזור התעשייה ציפורית שבגליל התחתון: "פניציה אמריקה-ישראל (זכוכית שטוחה) בע"מ" אשר הינו המפעל היחידי בישראל המייצר זכוכית שטוחה לסוגיה. המפעל נחשב, בעבר, לאחת מספינות הדגל של הייצוא הישראלי.


בפלייר זה נתמקד במפעל שפועל כיום בציפורית.

קצת היסטוריה...

בשנת 1903, לאחר שבמשך אלפי שנים תהליך ייצור הזכוכית היה מורכב ויקר למדי, הומצאה מכונה אוטומטית לחלוטין לניפוח זכוכית ע"י מיכאל ג.אוונס. מכונה זו אפשרה ייצור תעשייתי של בקבוקים וצנצנות בגבהים, משקלים ונפחים שונים. במהרה פותחו קווי מילוי ואריזה מהירים.


בשנת 1934 הוקם בחיפה המפעל הישראלי הראשון לייצור זכוכית – פניציה. הייצור החל ב-1936, אך נמשך לא יותר מחצי שנה עקב שפע של זכוכית מיובאת מחו"ל.
אחר כך, בשנת 1941 פניציה נרכשה על ידי סולל בונה שהשקיעה רבות על מנת לפתח את הידע ולרכוש מנועים חדשים. תנור חדש שהוקם, כלל שני מנועים ואפשר ייצור של 35 טון זכוכית ליום. בשנת 1945 ניהול המפעל הועבר לידי כור תעשיות ושנה מאוחר יותר פניציה הקימה את מפעל הזכוכית השני שלה. מפעל זה הוקם לצורך ייצור בקבוקים וכלי זכוכית.
בשנת 1951 נוסף קו ייצור חדש למחלקת הזכוכית השטוחה בפניציה – זכוכית ביטחון. ושנה לאחר מכן התנור הישן הושבת, ובמקומו הוצב תנור חדש בעל שלושה מנועים. דבר שאפשר ייצור משופר של 60 טון ליום בטכנולוגיה אמריקאית. תנור זה שירת נאמנה את פניציה.

בשנת 1972 נבנה מפעל חדש וקמה שותפות חדשה עם יצרן אירופאי שחלק את הידע והניסיון שלו בשיטת הייצור של לזכוכית שטוחה. לאחר עבודה נוספת ובשיתוף פעולה הדוק תפוקת הייצור היומית של פניציה הגיעה ל-130 טון.

בשנת 1989, שנה לאחר סגירת המפעל לייצור בקבוקים וכלי זכוכית של פניציה, כור תעשיות נקלעה לקשיים פיננסיים, ופניציה נמכרה למר וויליאם דווידסון, שהיה גם הבעלים של 'תעשיות גארדיאן'.

אחר כך, בשנת 1994 נסגרו שערי המפעל בחיפה, ובמפעל החדש הממוקם בציפורית, שבגבעות המקיפות את נצרת, מופעל תנור חדש. הזכוכית מיוצרת על פי השיטה הידועה כיום ומוכרת בשם טכנולוגיית הציפה.

ב-2010, לאחר 17 שנים של פיתוח וייצור, התנור של פניציה נבנה מחדש. במחשבה תמידית על העתיד, ומה שיביא על כנפיו, התנור החדש תוכנן לייצור של מוצרי זכוכית דלת ברזל, אשר נמצאת בשימוש במראות הסולריות ובמוצרים הסולריים האחרים של פניציה. זאת בנוסף לזכוכית הרב-שכבתית, המשמשת למוצרים בטחוניים והזכוכית המודפסת למוצרי עיצוב.

לפני שלוש שנים נרכשה פניציה על ידי חברת פורטיסימו קפיטל (Fortissimo Capital) לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים שונים.

סוג התעשייה במפעל

במפעל "פניציה" סוג התעשייה הוא תעשייה כבדה, כלומר תעשייה המבוססת על חומרי גלם שמשקלם רב כגון מתכת, מחצבים, חומרי בנין, מכונות, ציוד חשמלי, מוצרים מינרליים אל-מתכתיים, תעשיית נייר וכדומה. במקרים רבים התעשייה הכבדה מייצרת זיהום רב, ועל כן משתדלים להרחיק אותה מאזורי המגורים.


