גיא יצחק
עבודה בגיאוגרפיה חקר החלל: טלסקופ חלל, גשושית
טלסקופ חלל
טלסקופ חלל: יתרונות
- צפיה מהחלל, מאפשרת לצפות בשמים בלא לסבול מהתפזרות האור על ידי אטמוספירת כדור הארץ.
- לא נגרם סינוור ממקורות אור פנימיים כגון אורות הכרך.
- אפשרות לצפות בתדרים (כמו קרני X וקרינת גמא) שנחסמים על ידי האטמוספירה.
- אפשרות לצפייה רציפה בשמים על ידי הימצאות קבועה בצד הלילה של כדור הארץ.
- מניעת הפרעות של פעילות בני האדם על פני כדור הארץ.
- עבודה בסביבה בלתי תלויה (אין תלות במזג אויר).
טלסקופ חלל: חסרונות
- עלות גבוהה מאוד יחסית למצפה כוכבים דומה על פני כדור הארץ.
- קושי רב בתיקון תקלות.
- קושי לעדכון חומרה.
- מגבלה בקוטר המפתח של הטלסקופ.
- אפשרות לשגיאה בשידור התמונות לבסיס השליטה.
טלסקופ החלל האבל
טלסקופ החלל הָאבֶּל (באנגלית: Hubble Space Telescope) הוא טלסקופ חלל ומכלול המכשירים המדעיים שנלווים לו, המותקן בתוך לוויין שחג במסלול נמוך סביב כדור הארץ בגובה של כ-589 ק"מ. הטלסקופ, שקרוי על שמו של האסטרונום האמריקאי אדווין האבל, הואטלסקופ מחזיר אור בעל מראה ראשית בקוטר של 2.4 מטרים.
לשימוש בטלסקופ חלל, שנמצא מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ, יש מספר יתרונות על פניטלסקופים המוצבים על הקרקע: חדות תמונה גבוהה, מניעת הפרעות ועיוותים שיוצרת האטמוספירה, ויכולת צילום באור על סגול ותת אדום שאינה אפשרית בתצפית מהקרקע בשל סינונם על ידי האטמוספירה. הטלסקופ הוצב במסלולו ב-25 באפריל 1990, במשימה STS-31של מעבורת החלל דיסקברי, כפרויקט משותף של נאס"א וסוכנות החלל האירופית, והפך מאז לאחד הכלים האסטרונומיים החשובים ביותר בהיסטוריה.
גשושית
גשושית
סוגי גשושיות
גשושיות שמטרתן לחלוף ליד כוכבי לכת, אסטרואידים, שביטים או ירחים אחרים במערכת השמש (גשושית יעף) נחשבות קלות יחסית לתכנון ובנייה, היות שהן לא דורשות מערכות נווט מסובכות או הנעה נוספת מעבר לתאוצה הראשונית בעת השיגור ותנועה במסלול הוהמן. אפשרות תאוצה מסובכת יותר היא על ידי התקרבותן לכוכבי לכת בעלי מסה גדולה, וצבירת תאוצה בעיקרון מקלעת כבידתית. טכניקה זו דורשת זמן מעבר גדול יותר של הגשושית, אך היא הכרחית לגשושיות המיועדות לצאת את גבולות מערכת השמש או להגיע לכוכבי הלכת החיצוניים.
גשושיות המיועדות להיכנס למסלול סביב כוכב לכת אחר (מקפת) או לנחות עליו (נחתת) וכן גשושיות המיועדות להתנגש באסטרואיד או בעצם קטן אחר (גשושית פגיעה), דורשות מערכות נווט משוכללות וכן אמצעי הנעה זמינים לאורך המסע, שיאפשר להן לבצע תמרון מסלולי או תיקון מסלול אם נדרש. אמצעי הנעה זה יכול להיות מבוסס מנוע רקטי, מנוע יונים ועוד.
משימות
באופן טבעי, המחקר התמקד מהקרוב לרחוק, ולכן הגשושיות הראשונות נשלחו אל העצם השמימי הקרוב ביותר לכדור הארץ, הירח ואחריו לנוגה וכן הלאה.
- פיוניר 3 של ארצות הברית שוגרה ב-6 בדצמבר 1958 במטרה להקיף את הירח ולאסוף בעזרת שני מוני גייגר רגישים נתונים על עוצמת הקרינה שמעבר לחגורות ואן אלן. בשלב הראשון של ההמראה מנוע הרקטה הפסיק את פעולתו 3.7 שניות לפני הזמן המתוכנן ולכן הגשושית לא הצליחה להגיע להקפת הירח. ממדי הגשושית היו קונוס שגובהו 58 ס"מ, וקוטרו בבסיס 25 ס"מ.