برنامج تواصل الاجيال
17/01/16
"الارشاد هو بحد ذاته علاقة مساعده , علاقه فيها طرف واحد (على الاقل)
القائمون على هذه العلاقه يقصدون تطويره وتطوره ونضوج فعالية الطرف الاخر ".
كارل روجس
נוסטלגיה מהמורשת הדרוזית - מלידה ועד צמיחת השיניים :
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת התבצעה הלידה בעזרת אישה הנקראת "דאיה" או בספרותית "קאבלה" – מיילדת (או אומנת) והיא המטפלת הישירה , העוזרת במשך שמונה ימים ראשונים , עד שהטבור נופל מקרב התינוק
בשלב ראשון , היא נושפת בתוך אפו , מורחת אותו בשמן טבול בסוג של צמח הנקרא "ריחאן" – הדס , בעל ריח טוב (אומרים שהוא מונע דלקות ומטהר) , כמו- כן ממלחת המיילדת את גופו של התינוק על מנת למנוע ריחות של זיעה .
אומרים על דרך המשל :" פלאן מא תעב פי דק ריחאנק" – כלומר פלוני לא התעייף בכתישת הריחאן – ההדס (הצמח) עבורך , כלומר – לא אכפת לו ממך . אם הבכור הוא זכר – תשמע "זע'אריד" – קול סלסול הנשים , המבטא את השמחה הרבה . ואם נקבה והיא הבכורה – יאמרו לאם את המשל הבא :" אללי תג'יב אל בנת תג'יב אל סבי" – המביאה לעולם בת , תביא גם בן .
יש אנשים החושבים שאם הבת היא הבכורה , אז מגיע מזל טוב לאמא , מפני שבת זו עשויה לעזור לאם בטיפול באחיה העתידיים לבוא , ואומרים בהקשר זה :" מן אסעדהא זמאנהא – ג'אאת בנאתהא קבל סוביאנהא" – המאושרת היא זו , המביאה לעולם בנות לפני בנים .
התינוק כפי שהזכרתי , מקבל טיפול ע"י המיילדת "אל דאיה" , היא מעצבת לו את צורת הפנים והראש על ידי חבישה ממושכת . האם צריכה להניק את התינוק לתקופה של שנתיים .
יש הסוברים שאם התקופה עולה על שנתיים , התועלת מרובה יותר ואומרים :" שבעאן מן חליב אמו" – שבע מחלב אמו , היינו – יש לו כוח ומרץ רב . אם חלתה האם , תוכל תמיד למצוא "מורדעה" – מניקה , בשכר. סיום ההנקה מתבצע ע"י הרחקת התינוק לבית אחד הקרובים למשך מספר ימים ושם מאכילים אותו מאכלים טריים שונים . יש נשים המורחות את פטמותיהן בחומר גמיש או צבע שחור , בכדי להשניא אותן על התינוק .
בחודש השישי גוזזים את ציפורניו , פעולה זו נקראת "אל קסה" .
יציאתו הראשונה של הילד מהבית , היא מאורע חשוב אצל אחדים , ויש שמכניסים לו ביד מלח או חתיכת לחם – סימן של יציאה מאושרת ומוצלחת .
צמיחת השיניים גם היא מאורע חשוב ומשמח , ברגע שמתחילות שיניו של התינוק לצמוח , מתחילה אמו לפזם :" טלע סנו פרחת אמו , חזן ביו (אבוה) עלא אל ח'ובזאת" – צמחו שיניו , אמו שמחה , אביו כעס על אובדן הלחם .
להלן מילון מונחים בסיסיים לתינוק :
האוכל נקרא : נן או ננה
השתיה : אמבו
השינה : קוקו
ההליכה : דאדי
היציאה לטיול : תש
שקט בבקשה : דו או הוס
כואב : ואוא
דבר טוב , יפה : דח
החתול : נו
דבר מכוער : כח'
הכלב : הב או האו
העז או הכבש : מע
מכות : דדה
בשלב ראשון , היא נושפת בתוך אפו , מורחת אותו בשמן טבול בסוג של צמח הנקרא "ריחאן" – הדס , בעל ריח טוב (אומרים שהוא מונע דלקות ומטהר) , כמו- כן ממלחת המיילדת את גופו של התינוק על מנת למנוע ריחות של זיעה .
