ניתוח ילד זר
גרשום שופמן
מבוא
המשורר המוכיח ישב בחדרו וכתב קובלנה נמרצת על האדישות האנושית , על העניין הישן- חדש של "איש לבצעו", על שהנה נופל האחד באמצע הרחוב ואין שם אליו לב.
כך ישב וכתב ונזדעזע : קול בכי עלה באוזניו מן החוץ , ששם שיחקו ילדיו.
עם הקולמוס ביד רץ ויצא אליהם בהול, ושמחה גדולה תקפתו : ילד זר בוכה !
ילד זר.
מה היא אדישות אנושית ?
הנושא העיקרי ברשימה הוא האדישות האנושית של "איש לבצעו", כל אחד דואג אך ורק לעצמו,לטובתו הפרטית, לדברים השייכים לו, ואינו מתעניין באחרים ובענייניהם. למשל: האדם נופל ברחוב, ואין שמים אליו לב ולא מוכנים להושיט לו יד עזרה. תופעת האדישות האנושית קיימת בבני אדם מאז ומעולם ("ישן חדש")
תמונות משקפות אדישות אנושית
המשורר "מוכיח"
המשורר המוכיח הוא משורר הכותב דברי מוסר, מטיף לאנשים על התנהגותם, קובל נגד אדישות בני אדם ואנוכיותם. שירתו היא פדגוגית ומטרתה חינוכית. כנוי זה ניתן לגיבור כדי להדגיש את תפקידו החברתי, כדי להבליט את העובדה כי יש הבדל גדול בין התנהגותו בחייו המקצועיים ובין התנהגותו בחייו הפרטיים התנהגותו של הגיבור היא בבחינת "נאה דורש ואינו מקיים", הוא קובל נגד אדישות בני אדם ואנוכיותם, וכשהוא רואה ילד זר בוכה, הוא נתק שמחה גדולה..
הפואנטה בסיפור
נקודת שיא, עוקץ, או סיום מפתיע של היצנקודת שיא, עוקץ, או סיום מפתיע של היצירה (סיפור, רשימה, שיר). הפואנטה מאירה את היצירה באור חדש, אָחר מכפי שקלטנו בתחילה. היא מחדדת את העלילה ומעניקה ליצירה משמעות נוספת, לכן היא מחייבת בד"כ קריאה חוזרת של היצירה. ירה (סיפור, רשימה, שיר). הפואנטה מאירה את היצירה באור חדש, אָחר מכפי שקלטנו בתחילה. היא מחדדת את העלילה ומעניקה ליצירה משמעות נוספת, לכן היא מחייבת בד"כ קריאה חוזרת של היצירה.
הפואנטה מתבטאת בסיפור במשפט המסיים את הסיפור "ילד זר בוכה, ילד זר", "המשורר המוכיח" המוכיח את האנשים על אדישותם, ומטיף נגד המצב שבו כל אדם דואג לעצמו "איש לבצעו", הוא רץ בהול החוצה כששמע שילד בוכה, וכשגילה שהילד הבוכה הוא ילד זר, להפתעתנו ולאכזבתנו הוא נתקף בשמחה גדולה
הסיום המפתיע הזה מאיר את הסיפור באור חדש, אור אירוני, כך שהמשורר המוכיח מתגלה עכשיו כ"נאה דורש ואינו מקיים".
האירוניה בסיפור
צורות שונות לאירוניה:צורות שונות לאירוניה:
- פער בין מה שהיה צפוי לבין מה שהתרחש באמת.
- פער בין דיבורים רבים לבין העדר עשייה.
- צורת התבטאות דו-משמעית שבה המשמעות הגלויה שונה, ולפעמים מנוגדת, למשמעות הסמויה.