הדת הבהאית

שגיא שילה ואביתר גינסברג

תולדות הדת הבהאית

הדת הבהאית נוסדה על ידי הבאב ב-1844 בפרס. הבאב טען שהוא נשלח לעם כדי להכין נפשית את האנשים לקראת בואו של "האיש אשר אלוהים יגלה אותו", נביא.

הבאב, עלי מוחמד שכונה הבאב- שער, דלת, משום שהוא היה השער בין האנשים לאלים.
בתחילתה, הדת הבהאיית דוכתה ע"י השלטונות הפרסיים עד שהבאב עלי, נרצח ב1850.
הדת המשיכה וצברה מאמינים רבים, ובאבים נוספים.

המכנה המשותף של כל הבהאיים הם האמונות שלהם, הבהאים מאמינים באחדות האלוהית; אחדות המין האנושי; חיפוש אחר האמת, חיזוק היסוד המשותף של כל הדתות; אמונה בהרמוניה בסיסית בין דת למדע, התנדבות; שוויון בין גברים לנשים; אי נשיאת נשק ולוחמה ואיסור על השתתפות בכוח צבאי של מדינה כלשהי, שימוש בשפה עולמית, חתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית ועוד.

אוכלוסיית הבהאיים בעולם

כמות הבהאיים עומדת על 6-7 מיליון איש כ-0.7 % מסך האנשים בעולם. 3.6 מיליון מאמינים באסיה, 1.8 מיליון מאמינים באפריקה 900 אלף מאמינים באמריקה הלטינית. המדינה בעלת הכי הרבה בהאיים היא איננה פרס שהיא הגרעין לדת, שמונה רק 350 אלף מסך הבהאיים, אלא הודו, שמונה 2.2 מיליון מאמינים.

הבהאיים בארץ

בקירוב לשנת 1910, כאשר הגיעו הבהאים אל הארץ הם רכשו שטחי אדמה לקראת התיישבות חקלאית של מאמיניהם. הם קנו מידי הערבים קרקעות נטושות בעמק הירדן ובחופה המזרחי של הכנרת. המסחר החקלאי לא הצליח בגלל התנאים הקשים באזורים אלו, לכן, הם מכרו את אדמתם בעמק הירדן ליהודים ועליה נמצאים הישובים: דגניה , בית-זרע, ואפיקים. הם מכרו גם את אדמתם שבחופה של הכנרת ועליה נמצאת עין-גב. בעמק הירדן הנתון בידי שלטון הירדן, בקרבת גבול ישראל, נמצא כפר בשם עדסיה ותושביו הם פרסים בהאים. בכפר זה, הבהאיים חיים באורח חיים פשוט, מתפרנסים בעיקר מחקלאות ועוסקים לרוב בדתם ובתיפוח בני התפילה שלהם. זהו הישוב החקלאי היחידי של הבהאים בכל ארץ ישראל.
הדת הבהאיית היא הדת היחידה בארץ שכל מאמינייה הם לא אזרחי המדינה.

מאפייני הדת

הדבר המאפיין ביותר את הדת הזאת הוא דבקות בדת, מי שלא מאמין הדוק, לא נחשב כבהאי.

לדת הבהאיית יש כמה וכמה חגים, שכולם קשורים לדת ולבאב:
5 למרץ- חג הולדת הבאב

21 למרץ- ראש השנה הבהאיית , היום הראשון לאביב. החג מציין את הסוף של הצום בעל 19 ימים מזריחה עד שקיעה.

5 ליולי- יום הכרזת הבאב. היום בו הודיע הבאב שהוא שליח האל.

25 לאוקטובר- יום הרצחו של הבאב. יום הנצחה לבאב שנרצח ב1850.

התעסוקה של הבהאיים

האזרחים הבהאיים עוסקים בעיקר בחקלאות, בשעות הפנאי, הם דואגים לניקיונם ולטיפוחם של מקומות התפילה.
לפי האמונה הבהאיית, כל בהאי חייב לעבוד, אסור לגנוב, ואסור לתת תרומה למי שיכול לעבוד, אך חובה לתת תרומה למי שלא יכול.
פעם בשנה, בוחרים הבהאיים בחשאיות, 9 חברי מועצה מקומית שיתפרנסו מלדאוג לתושבים, הבחירות נעשות לא לפי מצע בחירות ותעמולה, אלא לפי אופי הנבחר.

תרומה לקהילה

הבהאיים אינם משרתים בצבא בשל האיסור הדתי שלהם להחזיק נשק, לעומת זאת, הבהאיים תורמים בהתנדבות בעבודות גינון והנהלה במדינה. בתוך אוכלוסיית הבהאיים ישנם גם תשעה חברי מועצה עולמית, שנבחרים כל 5 שנים כמו למועצות, גם הם נבחרים בשל האופי שלהם אך גם לפי חוזק אמונתם.

תרומות מקום המדינה ועד היום

בעקבות אכלוס המאמינים הבהאיים, המדינה התפתחה בנושאים כמו הכרה דתית. בנוסף, גם המאמינים קיבלו מקומות תפילה רבים, אנדרטאות לזכר הבאבים הקודמים ועוד.

עלי מוחמד

סייד עלי מוחמד היה סוחר מפרס.
בגיל 25, הכריז שהוא התגלמותו של האל, ולקח על עצמו את תפקיד הבאב, ראש הדת הבהאיית.
כינוייו של עלי היו: "המקור העיקרי" ו"המקור הבייאן".
לאחר שש שנים, בשנת 1850, נרצח עלי מוחמד ע"י כיתת יורים.
הגנים הבהאים - עכו The Bahai Gardens in Akko