סבא סמיון

סיפור קצר על חיים ארוכים

סבא שלי נולד בקישינב,כיום בירת מולדובה ובאותה תקופה שייכת לרומניה.

כשהיה ילד קטן עברה כל משפחתו לאוקראינה.

בשנות השלושים של המאה הקודם סטלין ,שהיה אז ראש ממשלת ברית המועצות החליט על הקמת אוטונומיה יהודית במזרח הרחוק של רוסיה. האזור מלא ביצות , יתושים ואקלים נוראי. מטרתו הייתה לבודד את היהודים מצד אחד ומצד השני ליישב את אזור שהוא בגבול עם סין.

סבא,סמיון(שלמה) חי באותה תקופה באוקראינה עם משפחתו שברחה מהפוגרום הגדול בקישינב. באוקראינה היה רעב .סבא רבה היה נער כששמע על הקמת אוטונומיה יהודית .בגיל 14 הוא ברח מהבית והצטרף למתנדבים שנסעו למזרח הרחוק .

כשהגיע לעיר בירה של אוטונומיה –בירובידז'אן ,סיים מכללה ,התחיל לעבוד כלוגיסט והקים משפחה.

ב-1939 עם אשתו ובת הקטנה נסעו לבקר את המשפחה באוקראינה .רוחות המלחמה כבר נשבו באוויר .סבא קיבל צו גיוס לצבא .הוא ניסה לשכנע את הוריו לעבור למזרח הרחוק .אבל הם סירבו. אבא שלו היה ראש ה"קולחוז"-קיבוץ .הם ביקשו שגם אשתו עם הבת יישארו איתם. סבא רבא יצא עם צבא אדום למלחמה נגד הגרמניה הנאצית . במהלך המלחמה קיבל כמה מדליות ואותות יוקרה. באחד הקרבות נפל לשבי, הוא שרד את המחנה עבודה. שפת האם בבית הייתה אידיש. בבית הספר יסודי הוא למד קרוא וכתוב באידיש. הדבר עזר לו ,הוא הבין את הגרמנית ושרד את השבי.

באותן שנים הנאצים כבר פלשו לאוקראינה . .השכנים האוקראינים דיווחו לגרמנים שהם יהודים ואמו של הסבא גם יהודיה וגם קומוניסטית. כל המשפחה של סבא נהרגה.

כשסבא חזר אחרי המלחמה לא נשאר לו אף אחד ...

הוא חזר לבירובידזאן ,בדרך הכיר את סבתא אוסנה שגם היא הייתה חיילת במלחמה וחזרה להוריה. הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים. הבת הקטנה שלהם סוניה היא אמא שלי.