יהודה לייב מטמון-כהן

יהודה מַטְמוֹן היה מחנך ואיש ציבור עברי מייסד גימנסיה הרצליה

מטמון-כהן יהודה לייב, ד"ר

מייסד גימנסיה "הרצליה" ומראשוני רמת-גן.

נולד ברוסיה הצארית. עסק בחינוך בארצו והיה פעיל ציוני מנעוריו.

בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת ברן בשוויץ.

עלה ארצה ב-1904 וביקש להקים בית-ספר תיכון עברי ראשון בעולם בראשון לציון, אך הדבר לא נסתייע והוא הקים יחד עם רעייתו פניה את המוסד ביפו - וזוהי גימנסיה הרצליה, שעברה לתל-אביב ב-1910.

העיור המהיר של שכונת הגנים תל-אביב לא נראה לו ולכמה עשרות מראשוני תל-אביב והם הקימו את אגודת "עיר גנים", שהוא היה היו"ר שלה. ב-1921 היה מראשוני מושב עיר גנים, שקיבל לאחר שנתיים את השם רמת-גן.

היה מאישי הציבור הפעילים ברמת-גן ושנים אחדות ניהל בית-ספר ביישוב.

יהודה לייב מֶטמַן נולד בשנת 1869 בכפר אוסטיה שבקרבת העיר הקטנה בּרְשַד בפודוליה שבדרום-מערב האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי (כיום באוקראינה), לאברהם מאיר ולמרים מינדה.

זכה לחינוך תורני, ולמד באופן פרטי שפות ומדעים. בשנת 1890 עבר לעיר ביאליסטוק, בה עבד כמורה, התקרב לרב שמואל מוהליבר והצטרף לאגודת "בני משה''.

בשנת 1891 ייסד בעיר קלרש שבבסרביה בית-ספר עברי שבו הורה את השפה העברית וחינך לחיבת ציון. באותה תקופה הכיר את פניה לבית ברומר,‏ והשניים נישאו.

בשנת 1897 עברו בני הזוג דרומה לעיר אודסה, שם למד מדעי הטבע, ייסד אגודת סטודנטים עבריים בשם "עבריה" וניהל בית-ספר עברי.

היה פעיל ב"חיבת ציון" ובתנועה הציונית המדינית.

בהמשך למדו בני הזוג באוניברסיטת ברן שבשווייץ, ובה הכיר את בן ציון מוסינזון וחיים בוגרשוב.

בשנת 1904 קיבל תואר דוקטור למדעי היהדות ולשפות המזרח. מחקרו, "השפה העברית: ההיסטוריה שלה והתפתחותה הלקסיקלית מאז חתימת הקאנון ומבנהּ הדקדוקי כיום", ראה אור בהוצאת א"מ לונץ.

בסתיו של אותה שנה(1904) עלו בני הזוג מטמון-כהן לארץ ישראל, וד"ר מטמון שימש כמנהל בית ספר העממי חביב בראשון לציון.

רעיון "גימנסיה עברית" הועלה על ידי מנחם אוסישקין, ד"ר פישר וד"ר בן ציון מוסינזון.

בקיץ 1905 התפטר מטמון ממשרתו בראשון לציון, והקים עם ואשתו פניה ביפו בית ספר פרטי בשני חדרים בדירתם, למוסד הלימוד שהקימו קראו "הגימנסיה העברית", והיה זה בית הספר העל-יסודי הראשון בעולם שבו שפת הלימוד הייתה עברית.

בני הזוג מטמון כהן היו בין 66 המשפחות שייסדו את אחוזת בית, שהפכה מאוחר יותר לתל אביב, וכך עם הקמת העיר בשנת1909 הועברה הגימנסיה לרחוב הרצל ונקראה על שם בנימין זאב הרצל, וכך זכתה לשם שבו היא מוכרת כיום – הגימנסיה העברית הרצליה.

בשנת הלימודים 1912 ניהל במשך שנה את הגימנסיה העברית רחביה בירושלים.

בשנת תרס"ט ייסד ביפו את אגודת הטבע בארץ ישראל שערכה סדרת הרצאות פומביות בנושאים שונים של ידיעת הטבע במטרה לקדם את חקירת הטבע ולימודי הטבע בארץ.

מראשית פעילותו כמורה חתר מטמון-כהן להנחלתה של השפה העברית, ובין השאר החליף את שפת ההוראה לעברית, דרש שרחובותיה של אחוזת בית יקראו רק בשמות עבריים והיה פעיל בגדוד מגני השפה העברית.

השתתף בגיבושו של ההמנון הלאומי, "התקווה", שאותו חיבר נפתלי הרץ אימבר, ורוב מילות הבית השני מיוחסות למטמון-כהן.

בשנת 1914 התארגנה בתל אביב קבוצה בהנהגתו של ד"ר מטמון-כהן, שתהליך העיור והצפיפות ביישובם הפריעו להּ, והקבוצה החליטה לבנות עיר גנים חדשה.

מטמון-כהן חפץ להקים בעיר הגנים החדשה גן בוטני גדול בשביל התלמידים והמורים.

נבחר ועד – ד"ר מטמון, רפאל סברדלוב‏ וד"ר זליג סוסקין – ונקבעו כללים שלפיהם לא תותר תעשייה מזיקה ביישוב החדש, שפתו של היישוב תהיה עברית, העבודה תהיה עברית והתושבים מתחייבים להעביר אדמתם לקק"ל בעת הלאמת אדמות הארץ. קבוצה זו הגשימה את חזונה בהקמתה של רמת גן, ובשנת 1923 התיישב ד"ר מטמון בעיר החדשה.

י.

אתכבד להודיע לקהל הנכבד שביפו, כי פתחתי פה בית ספר גימנזילי לילדים ולילדות. כל הרוצה לתת לילדיו חינוך הגון, כללי ועברי, באופן היותר רצוי ישלחם לבית ספר כזה, בו ילמדו מפי מורים מומחים, כל אחד למקצוע שלו, מלבד הלימודים היקרים ללב כל איש עברי גם את הידיעות והשפות הנלמדות בכל גימנזיה באירופה ובאמריקה..."