קידוש

מגישים יארוסלב ואביב.

מה זה קידוש?

קידוש ביהדות הוא איזכור קדושת היום (שבת או חג) בטקס קצר. הקידוש נעשה על ידי ברכה מיוחדת הנאמרת לרוב על גביע יין (או מיץ ענבים). ישנה מצווה מהתורה לערוך קידוש בליל שבת וחג, היא מצוות קידוש השבת בדברים. הקידוש נערך קודם הסעודה להראות שהסעודה נעשית לכבוד השבת, בדרך כלל על ידי בעל הבית או הבכיר מבין הנוכחים. הקידוש הנעשה ביום השבת והחג הוא תקנה דרבנן.

על פי ההלכה, בהיעדר יין, אפשר לעשות קידוש גם על פת או על חמר מדינה (משקה שאנשים שותים לצורך הנאה ולא משום צימאון).

קידוש מהתורה (שנעשה על ידי אמירה בלבד) מתקיים לחלק מן הדעות גם בתפילת העמידה של תפילה ערבית של שבת.

על פי סקר הלמ"ס מ־2009, כ־42% מהאוכלוסייה היהודית בישראל עורכים קידוש בליל שבת

איך עושים קידוש

הקידוש כמצווה מהתורה



"זכור את יום השבת" בפפירוס נאש, המאה השנייה לספירה

מהפסוק בעשרת הדברות (שמות כ, ז) "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", נלמדת מצוות קידוש השבת בדברים. בנוסף דרשו חז"ל‏ על פסוק זה - "זוכרהו על היין".

מוסכם כי הקידוש בליל שבת וביום טוב הוא מצווה מהתורה, אך ישנה מחלוקת האם קביעת הקידוש על יין (במקום הסתפקות באמירה בלבד, כפי שנעשה בתפילת ערבית של שבת) היא מהתורה או מדרבנן. על פי הרמב"ם קביעת הקידוש על היין היא מדרבנן‏, בעוד לפי רש"י היא מהתורה.

גם הנשים חייבות בקידוש מהתורה, על אף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה. דבר זה נלמד מהשוואת ("היקש") 'זכור' (מקור דין הקידוש) ל'שמור' (שמירת השבת שהיא מצוות לא תעשה, בה נשים מחויבות).

הקידוש הנערך ביום הוא תקנת חכמים.

איסור אכילה קודם קידוש


מפני כבוד שבת תיקנו חכמים שלא לאכול ולשתות קודם עריכת הקידוש. איסור זה חל מעת שאדם קיבל על עצמו את השבת (טרם זמנה המחויב), או מעת שהשבת נכנסה ('חשכה'), ומאז אסורה אפילו שתיית מים וכן טעימה. דין זה הוא גם אם הסעודה החלה קודם השבת, ונמשכה לתוך השבת. כיום לא נהוג לקבוע סעודה בשעת כניסת השבת, אך יש המקיימים את סעודת פורים כאשר פורים חל בערב שבת בסמוך לכניסת השבת, וממשיכים לאחר מכן את הסעודה כסעודת ליל שבת, כאשר הקידוש נעשה באמצע.

אכילה קודם לקידוש אינה פוטרת מהקידוש, ואדם שטעה והתחיל את סעודת שבת קודם לקידוש, מפסיק באמצע הסעודה לקידוש.

סיכום

אנו למדנו מי עבודה זאת איך בידיוק אוסים קידוש .