אומרים על דרך המשל :" פלאן מא תעב פי דק ריחאנק" – כלומר פלוני לא התעייף בכתישת הריחאן – ההדס (הצמח) עבורך , כלומר – לא אכפת לו ממך . אם הבכור הוא זכר – תשמע "זע'אריד" – קול סלסול הנשים , המבטא את השמחה הרבה . ואם נקבה והיא הבכורה – יאמרו לאם את המשל הבא :" אללי תג'יב אל בנת תג'יב אל סבי" – המביאה לעולם בת , תביא גם בן .
יש אנשים החושבים שאם הבת היא הבכורה , אז מגיע מזל טוב לאמא , מפני שבת זו עשויה לעזור לאם בטיפול באחיה העתידיים לבוא , ואומרים בהקשר זה :" מן אסעדהא זמאנהא – ג'אאת בנאתהא קבל סוביאנהא" – המאושרת היא זו , המביאה לעולם בנות לפני בנים .
התינוק כפי שהזכרתי , מקבל טיפול ע"י המיילדת "אל דאיה" , היא מעצבת לו את צורת הפנים והראש על ידי חבישה ממושכת . האם צריכה להניק את התינוק לתקופה של שנתיים .
יש הסוברים שאם התקופה עולה על שנתיים , התועלת מרובה יותר ואומרים :" שבעאן מן חליב אמו" – שבע מחלב אמו , היינו – יש לו כוח ומרץ רב . אם חלתה האם , תוכל תמיד למצוא "מורדעה" – מניקה , בשכר. סיום ההנקה מתבצע ע"י הרחקת התינוק לבית אחד הקרובים למשך מספר ימים ושם מאכילים אותו מאכלים טריים שונים . יש נשים המורחות את פטמותיהן בחומר גמיש או צבע שחור , בכדי להשניא אותן על התינוק .
בחודש השישי גוזזים את ציפורניו , פעולה זו נקראת "אל קסה" .
יציאתו הראשונה של הילד מהבית , היא מאורע חשוב אצל אחדים , ויש שמכניסים לו ביד מלח או חתיכת לחם – סימן של יציאה מאושרת ומוצלחת .
צמיחת השיניים גם היא מאורע חשוב ומשמח , ברגע שמתחילות שיניו של התינוק לצמוח , מתחילה אמו לפזם :" טלע סנו פרחת אמו , חזן ביו (אבוה) עלא אל ח'ובזאת" – צמחו שיניו , אמו שמחה , אביו כעס על אובדן הלחם .
להלן מילון מונחים בסיסיים לתינוק :
האוכל נקרא : נן או ננה
השתיה : אמבו
השינה : קוקו
ההליכה : דאדי
היציאה לטיול : תש
שקט בבקשה : דו או הוס
כואב : ואוא
דבר טוב , יפה : דח
החתול : נו
דבר מכוער : כח'
הכלב : הב או האו
העז או הכבש : מע
מכות : דדה
عادات وتقاليد الدروز
يوجد عند الدروز عادة وهي عندما تنجب الام طفلاً, فأن شخص كبير في العمر يأتي ويحسب لاسم الطفل ( اسم ملائم له)
عندما تعود الام الى البيت فيقومون يتحضير المغلي لمدة 40 يوماً, لان المغلي يساعد على اخراج السوائل من الجسم وارجاع الرحم الى وضعه الطبيعي قبل الحمل, وكذلك يمنع اصابة الام بالرشح ,وايضاً يقدم المغلي بأضافة الجوز اليه مما يساهم في زيادة الحليب عند الام المرضعة.
تأكل الام الثوم لان به فيتامينات تعطي تقوية لجسم ومضاض للامراض