מנהגי פסח
מאיה ושירה
מידע על חג הפסח
פֶּסַח (או בשמו המקראי: חַג הַמַּצּוֹת) הוא חג יהודי מקראי, הראשון מבין שלוש הרגלים. פסח נחוג שבעה ימים, מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן. היום הראשון והאחרון מוגדרים כיום טוב, והימים שביניהם מכונים חול המועד.
פסח מציין את יציאת בני ישראל מעבדות מצרים לחירות, שחלה ביום הראשון לחג, במקביל למכת בכורות. שמו של החג נובע מהפסוק: "ואמרתם זבח פֶּסַח הוא לה', אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל..." (ספר שמות, פרק י"ב,פסוק כ"ז) היום האחרון לחג, המכונה שביעי של פסח, מציין את נס קריעת ים סוף.
מצוות החג המרכזיות הן איסור אכילה ובעלות על חמץ במהלך כל החג, אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביום הראשון של החג. הלילה הראשון של החג הוא ליל הסדר, שבו מצווה מן התורה לאכול מצה ולספר על יציאת מצרים, ומדברי חז"ל לאכול מרור ולשתות ארבע כוסותיין. בזמן שבית המקדש היה קיים, התקיימו בחג הפסח גם מצוות העלייה לרגל לירושלים והקרבת קורבן פסח בערב פסח, ואכילת קרבן פסח בירושלים בליל ראשון של פסח עד חצות הלילה.
ערכים העומדים בבסיס החג הפכו לסמל תרבותי ודתי אוניברסלי. סיפור יציאת מצרים והיציאה לחופשי מעבדות העומדים בלב חג הפסח, הפכו את החירות לערך משמעותי המקבל ביטויים רחבים יותר בחג מעצם הסיפור ההיסטורי. המונח "יציאה מעבדות לחירות" השאוב מחג הפסח הפך לביטוי שגור בשפה העברית בהקשרים שונים.
למה אוכלים ביצים בפסח
שולחן ליל הסדר
ליל הסדר הוא הלילה הראשון של חג הפסח, שבו מתכנסים היהודים, בדרך כלל במסגרת משפחתית, לקיום מצוות סיפור יציאת מצרים, שתיית ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור וחרוסת, אכילת סעודת החג, אכילת האפיקומן ועוד. את ליל הסדר מאגדת ההגדה של פסח. יהודי חו"ל חוגגים את ליל הסדר פעם נוספת, בלילה השני של פסח, כמנהגם לחוג כל חג יומיים. בקרב יהודי גאורגיה ליל הסדר נקרא "הגדה".
נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר בני משפחה קרובים כרחוקים, עניים ואף אנשים זרים, "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח", כדי שכל אדם יוכל לאכול את סעודת החג, שלא להשאיר שום אדם מחוץ לקהילה בודד לנפשו.
שתיית 4 כוסות של יין
- כוס ראשונה - הכוס הראשונה היא כוס הקידוש, ושתייתה היא למעשה הפעולה הראשונה בסדר ליל פסח. ככוס של קידוש היא אינה שונה למעשה מכל מועדי הקידוש האחרים, שבהם תיקנו חז"ל שהקידוש ייעשה על היין. אף על פי כן, לדעת חלק מהראשונים, הדין כאן שונה, שכן לשיטתם כל אחד ואחד מהמסובים צריך שבעת הקידוש תהיה ברשותו כוס, והוא נדרש אף לשתות ממנה בעצמו את השיעור שנקבע בהלכה לארבע הכוסות (86 גרם שהם בגימטריה "כוס", או 150 גרם שהם בגימטריה "כוס הגון"), ויש לשתות את כל הכמות הזו בבת אחת.ׁׁ
- כוס שניה - את הכוס השנייה מוזגים בשלב המגיד, לפני ארבע הקושיות. שתייתה נעשית בסופו של שלב זה, ולפני אכילת המצה. מזיגת הכוס השנייה, עוד טרם האכילה ולאחר הקידוש, נועדה להתמיה את הילדים, כדי שישאלו את שאלותיהם.
- כוס שלישית - את הכוס השלישית מוזגים לפני ברכת המזון ושותים אותה לאחר סיומה של הברכה. גם כוס זו שלאחר ברכת המזון, כמו הכוס הראשונה, נהוגה גם בברכת המזון רגילה, אלא שכאן חייבים לשתותה.
- כוס רביעית - המשנה אומרת כי על הכוס הרביעית "גומרים את ההלל", כלומר, בין מזיגת הכוס לשתייתה נאמר פרק ההלל שבהגדה. משנה זו היא מקור הביטוי המושאל "לגמור עליו את ההלל".
המשותף לכל ארבע הכוסות הוא כי יש לשתות אותן בהסיבה על צד שמאל כדרך בני חורין.