דבורה וברק

עבודה בתנך, מגישים: דניאל איתי ועומר מנשרוף

התקופה הקשה

יומני היקר, כבר שנים רבות, עוד מהותי ילדה, אני מספרת לך על האבל הנוראי שיוצרים הכנענים בעמנו. העבדות הקשה והלא פוסקת מכבידה על אנשי העם ולא נותנת להם לקיים את אורח החיים הרגיל. אני אמנם ממשיכה עם דיני המשפט תחת עץ התומר אך, איני מסוגלת לראות עוד את העם במצב שכזה. אנשים מתים מרעב וחייבים עזרה לכן החלטתי לקחת פיקוד.

הבעיות בדרך

כמו שהזכרתי בטקסט מעל אני מחפשת את החופש שמגיע אל העם מהכנענים הנוראיים מחצו, ולכן אני מתחננת לנקוט במספר צעדים כנגד הכנענים. הביעה העיקרית היא שלעמנו אין הרבה סיכוי מול הצבא החמוש והמיומן שלהם. הכנענים הם עם חזק ואפילו העיר חצור בה הם יושבים כולה מבוצרת ואף שוכן בה ארמון מפואר, דבר המעיד על עושרו ויעילותו של העם. אך לי יש רעיון איך נצליח לגבור עליהם.

הפעולות המתבקשות

היתרונות שלהם עלינו אמנם מאוד משמעותיות אך החלטנו להשתמש בהם כנגדם. אני וברק חשבנו יחד כיצד נצליח לעשות זאת. תחילה מקמנו את העם בעיר קדש, מקום רע בשבילנו שהיה מקשה מאוד בזמן הלחמה. לאחר מכן חשבנו שוב והחלטנו לחכות לצבא האויב בהר תבור שם, יתקשה צבא האויב לעלות את כל משקל צבאו במלאה העלייה התלולה ובנוסף לכך עונת הגשמים תהפוך אץ העלייה לטובענית וקשה אף יותר. התכנית הזו עדיין אינה גמורה ואיננו עוד יודעים כיצד לחמש את חיילנו. נקווה לטוב

יום הקרב

עמנו כבר ממוקם על הר בהנהגתי ובהנהגת ברק. אנחנו כבר מספר ימים שומעים אותם מנסים לטפס על פסגת ההר ונכשלים, מנסים ושוב כושלים. אנו רואים אותם מגיעים וישר מתחילים לתקוף אותם בכלי הקרב שלנו ולהם אין לאן להימלט, המלחמה בידינו!