הצגת הלמידה של אסף ברזניצקי
רפקלציה אודות תהליכי הלמידה שחוויתי בהשתלמות PBL
שני היבטים מתוך ההשתלמות בהם אני חש שלמדתי למידה משמעותית הם:
חקר פעיל
לפני ההשתלמות, כאשר הייתי שולח את תלמידיי לחקור נושא מסוים, הייתי שם דגש על התוכן בלבד, ופעמים רבות התעלמתי מן ההקשרים שבהם הוא מופיע, מן האמצעים למזג בין תכנים שונים ומן הדרכים לייצג את גופי הידע.
כעת, עם סיום ההשתלמות, אני מבין כי יש חשיבות רבה גם לאיך, ולא רק למה; לצורה ולא רק לתוכן; ומעל לכל ליכולת לבטא אינטליגנציות מרובות ביצירה המוגמרת.
הערכתי את התלמידים מבוססת כעת על התייחסותי למכלול המרכיבים התמאטיים והאסתטיים הבאים לידי ביטוי בעבודותיהם, ובין השאר על בחינת הפגנת ריבוי נקודות מבט בעבודתם.
רפלקציה
לפני ההשתלמות סבור הייתי כי די בלמידה עצמה, וכי אין צורך גם להמשיג אותה ולהביע את מגוון התהליכים התוך-אישיים והבין-אישיים הכרוכים בה.
כעת, עם סיום ההשתלמות, ברור לי כי יש ערך רב בביטוי רחשי הלב של התלמידים, במהלך ובסיום הלמידה, ויותר מפעם אחת.
מתן ההזדמנות לתלמיד לחלוק ולשתף את לבטיו, קשייו, תובנותיו, כשלונותיו והצלחותיו, מפתח הרגלי תודעה ולב והוא בבחינת כלי לימודי (ומבריא) מן המעלה הראשונה !
שני היבטים בהם אני חש קושי או צורך להמשיך ולהתפתח הם:
ציר הזמן
הקושי שלי עם בניית ציר הזמן אינו נובע מאי הבנת הנושא או מחוסר שליטה בו, אלא דווקא משליטת-יתר בו. בתור מורה שיטתי ופרפקציוניסט אני מוצא עצמי משקיע זמן רב בתיכנון מדוקדק לפרטי פרטים של תהליך הלמידה ובפרישתו על פני לוח זמנים מדויק. ניתן אף לומר שאני מצטיין בכך!
אלא שבשיטת למידה כמו זו, שבו לטעמי נדרש תכנון-יתר, אני חושש שמא מרוב תיכנון לא יראו יער...
אם אתכנן מספר רב מדי של משימות, הזמן העומד לרשותי עלול שלא להספיק לכך (תרתי משמע).
על מנת למזער את הקושי, עליי ללמוד להתגמש ולוותר לעיתים גם על מה שנתפס בעיניי כחשוב.
או במילים אחרות, להסתפק גם בתשעים אחוז, ולא תמיד לשאוף למאה עגול...
כתיבת מחוונים
גם בנושא זה אני מוצא עצמי אבוד לעיתים :-(
עיקר הקושי נובע מחוסר היכולת שלי לחזות מראש טיפוסי תשובות אפשריות של תלמידיי, באופן שיאפשר לי לנסח ציינון סטנדרטי עבורן; ומן העבר השני, הקושי להעריך את תשובותיהם של התלמידים בפועל (במבחן, בעבודה או בפרויקט שהגישו) לפי הקריטריונים המוגדרים במחוון.
או במילים אחרות - קושי לעשות סטנדרטיזציה של תחום שהוא סובייקטיבי מטבעו...
אני מניח שאצליח למזער את הקושי ככל שאתרגל ואתנסה ביותר מחוונים ומבחנים בתיאטרון.
עם הזמן בא הניסיון, ועם הניסיון באה הידיעה...
היבט אחד בהשתלמות שאני חש איתו אי נוחות הוא:
ימ"ה
כן, כן... דווקא הבסיס הרעיוני לכל שיטת הלמידה מבוססת הפרויקטים, הוא זה שמהווה אבן נגף עבורי.
הכורח לפרק ולהמשיג כל תחום דעת, כל תוצר וכל משימה בתהליך הלמידה למרכיבים ולתת-מרכיבים שונים ומשונים הוא בעיניי נוקשה, קטנוני ואף טרחני, גם אם לא בלתי אפשרי. הוא גוזל בעיניי זמן יקר, וניתן להחליפו לעיתים באינטואיציה בריאה.
או במילים אחרות - מרוב דובים לעיתים לא רואים את היער...
כיצד עליי להתייחס אחרת לנושא ? אינני יודע. אני מניח שגם כאן גמישות והסתפקות במועט היא הפתרון.
עליי לדעת להגביל את עצמי להגדרתם של ידע, מיומנויות והרגלים מצומצמים עבור כל תוצר, ולא לחפש כמה שיותר מהם, פן אלך לאיבוד.
ועל כך נאמר "תפסת מרובה - לא תפסת"...