הדת הבהאית
שגיא שילה ואביתר גינסברג
תולדות הדת הבהאית
הבאב, עלי מוחמד שכונה הבאב- שער, דלת, משום שהוא היה השער בין האנשים לאלים.
בתחילתה, הדת הבהאיית דוכתה ע"י השלטונות הפרסיים עד שהבאב עלי, נרצח ב1850.
הדת המשיכה וצברה מאמינים רבים, ובאבים נוספים.
המכנה המשותף של כל הבהאיים הם האמונות שלהם, הבהאים מאמינים באחדות האלוהית; אחדות המין האנושי; חיפוש אחר האמת, חיזוק היסוד המשותף של כל הדתות; אמונה בהרמוניה בסיסית בין דת למדע, התנדבות; שוויון בין גברים לנשים; אי נשיאת נשק ולוחמה ואיסור על השתתפות בכוח צבאי של מדינה כלשהי, שימוש בשפה עולמית, חתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית ועוד.
אוכלוסיית הבהאיים בעולם
הבהאיים בארץ
הדת הבהאיית היא הדת היחידה בארץ שכל מאמינייה הם לא אזרחי המדינה.
מאפייני הדת
לדת הבהאיית יש כמה וכמה חגים, שכולם קשורים לדת ולבאב:
5 למרץ- חג הולדת הבאב
21 למרץ- ראש השנה הבהאיית , היום הראשון לאביב. החג מציין את הסוף של הצום בעל 19 ימים מזריחה עד שקיעה.
5 ליולי- יום הכרזת הבאב. היום בו הודיע הבאב שהוא שליח האל.
25 לאוקטובר- יום הרצחו של הבאב. יום הנצחה לבאב שנרצח ב1850.
התעסוקה של הבהאיים
לפי האמונה הבהאיית, כל בהאי חייב לעבוד, אסור לגנוב, ואסור לתת תרומה למי שיכול לעבוד, אך חובה לתת תרומה למי שלא יכול.
פעם בשנה, בוחרים הבהאיים בחשאיות, 9 חברי מועצה מקומית שיתפרנסו מלדאוג לתושבים, הבחירות נעשות לא לפי מצע בחירות ותעמולה, אלא לפי אופי הנבחר.
תרומה לקהילה
תרומות מקום המדינה ועד היום
עלי מוחמד
בגיל 25, הכריז שהוא התגלמותו של האל, ולקח על עצמו את תפקיד הבאב, ראש הדת הבהאיית.
כינוייו של עלי היו: "המקור העיקרי" ו"המקור הבייאן".
לאחר שש שנים, בשנת 1850, נרצח עלי מוחמד ע"י כיתת יורים.