הפאשיזם באיטליה

מדמוקרטיה לשלטון פאשיסטי באיטליה

איטליה לפני המלחמה בגדולה

במהלך שנות ה - 50 וה - 60 של המאה ה - 19 אוחדה איטליה והתנהלה כמדינה אחת תחת משטר של מונרכיה חוקתית ובראשה עמד מלך אך היו בה מפלגות , בחירות לרשות המחוקקת (הפרלמנט) וראש הממשלה האחראי על הרשות המבצעת. הבחירות התנהלו בצילם של ''בוסים מקומיים'' שהשפיעו על תוצאותיהן באמצעות שוחד ואיומים ב - 1912 כשאז רק ל - 9% מהאיטלקים הייתה זכות הצבעה. לפני מלחמת העולם הראשונה סבלה איטליה מאלימות פוליטית , מחולשה שלטונית ומשסעים חברתיים עמוקים , קיטוב עמוק בין צפון איטליה העשיר והמפותח לבין דרומה העני והנחשל גרם לקרע לאומי ולבעיה כלכלית , וכוחה הציבורי הרב של הכנסייה הקתולית החליש את רשויות השלטון הנבחרות. למלחמה הצטרפה איטליה ב - 1915 תוך כדיי חילוקי דעות בין תומכים ומתנגדים - הסוציאליסטים.

התנסות הדמוקרטיה באיטליה לאחר המלחמה

לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו באיטליה 38 מיליון אזרחים והיא לא כללה מיעוטים גדולים. הקרע העיקרי היה בין האיטלקים לבין עצמם. מבחינה כלכלית איטליה סבלה קשות לאחר המלחמה - אלפי חיילים משוחררים שלא יכלו למצוא עבודה , המוני פצועים תלויים בממשלה הסוציאליסטית שקמה אך היא לא סייעה מספיק להתאקלמותם. בנוסף, הממשלה לא תמכה בשביתות הפועלים הגדולות ששיבשו את המשק האיטלקי. איטליה סבלה גם
מאינפלציה - ירידת ערך הכסף והממשלה התקשתה לשלוט בכלכלה.
בערב מלחמת העולם הראשונה איטליה העניקה את זכות ההצבעה לכל הגברים וכך הצטרפו משתתפים בשלטון במידה רבה - אך לעומת זאת , נשים לא יכלו להצביע. לאחר המלחמה איטליה עברה מבחירות אזוריות לבחירות יחסיות שבהן נספרים כל המצביעים במדינה כאזור אחד הבוחר את נציגיו. כך עלה כוחה של תעמולת בחירות וירד כוחם של האלים של ''הבוסים המקומיים''.

בניטו מוסוליני וחולשת הדמוקרטיה באיטליה

בניטו מוסוליני נולד ב - 1883 באזור כפרי בצפון איטליה. מ - 1902 הזדהה מוסוליני עם התנועה הסוציאליסטית וביחוד עם הקו הרדיקאלי (הקיצוני) שלה. הוא בילה תקופות מחייו בשווייץ , בצרפת ובאוסטריה ובשנת 1912 מצא את מקומו באיטליה כחבר המפלגה הסוציאליסטית וכעורך ביטאונה ''אוונטי'' (קדימה). מטרתו של מוסוליני הייתה להחליף את השלטון הדמוקרטי בשלטון פאשיסטי ואכן כך קרה. מוסוליני נקט בפעולות רבות בכדיי להחליף את השלטון ולהפוך לראש ממשלה ושלט באיטליה בשנים 1922 - 1943.

הגדרת הפאשיזם

פאשיזם היא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית וטוטליטרית שנוצרה באירופה , במיוחד בצרפת ואיטליה.
כאידאולוגיה ראשיתה במאה ה - 19 וכשיטת ממשל החלה בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם בשנייה בהנהגתו של מוסוליני. מקור המילה פאשיזם הוא סמל פאשס או פסקס בלטינית - צרור זמורות שבו נהגו לעטוף את הגרזנים בתהלוכות הניצחון ברומא העתיקה. סמל זה ביטא את הרצון להחזיר את איטליה לתפארת העבר. הוא צורף לסמלי הארגונים והמפלגות הפאשיסטיות.

