"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ"

אבישג פרץ ח''-1

"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ"

"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת".

"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ" - יש כאן תמונה מטאפורית, רמז שלא נאמר במפורש, שבו יש דימוי של אישה שיושבת כמו ציפור בקן, והכנפיים שלה מגוננות על תינוקה, על גוזלה הרך, הנמצא בחיקה. "וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת" - הדובר מבקש מהאישה להיות אם ואחות, לא אהובה במובן הרומנטי. הדבר מעיד על אהבה שלא בין בני זוג, אלא על אהבת אם, אהבה ללא תנאים. הדובר גורם לקוראים להבין שהוא חסר אונים, תלותי, הזקוק לחום, הגנה וחסות אימהית, רצון לחזור לתקופת הילדות. הדובר רוצה להניח את ראשו בקרבתה של האהובה, על מנת שישמש כמקלט לתפילות הנידחות, לאוזן קשבת. הדובר זקוק לאשה תומכת, מבינה, שתשמש מקלט נפשי עבורו, אוזן קשבת לתפילותיו, שככל הנראה לא מתגשמות. הדובר מבקש למצוא אצל האם-אחות שלווה ונחמה.

בחרתי בתמונות אלו מפני שהן מראה אימא שמגוננת על בנה/בתה ללא תנאים והיא מייצגת את אותה האהבה המטאפורית שיש בשיר "הכניסני תחת כנפך" של ח.נ ביאליק. האם מחבקת את ילדה בחיבוק עוטף ואוהב. לפי התמונות נראה כי לא משנה מה האם תאהב את ילדה בכל מצב.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת"

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים

הֵיכָן נְעוּרָי?


"וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת" - שעת ערביים, הזמן שבין תחילת של שקיעת השמש ובין הופעת כוכבי הלילה. זוהי שעה המתאימה לווידוי." שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי: אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים – הֵיכָן נְעוּרָי?" – הדובר מבקש מהדמות הנשית להתכופף אליו, כדי שיוכל ללחוש לה את הסודות המייסרים והמעיקים על ליבו, ולהתוודה בפניה על אכזבתו. הוא מרגיש שחייו חלפו מבלי שזכה לחוות חוויה של נעורים ואהבה, למרות שהוא יודע על קיומם מפי השמועה: "אומרים…"

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה"

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?


"וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה" – הדובר מתוודה על עוד סוד. "נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ" - נפשו נשרפת באש. אין כאן תיאור של "אהבה בוערת". "אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם – מַה-זֹּאת אַהֲבָה? - הדובר מתאר מצב של רצון לאהבה, הוא מרגיש שהחמיץ את האהבה, לא ידע מה זו אהבה אמיתית.

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי"

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.


"הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי" - הכוכבים הם סמל למזל לגורל, וכן סמל לאהבה. הכוכבים מסמלים חלומות, שאיפות, תקוות, חיזוי עתיד. הדובר חש שהכוכבים אכזבו אותו, רימו אותו. התקוות, החלומות שהיו לו אינם. הם שייכים לעבר. בהווה הוא חש תחושת ריקנות – " הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר; עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –אֵין לִי דָבָר".

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ"

לאחר שהתוודה על היעדר הנעורים, האהבה, התקווה, חוזר הדובר על הבית הראשון:


הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.


החזרה מבהירה, שלאחר כל האכזבות, הוא חוזר ומבקש ממנה "הכניסיני…"

לסיכום, מניתוח השיר עולה שהאהבה המתוארת בשיר היא לא אהבה אירוטית בין גבר לאישה, אלא אהבה מגוננת ללא תנאי, כמו אהבה של אם ואחות "וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת". בהמשך השיר הדובר מתוודה בפני הדמות הנשית על אכזבתו מן האהבה הארוטית.



ציפור מגוננת על ציפור אחרת בעזרת עטיפתה בכנפה. תמונה זו ממחישה את המשפט "הכניסיני תחת כנפך" בשיר. כלומר, תגונני עליי, תשמרי עליי, והתמונה הזו מראה ציפור העוטפת את השנייה בעזרת כנפה, מגוננת עליה.

Big image