בישראל, התעשיות הכבדות הן בעיקר כי"ל (כימיקלים לישראל - כולל מפעלי ברום, מפעלי ים המלח, רותם דשנים), מחצבי הגז בים וכן נשר (מפעל המלט). בהגדרה זו נכללים גם בתי הזיקוק בחיפה

סרטון היסטורי המציג את תהליך ייצור הזכוכית בפניציה

pgw-history

סרטון המציג את תהליך ייצור הזכוכית בפניציה היום

Ph-Process 2

היישוב - מיקום ורקע גיאוגרפי

מפעל "פניציה" ממוקם באזור התעשייה ציפורית שבגליל התחתון, בסמוך לעיר נצרת עילית. העיר ממוקמת ברכס הרי נצרת, בחלקם המזרחי והגבוה ומתנשאת לגובה של כ-500 מטרים, כאשר השיא הינו באזור הר יונה - 573 מ' מעל פני הים.

העיר נמצאת על גבול האזור המטרופוליני של נצרת, שמרכזו בעיר נצרת אך הוא מחובר ברצף טריטוריאלי ליישובים ערביים נוספים דוגמת כיפיע, עילוט, כפר כנא ועוד.

מפה של המקום

Big image

היסטוריה ואוכלוסיית היישוב

בשנת 1956, לפי חזונו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, החלה הקמתה של העיר נצרת עילית. דוד בן גוריון רצה ליישב את הגליל ביישובים יהודיים. נצרת עילית נקראה בתחילה קריית נצרת ושימשה כעיירת פיתוח שיושבה על ידי עולים מארצות שונות. רוב האדמות עליהם יושבת העיר הופקעו מערביי הסביבה, דבר שגרם לחיכוכים.

בשנת 1974 הוכרזה נצרת עילית כעיר. כתוצאה מכך, השתנה אופייה הדמוגרפי של העיר. היום, נצרת עילית נחשבת לאחד ממרכזי "התרבות הרוסית" בישראל בשל שיכונם של עולי ברית המועצות בשנות התשעים של המאה העשרים, דבר אשר הכפיל את אוכלוסיית העיר. כמו כן, לנצרת עילית עברו תושבים רבים מהעיר נצרת הסמוכה.

מקימי נצרת עילית רצו שתהיה "עיר המחוז" ושתהווה מרכז ליושבי הגליל. לכן שוכנו בה משרדי הממשלה של מחוז צפון - פרקליטות מחוז הצפון, הסנגוריה הציבורית, לשכת מרשם המקרקעין, מחוז הצפון במשרד הפנים, מחוז הצפון במנהל מקרקעי ישראל, מחוז הצפון במשרד החינוך, ועוד.


לפי נתוני הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), נכון לדצמבר 2013 בנצרת עילית מתגוררים כ-40,460 תושבים. היהודים מהווים 75.3% ואילו הערבים 13% (מתוכם 9.3% נוצרים ו-3.6% מוסלמים) האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 0.9%- והיא מדורגת 5 מתוך 10 בדירוג החברתי כלכלי.

בשנת 2012 השכר החודשי הממוצע לשכיר היה 6,361 ש"ח (לעומת 8.018 בממוצע הארצי).

השפעת המפעל על היישוב

המפעל תורם לכלכלת היישוב מכיוון שהוא מעסיק גדול באזור. בנוסף לכך, המפעל צורך שירותים מקבלני משנה ועל ידי כך מייצר מקומות עבודה נוספים. המפעל משלם ארנונה לעיריית נצרת עילית דבר המהווה מקור הכנסה חשוב לעיריית נצרת עילית אשר הכנסותיה מארנונה על עסקים אינן גבוהות.

מדוע נבחר המקום?

מהקמת המפעל עד לשנת 1994 המפעל היה ממוקם בחיפה מכיוון שחיפה היוותה את המרכז התעשייתי העיקרי בשנות השלושים, כמו כן הייתה בה יציאה לים התיכון שאפשרה יצוא יעיל. בשנים אלו הייתה העלייה החמישית שהייתה עלייה של תעשיינים וכתוצאה מכך התעשיות בארץ התפתחו. עד היום חיפה מהווה את אחד ממרכזי התעשייה החשובים של ישראל - בעיקר בתחום הכימיקלים ובתי הזיקוק. חסרונותיו של אזור תעשייה זה מתבטאות בכמה אופנים - צפיפות, עלויות החזקה גבוהות של השטח, חוסר יכולות להתרחב, דרישות מחמירות מבחינת איכות הסביבה וכן מיסוי גבוה יותר.

