מצוות התפילה באיסלאם

מגישים: שירי סלומון, עידו ויסמן וגל פלומן

היכן וכיצד ניתן לקיים את התפילות?

ניתן לקיים כל אחת מן התפילות היומיות ביחידות, ובכל מקום שאין בו חשש טומאה, אם כי עדיף לקיימן בציבור ובמסגד. העיקר בתפילה המוסלמית הן התנועות. הטקסט, לעומת זאת, פשוט וקצר. התנועות כוללות עמידה והרמת ידים, השתחוויות (כפיפת הגוף לפנים תוך כדי עמידה), סגידה (כריעה על הברכיים והורדת הראש עד הארץ), וישיבה על הברכים. פעמים רבות ניתן לראות מוסלמים נושאים עמם שטיחי תפילה קטנים, "סג'אדה", אבל יש המעדיפים לגעת בראש באדמה, כדי להדגיש את שפלות רוחם בפני בוראם.

מה אומרים בתפילה?

הטקסט של התפילה כולל נוסחאות קצרות כמו "אללה אכבר", אללה הוא הגדול ביותר, העדות שהזכרנו לעיל וה"סורה" הקצרה, הפותחת את הקוראן - "סורת אל-פאתחה". כיוון שהטקסט קצר, חוזר המתפלל בכל תפילה מספר פעמים על אותן נוסחאות בלווית אותן תנועות עצמן. כל מחזור כזה של אמירות ותנועות נקרא "רכעה" (מלשון - כריעה). ההלכה קובעת כמה "רכעות" של חובה יש לקיים בכל תפילה מתפילות היום, ועליהן אפשר להוסיף רכעות של רשות. אופיה של התפילה המוסלמית, הטקסט הקצר והפשוט, והחשיבות שנודעת לתנועות - נועדו להדגיש את אפסות האדם ואת כניעתו המוחלטת לאל, באמצעות קיום מדוקדק של מערכת צווים ודינים. בסוף התפילה רשאי המוסלם לשטח לפני אלוהיו גם בקשות אישיות, באמצעות תפילת רשות אישית.

התפילה בציבור

התפילה בציבור בימי שישי ובחגים נערכת במסגד המרכזי לישוב או לשכונה, ("אל-מסג'ד אל-ג'אמיע") בדרך כלל במעמד של ארבעים מתפללים (ויש המסתפקים בשנים-עשר) המהווים מניין. (הכוונה לגברים, אם כי נשים רשאיות להשתתף בתפילה, בעזרה נפרדת). היא נבדלת מן התפילה היומית בכך שנוספות לה שתי "רכעות" ודרשה - "ח'וטבה", שנישאת בימי ו' לפני התפילה ובחגים אחריה - על-ידי הדרשן ("ח'טיב"). הדרשה כוללת הטפה בעניינים דתיים ולפעמים גם בענייני דיומא, וברכות לנביא, לציבור המאמינים ולשליט. היא אמצעי להבעת נאמנות לשלטון או להיפך - להכרזת מרד. ההיסטוריה מלמדת שדרשות יום שישי הציתו לא אחת מרידות, פרעות, הפגנות וכיוצא באלה ועל כן יש מדינות מוסלמיות אחדות בהן מקפידים עד היום על כך שהדרשנים ישמיעו ברכה לשליט, ויש שנערך מעקב אחר דברי הדרשנים על-ידי שירותי הביטחון. נראה שבגלל התוכן הפוליטי הפכה התפילה בציבור ביום ו' לתפילת חובה, כמו התפילה האישית היומית, אך בניגוד לשאר התפילות בציבור - כמו תפילות החגים - שנשארו בגדר תפילת רשות רצויה.