מידותיו של אלוהים
מידות של דין ומידות של רחמים
אל רחום וחנון
ה' נוהג לפנים משורת הדין - מרחם וחונן את מי שחייב בדין, למרות שאינם ראויים לכך (כמו חנינה בעידן המודרני). כלומר מדובר על ויתור על העונש המגיע לאדם החוטא.
נוצר חסד לאלפים
נוצר = שומר. כמו שנוצרים הם נוטרים הם שומרים. מילים נרדפות. אלוהים שומר חסדו בקיום בריתו לאלפי דורות - עלומר לעד. זאת בניגוד לחסד האנושי, המוגבל לחייו של האדם היחיד. החסד האלוהי נמשך מעבר לחיי האדם "כי לעולם חסדו" (ראו למשל תהילים קל"ו). והזכרנו את הפסוק החשוב בדברים ז 9, שבו האל מכונה "נאמן" ו"שמר הברית והחסד".
רב חסד ואמת
האלוהים מרבה בחסד והוא נאמן. החסד הוא המידה העיקרית הנדרשת מבעלי ברית ביחסים הדדיים - התנהגות "לפנים משורת הדין", מתוך ויתור הדדי מוסכם.
ארך אפים
אף = זעם, כעס. כמו בביטוי "ויחר אף ה'". האל מאריך את אפו, כלומר מחכה לאדם הראוי להיות נידון לחובה. הוא נותן לו הארכה כדי לתת לו הזדמנות לחזור בתשובה.
פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים
השוואה לשמות כ 5 מלמדת ש"שלשים" ו"רבעים" הם פירוט של "בני בנים". ה"שלשים" הם הנכדים, וה"רבעים" הם הנינים. ה' מעניש בעוון האבות עד לדור השלישי והרביעי.
ונקה לא ינקה
יש כאן הדגשה: בשום אופן לא יתן ה' לאדם החוזר וחוטא להיפטר מעונשו המגיע לו. ויתר על כן - אלוהים יפקוד את החטא של אותו אדם על צאצאיו.
נשא עון ופשע וחטאה
סולח לכל חטאי האדם. המילה "עוֹן" היא מילה נרדפת ל"פשע". כלומר - בגידה. "חטאה" = חטא. למרות שלא נאמר כאן במפורש, הסליחה מותנית כאן בחזרה בתשובה, ובהבטחה של האדם שיימנע מחטאים בעתיד. מידה זו מדגישה את נכונותו העקרונית של אלוהים לסלוח לאדם - עד גבול מסוים.
המשך:
סיבת המידה החמורה הזאת היא שכל אדם משפעי במסגרת משפחתו באופן מכריע - מרצון, ואף שלא מרצון - לטוב ולרע על בני ביתו. הצעיר הגדל במשפחתו סופגאת ערכיה הדתיים, המוסריים והחינוכיים, בעיקר מראשי המשפחה, בין לחיוב ובין לשלילה. לכן רבה אחריות האדם על הדורות שיבואו אחריו, ושאותם הוא עשוי לראות בחייו.