לכן, בשנת 1994 מעתיק המפעל את מקומו לאזור התעשייה ציפורית שבגליל התחתון משום שהמקום אפשר למפעל להתפתח והשתכלל וכן פתח אפשרויות כלכליות שונות. זאת ועוד, האזור שוכן בקרבה למרכז עורקים תחבורתי אשר נגיש בקלות, הן ממרכז ומצפון הארץ והן מחיפה ומכביש חוצה ישראל. לאזור זה יתרונות נוספים ובהם היותו אזור עדיפות לאומית א' ותשלום ארנונה מן הזולות בארץ. אזור תעשייה זה עדיין מתפתח, דבר המהווה חיסרון. יתר על כן, גם כאן ישנן דרישות מחמירות מבחינת הקפדה על שמירה על איכות הסביבה.

פניציה עומדת בפני סגירה

ב-8.8.2012 נקלע המפעל לבעיה כלכלית חמורה בשל עלות גבוהה של המזוט ששימש כחומר דלק לחימום התנורים. צינור הגז שהובטח לא הגיע למפעל. 450 העובדים של המפעל קיבלו הודעה כי אם המפעל לא יקבל עזרה כספית, הוא ייסגר והם יפוטרו.

להלן כמה סרטונים שמייצגים את הקושי הרב של פניציה, בעיקר בשל מחסור בגז טבעי.
מפעל פניציה-אושרה הקפאת הליכים למפעל הקורס בגליל
הפגנת עובדי פניציה בירושלים 26/08/2012
גם אני עם עובדי פניציה
הפגנת עובדי פניציה בתל אביב 04/09/2012
ריאיון עם השר שמחון בעניין המפעל פניציה בנצרת עילית
Big image

ומה היום?

היום המפעל משגשג וזאת בזכות קבלת הדבר לו חיכו עובדי המפעל זמן כה רב - צינור המוביל אליו גז טבעי.

בכתבה שמצאנו מה-2.2.2015 נכתב כך:

"מפעל פניציה בצפון חובר אתמול (א') לרשת חלוקת הגז הטבעי בצפון והפך למפעל הראשון בצפון שמתחבר לרשת החלוקה. זאת לאחר שחברת סופר NG, המניחה את תשתית הגז הטבעי בחדרה והעמקים, קיבלה את האישור להזרמת הגז למפעל מרשות הגז הטבעי.

עבור המפעל מדובר בגלגל ההצלה שצפוי להבטיח את הישרדותו בתעשייה הישראלית. זאת לאחר שבחודשים האחרונים קיבל המפעל אישורים לצריכה זמנית של גז טבעי דחוס (CNG) אשר הועבר אליו במשאיות ואיפשר חסכון בעלויות האנרגיה. כעת, המעבר לתשתית הגז הטבעי מהווה פתרון קבע למפעל וצפוי לחסוך לפניציה עד כ-50% מהוצאות האנרגיה.

בשנה האחרונה ציינו במפעל כי המשך צריכת דלק המזוט היקר ואי המעבר המסודר לגז הטבעי משמעותו הסבת נזק של 5 מיליון שקלים מדי חודש למפעל. לאור כך פניציה הייתה המפעל הראשון בישראל שקיבל את האישור לצריכת גז טבעי דחוס וכעת זוכה לפתרון הקבע שצפוי לאפשר לו להישאר תחרותי גם ביחס לשוק העולמי. ...

המפעל עבר מאבקים אלימים של העובדים במטרה להשאיר אותו פועל לאחר שאי-קבלת הגז הטבעי הפכה אותו ללא כלכלי וכמעט הביאה לסגירתו..."


להלן קישור לכתבה: http://www.tashtiot.co.il/2015/02/02/%D7%92%D7%96-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99-957/


נתי גלבוע, מנכ"ל חברת סופר NG שמספקת לפניציה את הגז אמר: "עבור פניציה הגז הטבעי היה שאלה של להיות או לחדול..."

מנכ"ל החברה היום - ערן חיימוביץ

Big image