פגישתם של שיווה ופארווטי
מוקדש לאלו אשר מרחמן תבוא הגאולה
"נשים הן יצורים אמיצים על גבול השגעון"
משום שהן מסכימות לצאת עם גברים לדייטים, מסכימות לנסות להיות איתם במערכות יחסים ובזכותן המין האנושי ממשיך הלאה - למרות שהדבר הכי מסוכן לאישה זה גבר. סטטסיטית גברים אחראים לכל הנזק, המוות והפציעות לנשים ובכלל.
החל מדקה 2:30 בקישור כאן
ההמשך של דבריי לא מיועד לגברים
אלא לנשים, שנמצאות בסוג של אמביוולנטיות, יחס מפוצל, כלפי גברים שמורכב משתי תחושות הפוכות - שהן צריכות ורוצות גבר חזק - וגם שכל גבר בוגר וחזק הוא פצצה גרעינית מהלכת על שתיים וזה מפחיד מאוד.
בשבילכן יש לי אגדה. האגדה על פגישתם של שיווה ופארווטי. כי כמו שהקדמונים ידעו ובגלל זה אהבו אגדות סביב המדורה - באגדות, בניגוד לפילוסופיה, יש כוח.
המסורת ההינדית מספרת...
פארווטי החליטה לשנות את המצב בעולם על ידי כך שתשתווה לשיווה במדיטציה. מתנשאת, מתבודדת, מכונסת פנימה בשרעפי ריקנות, גם היא צמה מתחת לשמש היוקדת, אפילו מוסיפה לחום על ידי ארבע מדורות גדולות, אחת לכל אחד מארבעת הרבעים. הגוף היפה צמק למבנה פריך של עצמות, העור נהיה קשה ומגויד, השער עמד פרוע ומיובש, העינים הרכות בערו.
יום אחד הגיע ברהמין צעיר ושאל מדוע מישהי כל כך יפה תהרוס את עצמה בכזה עינוי.
"תשוקתי", ענתה, "הוא שיווה, החפץ העליון. שיווה הוא אל של בדידות וריכוז בלתי ניתן להפרה. לכן אני מתרגלת את הצניעויות הללו כדי להזיז אותו מאיזונו ולהביא אותו אלי באהבה."
"שיווה", ענה הצעיר, "הוא אל של הרס. שיווה הוא מחסל העולם. העונג של שיווה הוא למדוט בשדות קבורה בין צחנת הגוויות, שם הוא מתבונן ברקב המוות, וזה חביב על ליבו ההרסני. מחלצותיו של שיווה הם נחשים חיים. יתר על כך, שיווה הוא מהמעמד הנחות, חסר כל, ואף אחד אינו יודע מאומה על לידתו."
ענתה הבתולה: הוא מעבר לתפיסה של אחד כמוך. חסר כל, אך המעיין של כל השפע. מעורר אימה אך מקור כל החן; מחלצות-נחשים או מחלצות-יהלומים יכול הוא ללבוש ולפשוט כרצונו. איך יוולד, כשהוא הבורא של כל מה שלא נברא! שיווה הוא אהבתי."
הצעיר בשומעו כך הסיר את תחפושתו - והיה שיווה.