הפשיזם ועקרונותיו הוגדרו על ידי הוגים ומדינאים פשיסטים, כגון מוסוליני. במקביל, גורמים חיצוניים לתנועה הפשיסטית, ניסו להחיל הגדרת מונח זה גם על ארגונים וגופים שמעולם לא אימצו הגדרה זו ולעתים אף התנגדו לפשיזם ולעקרונותיו ואף נלחמו בהם.

המפלגות הקומוניסטיות מתחו את הגדרת המושג "פשיזם" אל מעבר לאומות שנשאו את דגל הפשיזם בגאון כאיטלקים ובעלי בריתם, על משטרים ומפלגות ברי פלוגתא, ובהם גם תנועות דמוקרטיות. למשל, התנועה הסוציאל דמוקרטית כונתה על ידם "סוציאל פשיסטית".

רקע לעליית הפאשיזם

בתקופת כיבושי נפוליאון באיטליה, החלו לשגשג תנועות פטריוטיות, שקראו לאיחוד הנסיכויות והמדינות האיטלקיות השונות לעם איטלקי אחד, במדינת איטליה הגדולה. ב-1870 הפכה איטליה למדינה ריבונית מאוחדת, שבירתה רומא, שהופקעה משלטון האפיפיור. צורת השלטון במדינה הפכה להיות מונרכיה חוקתית , תחת שלטונו של המלך ויטוריו אמנואלה השני מאחד איטליה.

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה איטליה אל צרפת ואל בריטניה כנגד ציר גרמניה - אוסטריה. למרות הניצחון, תבעה המלחמה קרבנות רבים, דבר שהציבור האיטלקי לא ציפה לו, ונוסף לו מיתון כלכלי כבד. השנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה התאפיינו בחוסר יציבות. ארגוני העובדים פתחו בשביתות תכופות ומשמעותיות, שהשביתו את המשק והכבידו אף יותר על המצב הכלכלי ועל מצב הרוח הלאומי.

בשנת 1919 ייסד בניטו מוסוליני את המפלגה הפשיסטית, ובבחירות שהתקיימו בשנת 1921 זכתה מפלגתו, לראשונה, ב-35 מושבים מתוך 535 מושבי הפרלמנט. חוסר היציבות הפוליטית הביא למצב שבו היה מוסוליני נציג המפלגה היחידה שזכתה לתמיכת מפלגות אחרות, דבר שהביא את המלך ויטוריו אמנואלה השלישי, שאהד את מוסוליני ומפלגתו, להטיל על מוסוליני את הרכבת הממשלה. בשנת 1924 התקיימו בחירות חדשות באיטליה, דבר שהביא להגדלת מספר חברי המפלגה הפשיסטית בפרלמנט. לאחר ניצחונו בבחירות 1924 הביא מוסוליני לחקיקה שסילקה את מפלגות האופוזיציה מבית הנבחרים, והלאים את התקשורת ואת האיגודים המקצועיים.

בשנת 1936 הכריז מוסוליני על ידידותו והערכתו כלפי המפלגה הנאצית בגרמניה וכלפי מנהיגה אדולף היטלר, והודיע עם היטלר על הקמת "ציר רומא ברלין". ב - 10 ביוני 1940 הודיע מוסוליני על הצטרפותה של איטליה למלחמת העולם השנייה כבת בריתה של גרמניה.

נאום מוסוליני בטרנטו ב - 7 בספטמבר 1934

MUSSOLINI SPEECH TARANTO

ביבילוגרפיה

מקורות מידע :
ויקיפדיה - חיפוש המושגים ''מוסוליני ו''פאשיזם''.
ספר היסטוריה - צמיחה ומשברים בעידן המודרני.
יוטיוב
''וואלה'' תמונות