פרקי אבות על רגל אחת

המשנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק א' משניות א'-י"ח

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר."

משניה א'

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:


משה קיבל מסיני את לוחות הברית, התורה שבכתב והתורה שבעל-פה (שהיא מחולקת למשנה, התלמוד-גמרא ולשאר הספרים הנוספים, שמהווים ה'חלק החיצוני' של התורה) והוא העביר אותם לאנשי הכנסת הגדולה דרך יהושע, זקני העם והנביאים. לאחר שלמדו את הדברים הללו אנשי הכנסת הגדולה, הם החליטו על שלושה כללי מפתח: איסור על קביעת הדין וביצועו באותו היום, לימוד כמה שיותר תלמידי חכמים () והצבת גבולות, תקנות וסייגים לתורה בהתאם להליכות החיים בתקופות שונות.

משניות ב' ו-ג'

(ב') שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

(ג') אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:


(ב') שמעון הצדיק היה מבין האחרונים שהיו בכנסת הגדולה לפני התפרקותה. הוא אמר שכולנו חיים על שלושה דברים עיקריים: התורה שבכתה והתורה שבעל-פה (תושב"ע), עבודת הכוהנים והקורבנות בבית המקדש, וגמילות חסדים בין איש ורעהו, קל וחומר לגר, לאלמנה וליתום.

(ג') מורו של אנטיגונוס איש סוכו היה שמעון הצדיק. אנטיגונוס אמר שיש לעשות כל מה שהרב אומר ולא לצפות לתמורה בעד זאת. עוד הוא מציין שמי שיעשה כך יקבל בכל זאת תמורה דווקא מן הקב"ה, ולא מן הרב.

משניות ד' ו-ה'

(ד') יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

(ה') יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:


(ד') יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן היו זוג בתקופת הזוגות. יוסי בן יועזר אמר שיש להתקרב אל החכמים ואל ידיעותיהם: לתת להם מקום שיוכלו ללמד ולהעמיק בתורה ולשוב להקשיב ולנסות להבין את דבריהם.

(ה') יוסי בן יוחנן מוסיף לדבריו ומציין שיש אף לתת מקום לינה גם לעניים ולא לשוחח הרבה עם נשים, מחשש שאיש ואישה ידברו על נושאים במקומות ובזמנים שאינם מתאימים, אשר עלולים להביא לכדי מעשים פסולים.

משניות ו' ו-ז'

(ו') יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

(ז') נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:


(ו') יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי היו זוג בתקופת הזוגות. יהושע אמר שכל אחד צריך לקבוע לעצמו רב, להשיג חבר על ידי מתנות (זו הסיבה למילה 'קנה') ולהתייחס לכל מעשה שנעשה על ידי כל אדם כדבר טוב ולא כדבר רע.

(ז') נתאי אמר שצריך להתרחק ולא להתייאש מהרוע שבעולם, החל משכן ועד לכנופיות גדולות (פורענות).


ניתן לראות את יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי הפכים, כיוון שאחד מתייחס במילותיו לחיוב, והשני משתמש לשלילה.

משניות ח' ו-ט'

(ח') יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

(ט') שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:


(ח') יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח היו זוג בתקופת הזוגות. יהודה אמר שיש לכבד את תפקידם של הדיינים שהחלו בתפקידם, להתייחס אל הנאשמים כאנשים רעים, ואילו קיבלו עליהם את מרות הדין, אפילו מיתת בית דין, יש להתייחס אליהם כזכאים, כיוון ששיתפו פעולה.

(ט') שמעון אומר שיש לחקור הרבה את העדים, אך להיות זהיר, כי יוכלו להשתמש בדברים הללו כדי להקל על עונש הנאשמים שלא לצורך.

משניות י' ו-י"א

(י') שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:

(י"א) אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:


(י') שמעיה ואבטליון היו זוג בתקופת הזוגות.

משניות י"ב, י"ג, י"ד ו-ט"ו

(י"ב) הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(י"ג) הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף:

(י"ד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

(ט"ו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:


(י"ב) יהלל ושמאי היו זוג בתקופת הזוגות (הלל היה גם זוג של מנחם לפני שהיה זוגו של הלל).

משניות ט"ז, י"ז ו-י"ח

(ט"ז) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת:

(י"ז) שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

(י"ח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם (זכריה ח')":

תצלומי כתבי יד עתיקים

לעיון נוסף

אודות

לשאר עלוני הסדרה

הקדמה

המשנה

מסכת אבות

פרק א'

פרק ב'

פרק ג'

פרק ד'

פרק ה'

פרק ו'

הארמית במסכת אבות

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."